ראשי » להיות הורים » השיחה האחרונה בגינה

דוד של גבאנה: על ילדים ומותגים

השיחה האחרונה בגינה. והפעם: הערצתם של הילדים למותגים גורמת לצוות ההורים להזכר בימים שבהם הלכו שבי אחרי נעלי ריבוק ומכנסי ליוויס

כרמית ספיר ויץ | 17/7/2012 14:38

הקיץ, חוץ משלל התעטשויות ונזלת של מצונני מזגנים, הביא איתו את הצורך לרענן את הגרדרובה של הילדים. "סוף עונה, אבל איזה מחירים מטורפים", התלוננה האמא היעילה. "אני מתנחמת בזה שבארץ יש מבצעים גם אחרי סוף עונה. אולי המחירים יירגעו קצת".

"הרי ממילא תקני להם מה שהם מבקשים. אז מה העניין?", ניסתה האמא העניינית למקד את השיחה.

"העניין הוא שהילדים שלי הרימו ראש", אמרה היעילה. "אלעד רוצה רק נעליים של נייקי וחולצות של בילאבונג, ונוגה רוצה רק נעליים של ריבוק ושמלות של - תהרגו אותי - לא זוכרת איך קוראים למותג הזה".

פעם "תוצרת חוץ" היה סמל לאיכות. BLOOMBERG NEWS

- " תראי את הפלצנים הקטנים", התקוממה האמא השיפוטית. "בחיי, אם הייתי מעזה לבקש מהורים שלי דבר כזה הם היו שולחים אותי יחפה לבית הספר ואומרים לי: תלבשי פיג'מה מצדנו".

את פניה של האמירה הזאת קידמו הנהוני הזדהות נמרצים מצד הורים אחרים: אחד סיפר על האדידוס שהוריו קנו לו כשביקש אדידס סטן-סמית ואחרת חידדה את הזיכרון ואמרה שמילא אדידוס, לה קנו נעלי המגפר כי הן הזכירו את האדידוס.

האמא השיפוטית סיפרה בצער שבזמנים ההם, כשכל ילדי הכיתה התהלכו באולסטאר בגאווה, היא נאלצה ללכת בפייב סטאר. "כך הומצאו מכנסי הפדלפון. כדי לכסות נעליים מעפנות", סיפקה פרשנות אופנתית משלה.

"פייב סטאר?", שאלה העניינית בריכוז, "את בטוחה שאת לא מתכוונת לפלייט, שנראו כמו האחות העקומה ומוכת הגורל של הריבוק?".

ואז אבא של עודד נזכר שפעם במילניום נהגו לקחת אותו ואת האחים שלו למחסן הג'ינס בירושלים, לקנות בלו ג'ינס, שזו המקבילה הזולה מאוד של ליווי'ס. "חצי מהילדות הסתובבתי בבגדים בצבע תכלת, כי הג'ינס הזה היה מוריד צבע בלי סוף", גיחך.

"זה לא שאני לא יכול להבין את ההורים שלי. הכל היה הרבה יותר יקר. אצל סבתא שלי,'תוצרת חוץ' היה סמל ומופת לאיכות. עד היום היא קונה דברים, מנפנפת בהם בגאווה ואומרת שאם זה'מייד אין צ'יינה', זה תוצרת חוץ ולכן זה מעולה".

"מותק, היום אין ברירה. כמה ייצור נשאר בארץ?

הכל עבר לירדן, לסין, או לתיז א-לוך", אמרה האמא היעילה. "אני אישית מעדיפה לקנות תוצרת הארץ, אבל לא מוצאת כמעט מה. הנה, תראו. הכל תוצרת משהו". היא משכה את הצווארון והראתה שכתוב עליו "תוצרת הודו". אחר כך משכה את המכנסיים למעלה, קיפלה את החלק האחורי והראתה את הכיתוב "מייד אין אינדונזיה". בהמשך חלצה נעליים והראתה במבט מוכיח שטבוע עליהן "מייד אין תאילנד".

אחרי תצוגת התכלית הזאת, היעילה שלפה מטפחת מהתיק וקשרה אותה על הראש. "אופנה חדשה מייד אין פראנס? עיצוב של לואי ויטון?", שאל אבא של עודד. "שום דבר", אמרה לו. "לואי ביטון. אני פשוט נוסעת עכשיו לעשות קניות במאה שערים אצל החרדים. אולי אין שוויון בנטל, אבל אצלם הכל יותר זול".