טיפול 10.000: איך הפכה "מאמאזון" לתנ"ך של האימהות ברשת?
אור אלתרמן-ברנע, אם טרייה, בסך הכל רצתה להתייעץ עם חברותיה האמהות בפייסבוק, אז היא פתחה קבוצה בשם "מאמאזון". היום, כשהיא חולשת על כ-10,000 חברות ומתכננת לפתוח מרכז תמיכה להורים, היא מכריזה: "מדובר בשליחות"
את שולפת ציץ, שולפת אייפון ומקלידה את ייאושך ב"מאמאזון" ביד אחת. עד להנקה הבאה כבר קיבלת שובל של תשובות - יש לו ריפלוקס סמוי, זה מבאס בטירוף, זה דומה לצרבת, בלילה מערכת העיכול שקטה יותר, יש שני סוגי תרופות וגם משהו טבעי, נסי להיניק אותו בצורה אנכית וקבלי טלפון לרופא גסטרו מומלץ במקום מגורייך. את מקליקה "תודה לכולן, לילה שקט", ובשעתיים הבאות שהקטנטן הקציב לך את תשני בשקט.
לא מעט פוסטים משתפכים ומלאי רגשות תודה עולים ל"מאמאזון", קבוצת פייסבוק רוחשת ובועטת שאוטוטו חוצה את קו ה-10,000 אמהות פעילות, אם לא מכורות, שנשבעות שהעצות שקיבלו בה הצילו להן את החיים.
אם את אם לתינוק ואין לך מושג במה מדובר - שיהיה לך בהצלחה. אין לנו מושג איך את עושה את זה לבד. פעם היו לנו נשות השבט, היום יש "מאמאזון", וזה חתיכת שבט. זה כמו לשבת בגן הציבורי עם 10,000 בנות ששמחות לעזור כשלאמא שלך, לאחות טיפת חלב ולרופא הילדים אין מושג על מה את מדברת.
את האוצר הזה פתחה בתמימות לפני כשנה וחצי אור אלתרמן-ברנע, 35, עורכת בכירה באתר XNET, נשואה ואם להיילי, אז בת ארבעה חודשים. "למרות שהגעתי לאמהות חדורת אג'נדות כבר משלב ההריון, שאני יודעת איך אני רוצה ללדת (בבית), אני יודעת מה אני אעשה ולא אעשה (הנקה ולינה משותפת - כן, חיסונים - לא), ולכאורה הכל היה לי ברור - גיליתי שזה עולם שלם של כל יום דברים שאין לך מושג מה לעשות איתם", היא משחזרת. "באינסטינקט התחלתי לסמס לכל החברות האמהות שלי, וכבר היה לי לא נעים".
בלית ברירה היא התחילה להעלות את השאלות שלה כסטטוסים בדף הפרטי שלה בפייסבוק, וגילתה שכל מיני חברות פייסבוק רחוקות שלה עונות לה, ושגם להן יש שאלות. כשכבר לא היה לה נעים מהחברים הלא הורים שלה, היא החליטה לנסות את הקבוצות החדשות מבית היוצר של צוקרברג.
"ישבתי מול המחשב ואמרתי לבעלי - אולי אני אפתח קבוצה, אזמין לשם רק את החברות האמהות שלי, ואז אני אוכל לשאול אותן שם מה שאני רוצה", היא מספרת. "זה היה ערב יום חמישי. פתחתי וצירפתי 34 חברות אמהות. עד יום ראשון כבר היו שם מעל 100, ומאז זה היה כמו כדור שלג. הקטע בבית היה לספור כמה מצטרפות חדשות יש ביום. זה היה פשוט מטורף, וזה נולד מהצורך הכי אנוכי, בסיסי ופרקטי - לקבל תשובות".
אלתרמן-ברנע אומרת שמעבר לרצון לקבל תשובות ספציפיות, האמהות של מאמאזון בעיקר רוצות לקבל תמיכה רגשית. "המון פעמים את רק רוצה לשמוע שזה בסדר, שיש עוד כמוך, שגם הן סובלות מאותם הדברים, שיש להן אותם חששות ופחדים והתלבטויות", היא אומרת. "את לא רוצה אפילו לקבל מידע, את רק רוצה שיגידו לך'הכל בסדר. זה נורמלי'.
"לא מספיק אנשים מבינים שאמא בתחילת הדרך נתקלת בקשיים אדירים, ושיש בזה משהו מאוד בודד. גם אם את מוקפת בחברות אמהות, אמא, דודה ואחיות עם ארבעה ילדים, בסופו של דבר את מרגישה נורא לבד, כי פתאום את צריכה לקבל את ההחלטות על היצור המדהים הזה, ואין לך מושג באמת אם את מקבלת את ההחלטות הנכונות".
עם הצטרפותן של מאות ואלפי נשים, הפוסטים והתגובות נערמו כל מספר שניות, ואלתרמן-ברנע נשאבה לעולם שכולו אמהות פלורליסטית. "הקבוצה מתקיימת בצורה מדהימה ויש לה די חיים משלה", היא מצטנעת. "אני לא כל כך אוהבת להגיד שאני מנהלת, אני יותר 'מיישרת', דואגת שלא יהיו שם כל התכנים
לפעמים היא חייבת להיות המבוגרת האחראית. לא מזמן, למשל, פרסמה בתמימות אם שהבן שלה מכור לטלוויזיה, ושאלה למה זה לא מומלץ. מאמות חדורות זעם השחיזו מקלדות, ותוך שעות נוצר שרשור של 300 תגובות ומלחמה של ממש, מה שאילץ את אלתרמן-ברנע, האלטרנטיבית מטבעה, להתערב ולרסן את המקלדות, כדי ש"אף אחת לא תתכווץ מול המסך", כך כתבה, ומיד זכתה למחיאות כפיים וירטואליות.
"יש לי בעיה כשאנשים גורמים לאמהות להרגיש שהן לא בסדר כי הן לא בחרו בדרך מסוימת. שאם לא תעשי ככה, הילד שלך ישתבש ותשלמי על זה אחר כך כל החיים. הרטוריקה שלי מאוד השתנתה עם הזמן. זה משהו שאני עברתי גם עם האמהות שלי, שהבנתי שאת צריכה ללכת עם החיים, ושיש פה ילדה שלאט-לאט האישיות שלה מתפתחת, ולא כל דבר מתלבש עליה".
- יש בנות שממש מנהלות את הקבוצה, ולפעמים הגישות שלהן לא ממש תואמות את האג'נדה שלך. איך את מתמודדת עם זה?
"בהתחלה חשבתי שאני רוצה שהקבוצה הזאת תהיה בדמותי - קבוצה צמחונית, דוגלת בשינה משותפת, רק בהנקה, נשיאה רק במנשאים, בלי חיסונים, וככה אני מגדלת את הבת שלי. והחלטתי מהר מאוד שלא, שחלק מהדבר המדהים בקבוצה הזאת זה שכמספר האמהות - כך מספר הדרכים לגדל ילד.
"נכון אומרים שאמהות משנה אותך? אני חושבת ש'מאמאזון' שינתה אותי הרבה יותר מהאמהות. כשהתחלתי את האמהות שלי היה לי ברור שיש דרך אחת נכונה וטובה לגדל ילדים, וזו הדרך שלי. מהר מאוד הבנתי שיש הרבה דרכים טובות לגדל ילדים. אז אין לי בעיה עם זה שהקבוצה הולכת לכל מיני כיוונים, וכל אחת מושכת לכיוון שלה".
מי שחושב שקבוצה של נשים זה לול תרנגולות שמנקרות זו לזו את הראש, טועה בגדול. "מאמאזון" הרימה תוך שעות יוזמות שלא היו מביישות את אמנסטי. חברת קבוצה אחת פגשה מחוץ לבית החולים לילדים "דנה" אב פלסטיני שילדתו הייתה מאושפזת בלי אמא שלה, והנשים גייסו לטובתם תלושים ל"טויס אר אס". לא מזמן בנות הקבוצה ארגנו גם תרומת חלב אם לתינוק שאמו נפטרה.
"מה שמדהים בקבוצה הזאת זה שהאמוציות הן לטוב ולרע", אומרת אלתרמן-ברנע. "היו לא מזמן בחדשות פרסומים על אשפוזים של המון תינוקות בבתי חולים. ההתגייסות הייתה מדהימה. בנות שלא מכירות זו את זו, לא נפגשו מעולם, היו מוכנות לעזוב הכל ולעזור בתרומות ובתמיכה, התגייסו לבוא לבקר בבית חולים. יש אמהות שמזהות אמהות במצוקה ופונות אלי בהודעות בפרטי. המחמאה הכי טובה שקיבלתי עד היום על מאמאזון היא שזה הפייט קלאב של האמהות".
בנות הקבוצה גם זיהו את העובדה ש-10,000 נשים זה כוח קנייה בלתי רגיל, והצליחו להרים כמה קבוצות רכישה מוצלחות. מישהי גם הציעה לא מזמן לנצל את הקבוצה לקידום הצעות חוק כמו הכרה במטפלת כהוצאה מוכרת, או לקבוע "תו תקן מאמאזון" למוצרים מומלצים ואזהרות מפני מוצרים גרועים. אלתרמן-ברנע כבר עובדת על זה.
אבל מה עם הכוח של 10,000 הבעלים שכנגדן? אלתרמן-ברנע מוחקת מהקבוצה את הגברים באופן שוטף, ומדי פעם מעלה פוסט נוזף: "לא לצרף גברים לקבוצה".
- למה חשוב לך שזה יהיה רק אמהות?
"בלי שהתכוונתי, נוצר שם משהו שמאוד קשור להעצמה נשית. חוץ מזה שלאמהות יש שרשורים על טחורים, פטמות סדוקות, הפרשות וכל מיני דברים שאת לא רוצה לפתוח מול גברים, למרות שאת תרגישי בנוח מול האשה הכי זרה לך. רציתי לעשות SAFE ZONE שבאמת אפשר לדבר בו על הכל. האמת שניסינו לפתוח קבוצה לבנים שנקראה'פאפאזון', וזה כשל לחלוטין. הם לא מדברים".
אלתרמן-ברנע נולדה וגדלה בתל-אביב. היא שירתה כמפיקה בלהקה צבאית, פיתחה קשרים מקצועיים, ועם השחרור התחילה לעבוד בטלוויזיה ומשם התגלגלה לאינטרנט. בעבר עסקה גם בצילום, והעלתה תערוכה של צילומי הופעות רוק.
את בעלה, אור ברנע, עיתונאי ב-YNET ובנו של העיתונאי אהרל'ה ברנע, פגשה בכנס מקצועי. לפני שלב ההורות בחייהם, הקטע של הצמד אור ואור היה לפקוד לפחות שלוש הופעות בשבוע, ולחרוש גם הופעות ברחבי העולם "במשך יותר משלוש שנים, ובצורה קצת אינטנסיבית קיצונית", היא טוענת כיום.
בני הזוג התחתנו בצ'אפל של אלביס בלאס וגאס, ואת מסיבת החתונה קיימו במועדון הרוק "בארבי" בתל-אביב, ובמהלכה הופיעו שלוש להקות. את ירח הדבש חגגו בהופעה כפולה של פרל ג'אם - בברלין ובלונדון.
מאז שהיילי נולדה הם בקושי ראו הופעות, אבל אלתרמן-ברנע ממש לא מגדירה את זה כוויתור. "לא סתם החלטנו להביא לעולם ילדה בנקודה הזאת בחיים שלנו. היינו מוכנים לכך שהחיים עומדים להשתנות. די מיצינו את זה, והחיים האלה לא חסרים לנו", היא אומרת.
ולמרות זאת, לאחרונה הם התחילו לקחת את היילי הקטנה (שאגב, כבר הספיקה לככב בפרסומת להאגיס ששודרה ברוסיה) להופעות רוק. אחרי ניסיון מוצלח בהופעת שישי בצהריים ("הילדה מגיבה בצורה מדהימה למוזיקה"), התכנון הוא לקחת אותה להופעה של רד בנד ברוטשילד. אולי זו הסיבה שאין סיכוי שהמשפחה הזאת תעזוב אי פעם את תל-אביב, "ולא משנה כמה ילדים יהיו לנו", למרות שהעיר לא מתייחסת יפה להורים, בעיניהם. "מצב המדרכות, מצב הגינות, זה נורא", אלתרמן-ברנע מקוננת. "אני מקווה שאצליח לייצר איזשהו שינוי".
ואכן, "מאמאזון" ממש לא נשארת בתחומי הפייסבוק בלבד. הפוסט הראשון שהוליד את מחאת העגלות עלה על ידי המארגנות שלה ב"מאמאזון", וזה רק חיזק את אלתרמן-ברנע להאמין שהשמים הם הגבול. "אני לא לוקחת על זה קרדיט בשום צורה, אבל זה התחיל ב'מאמאזון', כי משהו שם רחש, ואיפה זה יקרה אם לא בקבוצה של אמהות? זה התחיל שם ובשנייה זה התפוצץ".
עכשיו אלתרמן-ברנע מתכננת להקים מרכז הורות מיוחד בתל-אביב. "אני גרה בתל-אביב, ואין לך הרבה לאן ללכת בחופשת לידה. את מוצאת את עצמך נורא לבד. זה יהיה מרכז תמיכה חברתי ומקצועי, שיהיה גם מקום מפגש להורים ובעיקר לאמהות בחופשת לידה. מקום שמספק שירותי ייעוץ וליווי מקצועיים - הנקה, תזונה, ייעוץ משפטי, אפילו ייעוץ תעסוקתי. קו חם שפועל 24 שעות ביממה, ורשת תמיכה של אמהות ותיקות שעוזרות לאמהות צעירות ומגיעות אליהן הביתה. מעבר לזה, יהיה גם בית קפה, ואת יכולה סתם לבוא בחופשת לידה לשבת לקפה. הכוונה היא להתחיל בתל-אביב, ולפתוח עוד כאלה ברחבי הארץ".
- תהיה גם פעילות לילדים?
"אני לא מנסה להתחרות ב'דיאדה', ואני לא רוצה לעשות חוגים לילדים. אולי יהיה משהו שיעסיק את הילדים כדי שהאמא תוכל לשתות את הקפה בנחת".
אלתרמן-ברנע משתתפת בתוכנית ליזמים חברתיים של המעבדה החברתית של מזא"ה 9 (בית הצעירים של תל-אביב) וארגון PRESENTENSE. היא יצרה קשר עם אסף זמיר, סגן ראש עיריית תל-אביב, שמגלה עניין רב בפרויקט, ושועטת קדימה בחיפוש אחר תורמים. "זה אמור להיות מקום מסובסד, ללא מטרות רווח, לא עסק מסחרי. אני לא טובה בלעשות כסף. אני לא רוצה שכסף יהיה מגבלה לאמא שתצטרך את השירותים האלו".
- יש לך איזה מודל מחו"ל?
"לא, אבל מה אכפת לי? אחרי הלידה את בחופשת לידה קצרה ובעייתית כלכלית. ואחר כך את רוצה לחפש עבודה בתור אמא, ובהצלחה לך. לכי חפשי", היא מתלקחת. "לי באמת יש מזל גדול מאוד שהבוס שלי מאוד מחובר לאבהות שלו, אז הוא מוכן לקבל את כל הגחמות שלי כאמא, האילוצים והתנאים שלי. אבל אנחנו רואות כל הזמן מקרים ב'מאמאזון' שאני תולשת שערות. אני רואה אמהות שנאלצו להתפטר או לעבוד בשעות מטורפות, או אמהות שרואות את הילדים שלהן שעתיים ביום. זה מטורף, וזה לאו דווקא בגלל הקריירה שבחרת".
- שלא לדבר על זה שאת יוצאת לעבוד בשביל לשלם על הגן והדלק.
"אני רוצה ליצור שינוי כולל בכל התפיסה הזאת של היחס לאמהות".
- העובדה שאת עיתונאית תעזור לך?
"אני בספק. השם שלי לא כזה מוכר, אבל אם אני באה ואומרת שיש לי קבוצה של 10,000 אמהות , אז יש בזה כוח".
- איך את בעצם מוצאת זמן לתפעל את האתר?
"לא יודעת... איך אנחנו עושות הכל ביחד? ", היא צוחקת.
- מתי את מספיקה לכתוב, לעבוד, להתפרנס? להאכיל את הבת שלך?
"אני עובדת כל יום, מ-16:00 עד 23:00 מהבית".
- ומי מתעסק עם ההשכבה?
"בעלי. אני נשואה לאבא הכי מדהים, ואני גם משלבת. בבקרים אני עם היילי, מיקסמתי את היכולות של הנוקיה העלוב שלי עד תום, ואני עושה הכל תוך כדי".
- את מתפרנסת מזה?
"לא".
- אז מה זה?
"שליחות. זה התחיל ממקום מאוד אנוכי, והיום זו ממש שליחות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם