או אני, או הוא: מדוע המתבגרים שלכם מתנגדים לזוגיות החדשה שלכם?
הבאתם את בן הזוג החדש הביתה, ואתם מלאי התרגשות. אלא שדווקא ילדיכם המתבגרים והאהובים עלולים להיות משביתי שמחה - בלהט ההורמונים של גיל ההתבגרות הם מחליטים לפתוח מלחמת חורמה נגד הזוגיות החדשה שלכם. מה עושים? מבינים - אבל לא מוותרים. גם להורים מגיע להיות מאושרים ונאהבים
ואיך הרגישה גילה?
"היה לי קשה עם ההתנגדות שלהם, אבל הבנתי שאם אכנע להם, הם ירדו בי גם בעתיד", היא אומרת. "כמובן שעלתה בי השאלה אם בן הזוג שווה את המחיר של התנגדות הילדים, אבל גם פסיכולוגית יעצה לי לא להיכנע, אחרת הילדים ימשיכו לעשות לי טרור בכל הנוגע ליחסים עם גברים. מה שכן, העדפתי להבא שלא תהיה השקה בין הילדים לגברים שיצאתי איתם, עד שעברו כמה שנים, הילדים גדלו והעניין נרגע, אם כי משהו עמוק כנראה נחרט אצלי מאותה תקופה, כי עובדה שעד היום, למרות שהיו לי מערכות זוגיות ארוכות, לא הכנסתי מישהו לגור איתנו בבית. זה הפך כבר להרגל שאצלנו לא חונים למגורים".
גם ילדים שהוריהם חיים יחד בשלווה ובהרמוניה חווים משברים של גיל ההתבגרות, אבל בקרב מתבגרים להורים גרושים או פרודים - כל התופעות מוקצנות. נוסף על ההורמונים המשתוללים אצלם בגלל הגיל, קיים גם התסכול בגלל פרידת ההורים, ולכן כשנכנס לתמונה המשפחתית בן זוג חדש - הדבר יכול להוסיף שמן למדורה.
עוד באותו נושא:זוגיות במבחן המציאות: מדוע נישואים בפרק ב' נכשלים?
"גירושים או פרידה של ההורים הם תהליך מאוד מורכב וקשה עבור הילד, ובגיל ההתבגרות הוא עוד יותר קשה, כי הוא מתווסף למשבר של גיל ההתבגרות". אומר עומר לנס, ד"ר לעבודה סוציאלית, מרצה בסמינר הקיבוצים בתוכנית לטיפול בהבעה ויצירה ומטפל במשפחות של מתבגרים.
באיזה אופן הגירושים משפיעים על סירובו של הילד לקבל את בן הזוג החדש של ההורה?
"הגירושים נחווים כהתפרקות של התא המשפחתי, שהוא הבסיס לביטחון, לזהות ולדימוי העצמי של הילד, והיא מעוררת רגשות שונים, בהם כעס ופחד מאוד גדולים, שמחפשים כתובת. כתובת ראשונה אפשרית היא אחד מההורים או שניהם וכתובת טובה לא פחות היא בן הזוג של ההורה, שבצדק או לא בצדק מטילים עליו את האשמה של פירוק התא המשפחתי ומפנים אליו את הכעס שיש כלפי ההורים. כמו כן, המחשבה שלהורה שלי יש בן/בת זוג, שהוא לא אבא או אמא שלי, היא מחשבה מאוד לא נעימה, שדורשת התמודדות עם העובדה שבהורה שלי כאדם יש גם חלק מיני. בגיל ההתבגרות הילדים עצמם יותר עסוקים במיניות, ולכן הם גם ערים לכך".
ד"ר לנס מבהיר כי יש חשיבות לשלב שבו נכנס בן הזוג החדש למשפחה. "להתאבל על המשפחה שהתפרקה לוקח זמן, ואם בן הזוג החדש מגיע תקופה ארוכה אחרי הגירושים, תהליכי האבל יכולים להיות יותר מעובדים אצל הילד, ועם זאת, יש מקרים שבהם גם הזמן לא מרפא. לרוב, להכניס בן זוג חדש הביתה זה לא עניין קל. נוצר קונפליקט מאוד חד בין מחויבות ההורה לילד שלו ובין המחויבות של ההורה
"ההתנגדות של ילד לבן הזוג החדש של אביו או אמו יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים", אומרת רות גנאל, מרצה ב"מכללת הורים" בראשון לציון, מנחת קבוצות הורים ומאמנת משפחתית, מומחית בגיל ההתבגרות.
"ישנם מצבים שבהם הילד לא מוכן לבלות עם החבר החדש, ואומר 'אם הוא מצטרף, אז אני לא בא'; ישנה הבעת אי רצון לבקר בבית בו נמצא בן הזוג החדש. טיפלתי בילד שאיים 'לפדח' את אמא שלו מול בן הזוג החדש, בכך שיספר לו עליה דברים לא נעימים כדי להוציא אותה באור שלילי, והגיע אליי גם נער שהיה מאוד נבוך מכך שאמא שלו מקיימת יחסי מין. הוא אמר שהוא שומע אותם ואיים שאם הם יצאו לבלות ויחזרו לישון יחד, הוא לא ייתן להם להיכנס הביתה.
"אבל המקרים היותר נפוצים הם האשמות. המתבגר מאשים את ההורה שהוא משקיע בבן הזוג החדש יותר מאשר בו, ושהכסף מתבזבז על בן הזוג במקום עליו. היה ילד שאמר לאמו: 'בגלל שאת נוסעת למאהב שלך, את מבזבזת הרבה כסף על דלק, ויכולת בכסף הזה להחליף לי מחשב או לקנות לי נעליים'".
ממה נובעת ההתנגדות לבן הזוג החדש?
"קודם כל מדובר בקנאה. לפעמים גם ההורה הביולוגי השני כועס על הזוגיות החדשה, והילד משמש הפה שלו - אומר דברים שאותו הורה היה רוצה לומר, או שאמר בפועל. מבחינת הילד, בן זוג חדש הוא כמו גזר דין מוות לאפשרות שההורים שלו יחזרו להיות יחד. גיל ההתבגרות הוא גיל שבו יש הרבה ביקורת של הילדים על ההורים, ועכשיו יש להם עוד סיבה לביקורת. לפעמים זה גם נובע מכך שהילד קולט בחושים שלו את תחושת האשמה של ההורה בגלל הגירושים או את הפחד שלו מלטעות, ואז הוא משתמש בכך כנשק במאבק נגד ההורה. לפעמים הילד הוא זה שמגונן על ההורה ופוחד שאמא שלו או אבא שלו ייפגעו שוב. למשל, אמא שהתגרשה ואחר כך נפרדה מבן זוג חדש והתרסקה, ופגשה לאחר מכן עוד גבר - במקרה כזה הילד מרגיש צורך להגן עליה מעוד אכזבה".
לדברי גנאל, תגובות המתבגר למצב החדש תלויות בין השאר גם באופיו, "אבל במשוואה הזאת יש הרבה גורמים, ולכן היא גם כל כך מורכבת לטיפול. ברור שתכונות כמו סתגלנות יכולת להשלים או לקבל מצבים, בגרות וגם היכולת של ילד להיות אמפתי, רגיש, מבין ומסוגל לראות את ההורה כאדם ולא כמי שמשרת אותו, יכולות להקל את קבלת העובדה שלאמא או לאבא יש גם חיים אישיים.
"בהחלט יכול לקרות מצב שבו הילדים יקבלו בצורה טובה את בן הזוג החדש. כשיש קשר טוב בין ההורה ובין הילד שגר איתו, כשיש כבוד וסמכות הורית, כשמאוד ברור שההורה הוא זה שמקבל את ההחלטות, וגם כשעובר מספיק זמן מהגירושים, כשהפצע פחות מדמם, בעיקר כשהילדים רואים את הגירושים כסופיים - אזי קבלה של בן זוג חדש תתאפשר ביתר קלות. אבל כל עוד יש פנטזיה שההורים יחזרו - הילדים רואים בבן הזוג החדש גורם מפריע ומסכן את הפנטזיה".
האם יש הבדל בתגובות בין בנים לבנות?
"המגדר הוא אחד מתוך הרבה מאוד משתנים ולכן קשה להכליל ולקבוע שבנים מגיבים באופן שונה מבנות. המין הוא לאו דווקא המאפיין הקובע".
אף שגיל ההתבגרות כיום מתחיל מוקדם יותר, אומרת גנאל, "עדיין צריך לזכור שבפועל הוא לא מתחיל לפני גיל 12-11, והוא קשור להתפתחות הפיזית של הילד, שמתחילה בסביבות גיל זה. עד אז ההורה הוא סמכות מאוד משמעותית עבור הילד שלו, ולכן גם יש יותר סיכוי לקבלה של בן זוג חדש. גיל ההתבגרות ממילא מאופיין בביקורת שמטיח המתבגר על ההורה, על אורח חייו, על סגנון לבושו וסגנון הדיבור שלו, ולכן גם בן הזוג החדש הוא עוד מוקד לביקורת. גיל ההתבגרות הוא גם גיל שיש בו סקרנות מינית ויותר מודעות בתחום הזה. בדרך כלל, ילד לא חושב על ההורים שלו בהקשר המיני, אבל כשיש בן זוג חדש, שמביא למשל פרחים לאמא שלו או מנשק אותה, החלק הרומנטי מקבל נפח וכבר אי אפשר להדחיק אותו".
איך היית ממליצה לבני הזוג החדשים להתנהג כדי להתחבב על המתבגר?
"ראשית, הם לא צריכים לקחת מקום של 'מחנך' במובן של מטיף, מעניש ומשרטט גבולות וחוקים. לא צריך לכפות על הילד קירבה שהוא לא רוצה בה, או קירבה מהירה מדי. לא מיד צריך לחבק ולנשק, להיפתח, להציע, לקנות מתנות, כי הרבה מתנות יכולות להלחיץ. הרעיון הוא לכבד את הזמן, את הקצב ואת התהליך שהילד עובר בהיכרות או בהסתגלות. חשוב להביא לתוך הקשר את הדברים הטובים שלהם כבני אדם - הומור, רגישות, שמחת חיים, ולתת לילדים להכיר את התכונות האלה".
"כהורה", מדגישה גנאל, "אני לא אמור לבקש רשות או להיות תלוי בהסכמה של הילד שלי לזוגיות שאני מנהל. זו ממש הנחת היסוד. אם אפילו ברמז אשגר לילד שאני זקוק לאישור שלו, זה פותח פתח לאפשרות שיגיד לי 'לא' ויתנגד. יש מקום להתחשב ברגשות של הילד, להכניס את בן הזוג הביתה בצורה מאוד הדרגתית, לא למהר להשאיר אותו לישון בלילה, לא למהר להראות גילויי חיבה אליו מעבר לחיבוק ונשיקה, וגם לא להתנשק בלהט מול הילדים. חשוב לצמצם קנאה, לפנות זמן לבילוי אחד על אחד עם הילד ולהגיד כמה שאוהבים אותו. להסביר שבן הזוג לא בא לתפוס את המקום שלו ושאני כאן בשבילו לנצח".
"זה נורא קשה, אבל אני משתדלת לא להיכנס עם הבנות שלי למלחמות ולהמשיך כרגיל עם החיים שלי. אני אומרת להן 'חבל שאתן לא מקבלות את הזוגיות שלי, וחבל שאתן לא מפרגנות לבן הזוג, כי זה גורם לכן לפספס אותו ואת הדברים הטובים שהוא יכול להעניק לכן'", אומרת נעמה (שם בדוי), 50, אמא לשתי בנות בגיל ההתבגרות. אף שנעמה היא אם חד-הורית, ובן הזוג החדש שהכירה לפני חודשים אחדים לא תופס לכאורה את מקומו של האב הביולוגי שעמו הבנות לא בקשר, הן חשות "שבחרתי בו במקומן, ואני אמא לא מתחשבת," היא אומרת.
איך ההתנגדות שלהן באה לידי ביטוי?
"באופן תיאורטי הבנות שלי תמיד רצו שלאמא שלהן יהיה בן זוג, שיהיה לה טוב ושהיא תהיה מאושרת, אבל כשזה בא לידי ביטוי מעשי והוא פתאום נכנס הביתה - הן עושות שרירים, מתנהגות כיחידת כוח אחת של אנטי, מחרימות אותו ומסתגרות בחדרן. הן בכוונה כועסות עליי בנוכחותו. מרגישות שהוא תופס להן את הטריטוריה, והבת שלי גם אמרה לי 'תפסיקי להתנהג כמו בת 20 ותפסיקו עם המזמוזים', למרות שאף אחד לא התמזמז".
"להורים יש ציפייה שילדיהם המתבגרים יקבלו בזרועות פתוחות את בן הזוג החדש שלהם ויבינו את הצורך שלהם בזוגיות חדשה בחייהם, אבל ברוב המקרים קורה ההיפך", אומרת אריאלה מלצר, מנהלת מכון "רעות" ברחובות, פסיכותרפיסטית ומטפלת זוגית ומשפחתית.
"וכשהמתבגרים מגלים התנגדות לזוגיות החדשה ולבן הזוג, ההורה חש אכזבה גדולה ותסכול, עלבון וכעס רב על חוסר ההתחשבות, חוסר ההבנה ואפילו כפיות הטובה, לתפישתן, של ילדם המתבגר".
"לעתים עולה בהורה תחושת אשמה על פירוק המסגרת המשפחתית ועל הפגיעה עקב כך בילד. ההורה עצמו מבולבל - האם העיסוק בעצמו ובצרכיו לגיטימי? האם רצונו לספק לעצמו זוגיות חדשה בא במחיר הפגיעה והכאב שנגרמים לילד? כשההורה עומד מול התנגדותו של המתבגר לזוגיות החדשה הוא חש מבולבל וחסר אונים ולא יודע מהי הדרך הנכונה והטובה ביותר לנהוג".
האם יש "דרך נכונה?"
"ראשית, לפני שמציגים בפני הילד את בן הזוג החדש, על ההורה להיות שלם עם ההחלטה על הזוגיות החדשה ועם הגירושים. אם יש התנגדות מצד המתבגר לזוגיות החדשה, חשוב שההורה יבדוק עם עצמו אם התנהגות הילד אינה משקפת את ההתלבטויות שלו עצמו, את חששותיו וספקותיו לגבי הזוגיות החדשה".
לדברי מלצר, ההורה לא צריך לשכנע את הילד לקבל את הזוגיות החדשה שלו וגם לא לקבל את אישורו לכך. "כאשר ההורה שלם עם החלטתו לגבי הזוגיות החדשה, אין זה נכון לוותר עליה. הוויתור יכול להניח משא כבד על כתפי הילד, שבעתיד עלול להרגיש רגשות אשמה כבדים בשל הכאב שגרם להורה. ויתור על הזוגיות עלול לעורר אצל ההורה מרירות, תסכול וכעס כלפי הילד, אף שלא במתכוון, והם עלולים להעכיר את היחסים שלהם.
"על ההורה לנסות להבין את מה שעומד מאחורי ההתנגדות, להכיל אותה, להיות מודע לחששות של הילד, לגלות הבנה ואמפתיה למצוקותיו. הוא צריך לקיים כל הזמן תקשורת פתוחה וישירה עם הילד, להקשיב לו מכל הלב בלי לנסות לשנות את רגשותיו או להתנגד להם. ההורה צריך להבין שלצעד שלו יש גם השפעה משמעותית על חייו של הילד ויש לתת לו להסתגל בהדרגה למצב החדש. ודאי שאין טעם לכעוס עליו ולגלות כלפיו יחס קר ומרוחק, שרק יחריף את המצב".
מלצר מבהירה שאין להנחית על הילדים את בן הזוג החדש. "יש לשתף את הילדים בזמן התהליך במחשבות, ברגשות ובהתלבטויות," היא אומרת, "לא ממקום שיש למתבגר יכולת להשפיע על החלטת ההורה, אלא ממקום של שיתוף, אכפתיות, כבוד והערכה. חשוב לעזור לילד להבין שבן הזוג החדש אינו בא להחליף את ההורה הקיים והזוגיות החדשה לא באה על חשבון היחסים איתו. אין לדרוש מהמתבגר קבלה מיידית וטוטאלית של בן הזוג החדש, אלא לאפשר לו ללכת בקצב שלו. גם בן הזוג החדש אמור ליצור בהדרגה קשר טוב עם הילד תוך מתן כבוד לרצונות ולצרכים שלו. הסוד להצלחת הזוגיות החדשה ויצירת משפחה חדשה בה המתבגר מקבל את בן הזוג החדש הוא גילוי הבנה, סבלנות וסובלנות, הקשבה לצרכים, דיאלוג פתוח וקבלה אחד של השני, כל אחד בקצב המתאים לו".
עוד באותו נושא:זוגיות במבחן המציאות: מדוע נישואים בפרק ב' נכשלים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם