עניין של טיימינג: כיצד תזהו סימני עייפות אצל התינוק?
אם תזהו את הרגע שבו תינוקכם מתעייף, תשיגו תוצאות מקסימליות בתהליך ההרדמה. הנה כמה סימנים ששווה לאתר בזמן הנכון
אז אילו סימנים יעזרו לכם לזהות עייפות אצל התינוק שלכם?
פיהוק הוא סימן בטוח לעייפות. תינוק לא מפהק בגלל סיבה אחרת. הפיהוק הראשון הוא סימן ברור לכך שצריך להשכיב את התינוק לישון בקרוב. הכוונה היא לא לקחת אותו מיד למיטה אלה לסיים את מה שעושים בנחת ובכיף ולהתחיל את אותן פעילויות שעושים בתהליך ההרדמה הכלולות
תדירות הפיהוקים מעידה על רמת העייפות של התינוק. הם בדרך כלל יהיו תכופים יותר ככל שהתינוק יהיה יותר עייף, אבל זה משהו מאוד אישי שמשתנה אצל כל תינוק. תינוק שיגיע לעייפות יתר יכנס בדרך כלל לבכי היסטרי ויהיה קשה להרדימו.
כשתינוק מגיב בהתלוננויות לא פוסקות וחוסר שביעות רצון משום דבר שמציעים לו, זהו סימן לעייפות. הורים רבים לא ערים לכך ומגיבים כאילו שמדובר בהתנגדות להצעה הספציפית.
עצבנות עלולה להגבר ולהגיע לבכי, שאחריו צרחות ובסופן בכי היסטרי. אם התינוק הגיע לבכי חסר מעצורים הוא כבר פספס את הזמן שבו הוא יכול להירדם בקלות ובאופן עצמאי. באותו רגע חשוב יותר להרגיע אותו בכל דרך אפשרית מאשר לדאוג לבניית הרגלי שינה טובים ובריאים.
לפי דניאל גולמן (מחבר הספר "אינטליגנציה רגשית") כשתינוק נמצא במצב של צרחות והיסטריה הוא לא מסוגל ללמוד שום דבר כי הוא במצב של סטרס. עייפות היתר משחררת אדרנלין ומביאה אותו למצב דומה ל"fight or flight". במצב כזה הוא עסוק בהישרדות ואינו קולט גירויים "רגילים", אלה רק מנסה לשרוד את ה"איום" הנוכחי.
תינוקות רכים משתמשים במציצה כדי להירגע ולהירדם באופן טבעי. מציצה הופכת לתנאי להרדמה לכן באופן טבעי התינוק יחפש את המציצה כשהוא עייף. ביקוש למציצה מאוד מבלבל כי הוא מאוד דומה לסימן של רעב – חיפוש פטמה, הוצאת לשון והכנסת אצבעות ויד לפה.
מצמוצים ארוכים – עייפות גורמת לגוף להאט את קצב התנועה, ובאזור העיניים העניין משתקף ביתר שאת. שרירי העיניים חלשים יותר בגלל העייפות. לעיתים המצמוץ לא מתארך אבל העפעפיים נראים חצי סגורים.
מבט אל האופק – המבט לא מכוון למשהו מוגדר וחפצים נעים לא משנים אותו.
הפניית מבט הצידה – מעט מבלבל: אצל תינוק צעיר, כל דבר קטן מהווה גירוי לחושים. המטרה בהפניית המבט הצידה היא להימנע מהגירוי. התנועה מאוד דומה לחיפוש של פטמה, שהוא סימן קלאסי של רעב אצל תינוקות.
שינויים בעפעפיים - לפעמים מופיעים שינויים פיזיים באזור העיניים כמו אודם קל ונפיחות קלה בעפעפיים.
שפשוף עיניים - שפשוף עיניים הוא סימן ברור לעייפות, כל עוד אין סיבה אחרת לגירוי כמו דלקת בעין. שפשוף עיניים מופיע בדרך כלל כשהתינוק כבר מאוד עייף. אחרי שהבחנתם בכך, כדאי להגיע בזריזות לשלב של הנחת התינוק במיטתו, אפילו אם זה כרוך בדילוג על שלב בטקס ההרדמה.
תינוק יכול למשוך או לשפשף את אזניו כסימן לעייפות. תגובות נוספות הן שפשוף האף, האצבעות, או שפשוף של שמיכה או חפץ מסוים.
1. התינוק מקמר את הגב וקופץ אגרופים (בעיקר עד גיל שלושה חודשים).
2. התינוק מכופף רגליים לבטן ו/או מנופף את זרועותיו ורגליו בתנועות קופצניות - יכול להעיד על עייפות ולא רק על כאבי בטן או גזים.
3. תנועות התינוק הופכות להיות מסורבלות – פעוטות שנופלים, נתקעים בדברים ולא מצליחים לבצע פעילויות שבדרך כלל הם מבצעים ללא קושי, כנראה סובלים מעייפות.
התינוק נרגע רק על הידיים ובדרך כלל רק עם הליכה ו/או נענוע. ישנם שלושה הסברים אפשריים לרצון הזה. ראשית, ייתכן שהתינוק נמצא על סף עייפות יתר ואז צריך לתת לו "סיוע נוסף" בהירדמות. מומלץ לאפשר לו להיות על הידיים עד שהוא מתחיל להירדם ורק אז להניח אותו במיטה.
אפשרות שנייה היא שהתינוק זקוק למנה נוספת של מגע מהוריו, אולי משום שהוא חושש, מתגעגע או לעיתים ללא סיבה. במצב הזה, אחרי שהחזקנו אותו על הידיים לכמה דקות נוספות כדאי להישאר בחדר שלו ועל יד המיטה ואפילו לשים יד עליו או לשיר לו שיר שקט ונעים.
ההסבר השלישי הוא שהתינוק אינו יודע להרדם לבד. במידה והדרישה לכך מופיעה כל ערב לפני ההרדמה, הצורך להיות על הידיים הפך להיות גורם תלות.
הבעת עניין קצרצרה מהרגיל בדבר אהוב במיוחד. התינוק מתחיל ליהנות כרגיל ואז פתאום - לא רוצה. אחר כך רוצה ותוך שנייה עוד פעם לא רוצה. התנהגות זו מלווה בדרך כלל בעצבנות והתבכיינות. ילדים גדולים יותר פשוט יגידו "לא רוצה" עם הפרצוף החמוץ המוכר והכיווץ המפורסם של כתף אחת.
זהו הסימן המבלבל ביותר. תינוק בן שנה עומד וצוחק ומשחק ונראה יותר ערני ממה שהוא היה במהלך כל היום, או ילד יותר גדול - מתרוצץ בכל הבית בהתלהבות ובשיא האנרגיה.
אצל תינוקות התנהגות זו נראית מעט אחרת ומאופיינת בשינוי קיצוני ופתאומי מהתרגשות וערנות לבכי היסטרי – השינוי הפתאומי הוא המפתח.
יש שני הסברים לתופעה הזאת. אחד הוא "second wind" –בשיא העייפות פתאום מגיע גל של אנרגיה חדשה, שבא ונגמר באותה מהירות. הבעיה היא שאצל תינוקות הגל הזה לא רק בא והולך (כמו אצל מבוגרים) אלא ממש מתנפץ עם בכי חזק וקורע לב. אצל ילדים גדולים נפילת האנרגיה תבוא לידי ביטוי בכעס ולעיתים תכופות בתוקפנות של ממש.
ההסבר השני קשור להתפתחות הקוגניטיבית של הילד. פעוטות התחילו להבין שאם הם מתנהגים בצורה מסוימת ההורים יגיבו בהתאם. מקרה קלאסי הוא פעוט בן שנה וקצת שעומד במיטה ומוחא כפיים ושר "ידיים למעלה, על הראש" - הוא הבין שההורה יתחיל לשיר יחד איתו וישחק איתו. כלומר, במקום זמן שינה, תהליך ההשכבה הופך להיות זמן משחק משותף ואיכותי עם ההורה. ההורה מרוכז רק בתינוק כי הוא מנסה להרדים אותו, והתינוק מנסה לנצל את ההזדמנות המופלאה שבה יש לו את כל תשומת הלב של ההורה שלו. פתאום ההורה נזכר שבעצם לילה זה זמן לישון, מחסל את המסיבה והילד נעלב ולא מבין מה קרה ומתחיל לבכות ולכעוס.
אז מה עושים? מעניקים לכל ילד את הזמן שלו למשחק משותף ואיכותי עם ההורה במהלך היום ובלילה שומרים על אווירה של לילה. לא צריך להשאיר את התינוק בוכה במיטתו, אלא להישאר איתו, אבל לא לשתף פעולה במשחקים ובשירים.
ליזה צ'יפמן היא אחות מוסמכת ויועצת שינה מבית עידן ההורות. מנהלת סניף אזור מודיעין וירושלים ברשת עידן ההורות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם