שווה להתכונן: הנקה בימים שאחרי הלידה
ההחלטה להניק את התינוק או לוותר, נקבעת בדרך כלל בימים הראשונים לאחר הלידה. יועצת ההנקה עומר-מלי הנגבי סוקרת את כל הקשיים הראשונים בדרך להנקה ומציעה לכן להתכונן מראש. שלא תגידו שלא ידעתן
למרות זאת, לא אפתח בדברי שבח והלל. הרי המנטרות הרגילות כבר ברורות וידועות: ההנקה היא ההזנה הטובה ביותר עבור התינוק, להנקה אין תחליף, חלב האם מותאם בצורה המדוייקת ביותר עבור התינוק שלנו...
אני בעד שכל אחד יאכיל את התינוק שלו במה שהוא מוצא לנכון. אם מניקה לא תמיד אם טובה יותר מזו שבחרה לא להניק ואם שבחרה לא להניק לא צריכה להסתובב עם רגשות אשם ולבלוע את הרוק כל פעם שהנקה הופכת לנושא שיחה.
ההחלטה להניק היא תלויית תרבות, מעמד סוציו אקונומי, וכן, גם אופנה, אך גם נשים שמחליטות להניק לפני הלידה, צריכות בסופו של דבר להתמודד עם התקופה שאחריה, תקופה לא קלה וקריטית מבחינת יישום ההחלטה שלהן.
אם בעבר הרחוק שמשה ההנקה כאופציה היחידה להזנת התינוק ולוותה בתמיכה שבטית רחבה, כיום הלחצים על היולדת גדולים. הקלחת המצפה לה מחוץ לחדר הלידה יכולה בשניות להוציא לה את כל הרוח מהמפרשים ולגרום לה לבחור בבקבוק על פני הנקה. גם הבוס שלוחץ לחזור לעבודה, הבעל שמרגיש מחוץ לתמונה והחמה שבטוחה שאת מרעיבה את הנכד שלה לא עוזרים לה לקבל החלטות נבונות.
אז כדי שלא תהיו מופתעות, וכדי שתצליחו לעבור את הימים הראשונים אחרי הלידה מבלי לצלול לייאוש ומשם לבקבוק (התמ"ל, כמובן), הנה כמה תובנות וטיפים מעשיים להתחלה ברגל ימין.
בשעתיים הראשונות לאחר הלידה, התינוק עירני במיוחד ויחפש באופן טבעי את השד כדי לינוק. מיד לאחר הלידה רצוי להניח אותו לצד האם. 9 חודשים הוא שמע את קולה, הריח את ריחה וצמח בתוכה, לכן חשוב ליצר עבורו חוויה של המשכיות כדי להקל עליו את ההסתגלות.
בשלב הזה התינוק מצפה למצוא את הפיטמה, לא כי הוא רעב, אלא בעיקר כי זהו הצורך הבסיסי שלו. גם מגע "עור לעור" - skin to skin חיוני בשלב זה. המגע מסנכרן את מדדי התינוק: דופק, חום הגוף והסטורציה, עם אלו של האם ובכך הופך אותם למאוזנים
לאחר שעתיים של עירנות, ישקע התינוק בשינה של 20 שעות לערך ובה יכנס ויצא לסירוגין משינה עמוקה לשינה קלה. בשלב הזה רצוי שהתינוק יהיה איתנו ולידנו כדי שנוכל לזהות את רגעי העירנות ולנצל אותן להנקה. הבונדינג עם התינוק וחוסר ההפרדה מהאם חשובים מאוד בשלב זה ויוכלו להפחית בעיות אפשריות בהנקה.
הסוגיה שהכי מטרידה נשים לאחר לידה היא האם יש לי חלב, והאם הוא מספיק לתינוק שלי. החרדה הלא מבוססת הזו מכניסה המון סטרס לחווית ההנקה בין האם והתינוק.
החלב נוצר בשד כבר בשבוע ה 16 להריון, כאשר מתרחשת לידה, משתנה מאזן ההורמונים בגוף האישה ומאותת לגוף שתם ההריון ומתחיל שלב חדש. בשלב זה, החלב המיוצר בשד נקרא "קולוסטרום". את הקולוסטרום נראה לרוב ביומיים שלושה לאחר הלידה, עד להגעת החלב ה"אמיתי" הלבן, שלו חיכינו.
הקולוסטרום מאוד סמיך, כמות קטנה ממנו תספק את התינוק שלנו בימים אלו, ויש לו חשיבות רבה בהכנת הקיבה של התינוק לעולם האמיתי. הוא מרפד את הקיבה, עוזר לה לבנות את הפלורה הנחוצה לה לעיכול האוכל ולשמירה על פעילות תקינה, מנקה את הקיבה משאריות המי שפיר ומלא בנוגדנים חיובים המגנים על התינוק במעבר מהשק הסטרילי לעולם שבחוץ.
אמנם קיימים מצבים נדירים שבהם מתרחש עיכוב ביצירת חלב, אך רוב הנשים יוכלו בלחיצה על השד וסחיטה ידנית לראות את הקולוסטרום מבצבץ מהפטמה, מה שעשוי מאוד להרגיע.
קיבת התינוק לאחר הלידה היא בגודל האגרוף שלו, לכן יזדקק בכל ארוחה לכ-5-7 מ"ל. ביממה השנייה יזדקק לכ-15 לערך ועד השישית תעלה דרישתו בערך בכ-10-15 מ"ל. לכן ביומיים הראשונים, כאשר הקולוסטרום יוצא בטיפות סמיכות ובכמות קטנה יחסית, מיותר לשאול את עצמנו אם זה אכן מספיק לתינוק.
לצורך השוואה, בבקבוק תמ"ל הניתן בבית החולים, 120 מ"ל בבקבוק. כמות זו מספיקה לארוחתם של כ-24 תינוקות ביממה הראשונה לחייהם. לכן אין ספק שאמהות יעמדו מבולבלות אל מול הטיפות הבודדות.
כדאי לדעת שלא ניתן להכריח תינוק לינוק. התינוק חייב לפתוח את פיו לרווחה, להתחבר לשד ולבצע את פעולת השאיבה כדי שיצא חלב. לעיתים נתקל בתינוקות שמתקשים להתחבר לשד באופן טבעי, או תינוקות מנומנמים שקשה להעיר אותם לינוק בימים בהם השד מכיל קולוסטרום.
הנה טריק נחמד שיכול לעזור לכן להתגבר על קשיי ההנקה הראשוניים: אפשר לסחווט ידנית את השד. את הקולוסטרום שיוצא ממנו אספו לתוך כפית נקיה שעברה עיקור ושפכו אותו ישירות לפה התינוק. כל שעתיים וחצי רצוי לתת 10 כפיות.
לפעולה זו יתרון גדול. כך אנחנו מבטיחים שהתינוק אכן מקבל את כמות המזון הנחוצה לו מבלי להכניס למשוואה בקבוק או תוספים. זו גם דרך נפלאה לגרום לתינוק להתעורר ולינוק.
מדוע לא לתת לתינוק בקבוק בימים הראשונים? קיים חשש מ"בלבול פטמות". התמ"ל בבקבוק זורם בקלילות לפה התינוק ואינו דורש ממנו מאמץ. כמו כן, פיית הבקבוק קשה וארוכה והיא מרגילה את התינוק לסף חיכוך גבוה בחיך העליון שלו שאחראי על רפלקס המציצה.
מהשד קשה יותר לינוק. תחושת השד בפה היא רכה, הזרם הרבה פחות חזק,. תינוק עלול להרגיש כי זו הרעה בתנאים ולסרב להתחבר לשד. ישנם תינוקות שאפילו מתן בקבוק אחד עלול לשבש להם את יכולת היניקה.
רק התינוק מנהל את ההנקה. הוא השעון והוא זה שמחליט להתחיל או להפסיק לאכול. תינוקות לא יונקים אך ורק כדי לאכול. המציצה היא אינסטינקט ומשרתת מטרות נוספות מלבד הזנה: מרגיעה, עוזרת לתינוק לעכל את האוכל ובעיקר מסמנת לאם שהוא זקוק לה.
תינוק יודע כיצד לייצר מציצה תזונתית, לצורך העברת חלב, ומציצה לא תזונתית, לצורך הרגעה. לכן חשוב לחבר את התינוק לשד כאשר הוא מסמן, ולא לפי שעון.
מסיבות אלו, עלולות ההנקות לאחר הלידה לקחת זמן רב ולעיתים נדמה שהן נפרסות על פני יום שלם. אל ייאוש, זה הולך ומתאזן מיום ליום והפערים בין הנקה להנקה גדלים.
חשוב ללמוד לזהות את הסימנים המקדימים לדרישה להנקה: התינוק ישים את הידיים בפה, יתחיל לנוע בחוסר נוחות ישמיע קולות ואם לא יקבלו מענה הקולות יהפכו לבכי - בכי הוא סימן מאוחר לרעב, או לרצון לינוק ורצוי לא להגיע אליו.
הלילה השני לחייו של התינוק יהיה לרוב מלווה בערנות מוגברת ורצון בלתי פוסק לינוק. הרגשה של חוסר סיפוק וחוסר שקט.
חשוב מאוד להיות מודעים ל "סינדרום" הזה. בלילה זה, האם תשושה מהלידה, עדיין לא מכירה את התינוק שלה, היא נמצאת לבד במחלקת יולדות בבית חולים. מתוסכלת, מפוחדת וחסרת ניסיון.
בשלב מסוים היא תרוץ חסרת אונים לתינוקיה, ותגיד לאחות שמשהו לא בסדר עם התינוק והיא לא יודעת מה לעשות. האחות מצידה, תאמר – "אולי הוא רעב? אולי תתני לו בקבוק? אולי אין לך מספיק חלב?". לרוב זו הסנונית הראשונה לסיום ההנקה שמגיעה מחוסר ידע מוקדם, וחבל.
חשוב לזכור: התינוק בסדר גמור ואתן לא מתעללות בו. זה מה שתינוקות עושים בלילה השני. אפשר להתנחם בעובדה שלרוב, ביום שלמחרת, התינוק ישן יותר וזה גם הזמן שלנו לנוח.
ביום השלישי לאחר הלידה רב הנשים חוזרות לביתן, חוברות לבן זוגן ויחד מתחילים את החיים החדשים כמשפחה. התמודדות מוזרה ולא קלה המכילה בתוכה הרבה התרגשות, קשיים, שאלות תהיות וחוסר ביטחון בנוגע לשאלת גידול התינוק גם ברמה הפילוסופית וגם ברמה הפרקטית. השינוי הזה יכול להוביל לשינוי מצב הרוח של האם הטריה וכן לעיתים להתמודדויות חדשות, גם במה שעד כה היה נראה מבטיח ומוכר. לעיתים סביב החזרה הביתה נראה שיבושים בהנקה, שעד כה התנהלה בצורה טובה. הסביבה שונה, הכיסא או הכורסה שהתרגלנו אליה בבית החולים משתנה ויש הרגשה של הסתגלות מחודשת ושל מיעוט תמיכה.
בטור הבא נדבר על השלב הבא של הגעת החלב, תחושת המלאות בשד, התמודדות עם ההגעה הביתה ושאר טיפים יעילים.
עומר מלי הנגבי היא מדריכת הנקה מוסמכת ומלווה הורים לאחר לידה. 052-3696015, omer.trip@gmail.com.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם