לידה בהפתעה: סיפור הלידה המוקדמת של אלונה
באלו מקרים מרחשת לידה מוקדמת? איך מטפלים בתינוק שנולד פג? אלונה הייתה בשבוע 31 כשהתחילו הצירים. סיפור הלידה שלה ואחריו כל מה שחשוב לדעת על לידת פג
באותו לילה, התעוררתי ב-3:00 לפנות בוקר עם כאבים עזים בגב התחתון. בהתחלה קיוויתי שזה יעבור. הלכתי לשירותים, שם הרגשתי את הקטן זז תזוזות חדות וחזרתי למיטה אבל לא הצלחתי למצוא תנוחה שבה לא יכאב לי. ניסיתי לישון ולא לחשוב על האפשרות שיהיה עלינו לנסוע לבית החולים לבדוק אם מדובר בצירים מוקדמים.
משכתי עד 3:20 אבל הכאבים בגב ובבטן התחתונה לא פסקו. שוב הרגשתי צורך ללכת לשירותים והפעם די התגלגלתי מעל "חצי" קצת בכוונה כדי להעיר אותו. אמרתי לו שממש כואב לי. הוא שאל אם להביא רופא הביתה ואמרתי לו שאני חושבת שכדאי לנסוע לבית החולים.
הגענו לבית החולים וחצי הלך לבצע את הרישום שלי במחלקת יולדות, אך קראו לי על מנת להיכנס לאחות במיון. במיון הסברתי להם שאני בהיריון בשבוע 31+3 ואני חושבת שיש לי צירים.
השכיבו אותי על מיטה ולקחו אותי למחלקת יולדות. בדרך עוד הספקתי לראות את רות, המיילדת המקסימה שיילדה את שתי הבנות הגדולות שלי. בינתיים נתנו לי עירוי ושאלו אותי כל מיני שאלות על מצבי. אני רעדתי קצת מקור ויותר מפחד מהמצב שבו הייתי. אחרי כמה זמן נאמר לנו שהמוניטור לא מראה צירים וחצי ואני הסכמנו שעדיף שכך והלוואי וזה כלום. אבל עדיין היו לי כאבים.
בינתיים נתנו לי זריקה להבשלת הריאות של העובר, למקרה שאלד. בבדיקה: פתיחה של 4 ס"מ ומחיקה מלאה... אני בעצם בלידה...
התחלתי להילחץ, שכן עדיין ממש מוקדם ודאגתי לשלומו ובריאותו של העובר ולא היה לי מושג מה קורה עם תינוק שנולד 9 שבועות לפני הזמן... בינתיים גם המיילדת רות הצטרפה. אמרתי לה שהיא יילדה את שתי בנותיי והאמת היא שרק לראות אותה עשה לי טוב. שאלתי אותה אם יש סיכוי שלמרות הפתיחה הכל יירגע ולא אגיע ללידה והיא אמרה שקשה להאמין שהתהליך יפסק.
מכיוון שהבנתי שזהו, כנראה שזה בלתי נמנע, שאלתי מה בכלל קורה עם תינוקות שנולדים בשבוע הזה – האם הם בסדר. רות אמרה לי שבדרך כלל תינוקות שנולדים בשבוע הזה"שורדים". אם זה היה אמור להרגיע אותי, זה ממש אבל ממש לא הרגיע. הבנתי אז, ובוודאי שאני מבינה היום, שהיא לא יכלה לתת לי תשובה אחרת אבל זה לא מה שקיוויתי לשמוע.
בינתיים, בכל פעם שהרגשתי כאבים התחילו האטות בדופק העובר וזה קצת הלחיץ את הצוות. בפעם הבאה שבדקו פתיחה הייתה כבר פתיחה של 8 והכינו רופא שיבוא לטפל בקטן ישר כשייוולד. הסבירו לי שהזריקה להבשלת הריאות לא תעזור, שכן צריך להמתין לפחות 24 שעות עד שהיא עוזרת. אני עדיין הייתי בעיקר מודאגת ולא רציתי ללדת ומצד שני ידעתי שאין מנוס והכאבים כן גרמו לי לרצות להוציא אותו.
כל פעם שהייתה האטה בדופק של העובר דאגתי שמא זה יוביל לקיסרי חירום והרי שתי הלידות הקודמות שלי היו טבעיות לגמרי ולא רציתי לסיים את זו בקיסרי. בדקו לי שוב פתיחה והופ – 9.5 ואמרו לי שתכף אוכל להתחיל לדחוף.
אני בכלל רציתי לישון. לא היה לי כוח. העירוי שנתנו לי החליש את הצירים וחיכיתי לצירים שבהם ארצה לדחוף אבל צירים כאלה לא באו. דחפתי קצת אבל לא הרגשתי שזה עושה משהו וגם המיילדות ורופאה נוספת הסכימו.
רות בינתיים הכינה פיטוצין על מנת לזרז את הלידה ואני המשכתי לנסות ללחוץ. בשלב כלשהו הרופאה אמרה שהיא מכינה את הוואקום. רק מהמילה וואקום נלחצתי יותר וחשבתי לעצמי שזהו אני עכשיו לוחצת על כל
הניחו אותו עלי לרגע ואמרו שחבל הטבור מאוד קצר ולכן כנראה לא הייתי מצליחה להוציא אותו בלחיצות בלבד. רק ראיתי אותו לרגע עד שהעבירו אותו לאינקובטור שם הרופא בדק אותו. הוא בכה וזה קצת הרגיע אותי. היה קטן. הייתי בשוק מזה שבכלל עברתי לידה. מרוב מאמץ בלחיצות התפוצצו לי נימים בפנים והתמלאתי נקודות אדומות.
היתרון היחיד בלידה הלא צפויה הזו היה שלא נזקקתי לתפרים. לקח לשיליה קצת זמן לצאת וגם כאן התחלתי לדאוג שכן בלידות הקודמות השיליה יצאה ממש מהר. עם קצת סבלנות (בעיקר בזכות המיילדת רבקה הסבלנית) השיליה יצאה בשלמותה ונשלחה לבדיקה.
הקטנטן נולד 1.600 קילו. בשעה 5:12 לפנות בוקר. הוא הוכנס לפגיה שם בתחילה היה מונשם והמערכות שלו היו במעקב. היינו בפגייה סה"כ 35 ימים. על העליות והמורדות וכל החוויות בפגייה הנפלאה באמת בבית חולים, על המאמצים והתסכולים וההצלחה להניק פג, על רגשות האשם והמחשבות הבלתי פוסקות של "מה אולי עשיתי הפעם שגרם ללידה המוקדמת", על האנשים ובעיקר הנשים הנפלאות שהכרתי בפגייה, אפשר לרשום ספר שלם.
למדתי הרבה דברים מה"חוויה" אבל התובנה הכי גדולה שלי היתה שהיריון ולידה תקינים הם ממש לא דבר מובן מאליו. כל היריון ולידה זה פשוט נס שצריך לברך עליו. אני מברכת על הקטן שלי כמו שאני מברכת על אחיותיו המקסימות ומאחלת לכל הפגים והתינוקות הקטנים באשר הם מזל בריאות ואושר.
בלידה מוקדמת, לגורמי המתח של הלידה נוסף גורם ההפתעה. למרות שהתופעה ידועה, אף אחת לא מצפה שזה יקרה לה. גם הדאגה לשלום העובר מתעצמת בלידת פג.
לידה מוקדמת מוגדרת כלידה שמתרחשת לפני שבוע 37. ופג מוגדר כתינוק במשקל של עד 2.5 ק"ג.
לא ידוע מהם הגורמים ללידה מוקדמת, אך מבחינה סטטיסטית מצאו כי הן נפוצות יותר במקרים של לחץ נפשי, שעות עבודה רבות, תזונה לא מספיקה וחוסר בתוספי תזונה. כמו כן, בקרב נשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך, חד הוריות, מעשנות, מתחת גיל 18 ומעל 35 ובמקרה של ריבוי עוברים.
צירים מוקדמים = לידה מוקדמת?
ממש לא. צירים מוקדמים (או צירים מדומים או צירי "ברקסטון היקס") הם תופעה טבעית ונורמלית. זוהי ה"הכנה ללידה" של הרחם עצמו. כל עוד הם אינם תכופים וסדירים- הם לא מובילים ללידה. אם את בספק, את תמיד יכולה ללכת להיבדק. לעיתים צירים שלפני המועד נגרמים פשוט מהתייבשות, כך שלפני שתטריחי עצמך, שתי הרבה מים ותנוחי. אם הצירים מצטופפים לכל 5 דקות למשך שעתיים-שלוש, גשי להיבדק.
הסכנות
מכיוון שתינוק פג נולד כשעדיין לא השלים את התפתחותו בכל המערכות, הוא נתון למצבי סיכון. מדובר בעיקר במערכת הנשימה שלו, אך גם במערכות נוספות (עצבים, לב, עיכול, חיסון) ומכאן החשיבות של מניעת זיהומים בסביבתו. מסיבה זו, בעת צירים מוקדמים שבאמת מובילים ללידה, ניתנת לאם זריקה להבשלת ריאות העובר. תינוקות פגים נתונים יותר לבעיות בריאותיות גם בהמשך חייהם.
הקשיים
הורים לפגים נתונים לחרדות סביב שלומו של ילדם, עייפות, דיכאון ובכי, אשמה וכעס. במקרים של ילדים נוספים בבית – קושי לוגיסטי להתחלק בין כולם. והתמודדות רגשית שלהם מול תינוק חדש "הכי חשוב".
לפני הלידה
ראשית, אם ידוע לכם מראש על לידת פג (לעיתים יש מצבים אצל העובר אשר מחייבים יילוד), כדאי לבקר בפגיה של בית החולים בו בחרתם ללדת, כדי לראות במו עיניכם איך נראים פגים, להכיר את המכונות והצינורות ולראות כיצד מטפלים בהם.
האכלה וטיפול
בהתאם לגילו ולמשקלו של התינוק, ייקבע אופן הזנתו. עד שבוע 33-35, עדין אין לתינוק רפלקס יניקה, לכן יקבל זונדה לקיבה. לאחר התייצבות מערכות הבליעה והנשימה יעבור ליניקה מבקבוק עם חלב אם שאוב או תחליפי חלב. ו/או שילוב של הנקה ישירה.
שאיבה בתקופה זו עשויה להיות קשה ותובענית אך מסייעת לגדילתו ובריאותו. דווקא במצב שעשוי להחוות כחסר אונים, נשים רבות מרגישות שבכך יש להם במה לתרום משמעותית. כדאי לברר עם הפגיה לגבי נהלים של הבאת חלב שאוב: האם ניתן לשאוב בבית ולהביא, כי יש פגיות שמכניסות רק חלב שנשאב בתחום הפגיה.
יש תינוקות שלומדים לינוק רק לאחר שהשתחררו הביתה.
"אמא תשבי איתי"
אמנם קטן אבל בן אדם! נוכחות ההורים מכרעת בהתפתחותו, גדילתו ובריאותו של התינוק בפגיה. ייתכן שבתקופה הראשונה יתאים לכם רק לשבת לידו אך מומלץ בהמשך ללמוד לקחת חלק פעיל בטיפול בו (החלפת חיתול, מקלחת, האכלה). זה יתרום לא רק לו, אלא גם לתחושת הביטחון שלכם ההורים.
תקשורת: קריאת סיפור, שיר, שיחה... בדיוק כמו כל תינוק רגיל שזקוק לזה. שלא יהיה לבד.
מגע
מחקרים מראים שעיסוי פגים – מעלה את קצב העלאת המשקל שלהם, מקדים את מועד שחרורם הביתה ובהמשך גם מפחית את ההדבקות במחלות (לעומת פגים שלא קיבלו עיסוי). עיסוי הכוונה היא מגע נוכח סטטי ורגוע.
תנוחת ה"קנגרו": ידוע שמגע עור לעור מחמם ונעים, תורם לביטחון התינוק אשר שומע את דפיקות הלב ומחזק את התפתחותו. כשחיתול בלבד לגופו, הניחו אותו בתוך החולצה של אמא או אבא.
תמיכה
להיות הורים לפג בפגיה יכול להיות מעייף ומתיש, כל משפחה עושה מה שנכון לה מבחינת "משמרות". שימו לב לאפשר לעצמכם לנוח, לאכול וכו'. כדאי להיעזר בכמה שיותר תמיכה מסביב, אם יש. סבא וסבתא גם יכולים להכנס לפגיה (בשעות מסוימות), להיות עם האחים שבבית, לבשל, וכו'.
לסיכום: כדי למנוע לידה מוקדמת חשוב להקפיד על תזונה נכונה להריון, שתייה מרובה, שעות עבודה בקצב שמתאים לך, להוריד לחץ פיזי ונפשי. הוכח כי עיסויים וטיפולי גוף מונעים לידה מוקדמת, כך גם טיפולי נפש (שיטת קיי ועוד).
בפגיה: מגע, תקשורת ותמיכה מסביב. להיאזר בסבלנות ולדעת שיגיע יום השחרור הביתה. חשוב לזכור להיות רכה עם עצמך, כי אין כאן מקום לאשמה.
>>>הרומן שלי עם האפידורל:סיפור הלידה של ליהי
>>>לידה תחת לחץ:סיפור הלידה של מעיין
אביטל גרינפלד היא מדריכת הכנה ללידה ודולה, מדריכה בשיטת קיי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם