כוכב שביט: ציפי שביט סבתא לארבעה נכדים
קשה להאמין, אבל ציפי שביט, 1.52 ס"מ של אנרגיה קופצנית, ילדה נצחית האהובה זה עשרות שנים על הורים וילדים כאחד, היא כבר סבתא לארבעה נכדים, שמשתגעים עליה (אלא מה) עם הולדת הנכדים, היא אומרת, "נהיים עשרה חדרים בלב, ואני מרגישה כל יום מבורכת"
גם כיום שביט (65) אינה נחה לרגע. עד לאחרונה היא הנחתה במשך חמש עונות את תוכנית הריאליטי "לרדת בגדול"; היא מופיעה כמעט כל ערב בהצגת הבידור "קצרות ולעניין" יחד עם חני נחמיאס ועירית ענבי ("חגגנו 100 הצגות אחרי חצי שנה"), צועדת כל יום בפארק שישה ק"מ וגם מבלה כמעט מדי יום עם נכדה דניאל (דניאלי בפיה) בן השנתיים.
שביט, הנשואה למפיק אבישי דקל, היא אמא לשני ילדים: אספי, 35, (גר בקוסטה ריקה, עוסק בבנייה) ותמרי, 30, (גרה בתל אביב, מדריכה בסטודיו C ולומדת לתואר שני בפסיכודרמה) וסבתא לארבעה נכדים: ברקי (חמש וחצי), רזי (שלוש וחצי), וניבי (בן שנה וחצי) - ילדיו של בנה; ודניאלי - בנה של בתה.
"חמסה, חמסה, אורז, אורז, מלח, מלח", אומרת שביט כשהיא מזכירה את ילדיה ונכדיה, ומסבירה מדוע שמותיהם מסתיימים באות י': "תמרי נולדה תמר, אבל מרוב שקראנו לה תמרי, היא התאהבה בשם הזה והחליפה אותו לתמרי. בשאר השמות אני מוסיפה י', כי זו אות מזל ואות מבורכת, ואני גם לא יכולה ללא שמות חיבה".
במרוצת הקריירה שלה הופיעה שביט בפני ילדים ומבוגרים כאחד. "בפני שני סוגי הקהלים אני מופיעה באהבה בלתי רגילה, בצניעות גדולה וגם בהצלחה, ואני ממש מוקירה תודה לאלוהים שנתן לי גם וגם", היא אומרת. "מדובר בשני סוגים של עבודות קשות ומרתקות ולא הייתי מחליפה אותן בשום דבר אחר בחיים. אני מצליחה לחבר את הכל בדבר המופלא הזה שנקרא צחוק".
מתי הפכת להיות אמא?
"בגיל 29 נולד בני הבכור. הצלחתי בזמנו לשלב אימהות עם קריירה קודם כל בזכות בעלי, שהוא באמת גם אבא מצוין וגם בעל מצוין, והוא גיבה אותי ותמך בי. הוא אבא כביר שמחתל הכי טוב בעולם, מאכיל נחמד, וחוץ מלהניק וללדת עשה את הכל, אם זה לקום בלילה, לקחת לחוגים ולטפל בגרפסעלך ובגזים החמודים של הילדים כשהיו תינוקות.
"הוא זה שאיפשר לי לפרוח מבחינת הקריירה. אני נתתי את השמחה, הייתי זו שסיפרה לילדים סיפור שישר הפך להצגה קטנה, הענקתי חום ואת הידיעה שמתי שהם צריכים - אני פה. אני מרגישה שגדלו לי ילדים בריאים וחזקים, שנורא אוהבים אותי".
האם ילדייך נהנו מהיותך מפורסמת?
"לקח להם שנים להתרגל לפרסום. היה מאוד לא פשוט לחלוק את האמא האחת שלהם עם עוד כל כך הרבה ילדים. רק עם השנים, כשהם התחילו לבוא להצגות והיה ברור לגמרי שיש הפרדה בין הבמה לבית, הם התחילו לקבל את זה".
מתי הפכת סבתא?
"לפני כשש שנים. בדיוק הנחיתי את 'לרדת בגדול' ולא יכולתי להתפנות כדי ללוות את ההריון של כלתי, שנקי (שני), שהיא נהדרת מעין כמוה, אבל בלילה של תוכנית הסיום טסתי לקוסטה ריקה והגעתי ממש ללידה. הייתי בחדר הלידה והשתגעתי מזה. החזקתי את הנכד ואמרתי לו 'בוא'נה, סבתא פה למרות המרחק והעייפות, ולמרות העיניים האדומות ולמרות שהגב נתפס מהטיסה, אז שתדע שאין עוד סבתא כזאת בעולם".
מה מרגש יותר- להיות אמא או סבתא?
"להיות סבתא, כי את כבר יותר מבוגרת ויודעת מה חשוב בחיים ואיזה ערך יש למשפחה ואהבה. שום דבר לא מובן בגיל הזה ואת מאושרת שכולם בריאים. כשאת אמא טרייה וקרייריסטית שרוצה להספיק הכל, יש התרגשות, אבל אי אפשר להכיל את כל המעמד הכביר הזה. כשאת סבתא, ומביאים לך את פרי האהבה ואת
האם נכחת בחדר הלידה כשבתך ילדה?
"הייתי עם תמרי כל הלידה, וזאת החוויה המדהימה, הלופתת, המוארת והחזקה ביותר שאפשר לחוות - לראות את הילדה שלי, אהובתי, בבת עיני, שוכבת שם והופכת לאמא".
מה ההבדל העיקרי בין סבתאות לאמהות?
"עניין הגיל והוקרת התודה. באמהות הרגשתי שאני עוד צריכה להספיק כל כך הרבה, והלילות כל כך קצרים ואת סוחבת עייפות פרמננטית. ואילו בסבתאות אני מרגישה רק אושר ואסירות תודה על כך שאני יכולה עדיין להתנדנד עם הנכד בנדנדה, לבשל לו את הקציצות שהוא אוהב ולחלום על הרגע שאופיע בפסטיגל, כשהוא יושב בשורה הראשונה, ולהקדיש לו את 'ברבאבא'".
איך את מתמודדת עם העובדה ששלושה מנכדייך רחוקים ממך?
"אני נוסעת אליהם פעמיים בשנה, כשהגעגועים מנפצים לי את הלב. אני נמצאת איתם במשך חודש ובטיסה בחזרה הביתה אני מייללת. עוד לא עוזבת, וכבר יש געגוע. אנחנו מדברים הרבה בטלפון, והם גם באים לבקר בארץ. כשהם נמצאים פה, אלה ימים שהם קודש להם. אני לא מתראיינת ולא עם הנייד. אני לא יכולה להחמיץ דקה איתם".
כמה פעמים בשבוע את מתראה עם הנכד שגר בארץ?
"את דניאלי אני רואה פחות או יותר מדי יום. בכל פעם שאני עוברת ליד הגן שלו, אני נכנסת פנימה, גם אם זה לא מקובל ולא פדגוגי. אני נוהגת על פי צו לבי. אני לא יכולה לעבור ליד הגן בלי לנשק אותו ושהוא ימרח עליי טיפה מהנזלת הקטנה שלו. אם אין לי הצגה בערב, אני הולכת איתו לגינה או לוקחת אותו איתי להסתובב בשוק הכרמל ולהריח את החיים. לפעמים אני משכיבה אותו לישון".
האם את סבתא היסטרית?
"לא, כי אני לא בן אדם היסטרי ולא נורא דרמטי. אני כן נרגשת ודרוכה, וכל הזמן מתפללת שהכל יהיה בסדר, אבל לא היסטרית. רק מה שקשור בבריאות יכול להדאיג אותי".
האם הנכדים שלך כבר מודעים להיותך מפורסמת, או שבשבילם את כמו כל סבתא רגילה?
"אני לא סבתא רגילה, כי סבתא רגילה לא בכל פעם נופלת על הארץ ומצחיקה אותם. היום גם כל הסבתות עם בוטוקס, ציצקעס ופטמות שדוקרות את המעלית. משהו בריגוש הכללי שלי ובעובדה שיש לי יום-יום חג עושה את הסבתאות שלי אחרת, אבל הנכדים שבחו"ל עדיין לא מודעים לרמת הפרסום, שמתבטא בכך שהולכים ברחוב ונותנים חתימה, כי הם רחוקים. כשברקי היה בביקור בארץ, לקחתי אותו לכותל והיו שם אוטובוסים של בני נוער. כולם הצטלמו איתי, ושאלתי אותו אם הוא יודע למה מצטלמים עם סבתא, והוא ענה: 'כי את יפה וג'ינג'ית', אז זו לא התשובה הכי יפה בעולם?".
האם את מראה לנכדים אלבומי תמונות וקלטות שלך?
"לא, ובכלל גם אין בבית. הבית הוא לא מקדש של כלום. מספיק שרואים ביוטיוב ושמים 'ברבאבא' באוטו, שזה שיר ללא גיל וללא אג'נדה. בבית אני לא עושה עניין מהדבר הזה".
במה שונה גידול ילדים כיום לעומת התקופה שבה גידלת את ילדייך?
"כשילדתי את אספי, לא היו טיטולים, וזה שינוי שאי אפשר לדמיין ולתאר. בזמנו היה צריך לכבס ולהרתיח חיתולים מבד, והריח היה בכל הבית. באותה תקופה גם לא היו סימילאקים למיניהם, לא מוניטורים מחדר לחדר, לא טלפונים ניידים ולא תחפושות מוכנות. היה הרבה יותר קשה. הדבר היחיד שנשאר אותו דבר הוא המילים 'אהבה' ו'ויתור', שזה אומר שמהיום התינוק שלך יהיה לפנייך בהכל. תמיד הוא יאכל לפנייך, יישן לפנייך, הכאבים שלו יהיו לפני הכאבים שלך וחייך יהיו סביבו, גם אם חייך מסובכים לך".
במה שונים הילדים של היום לעומת הילדים של פעם?
"הדור אכן שונה. הנכד שלי בן השנתיים מוצא ביוטיוב את 'מלך האריות' עם האצבע הקטנה שלו, שהיא בגודל של קיסם. היום הם רואים הכל, הם מהירים ויודעים מה הם רוצים. הם טכנולוגיים, לא ביישנים ורוצים לעשות ריאליטי. אבל עדיין, אם תגידי לילד 'אתה רוצה קרמבו או במבה'? הוא יהיה מבסוט. אני מתחברת גם לילדים של היום וגם לילדים של פעם. עדיין כולם שרים 'ברבאבא"'.
את מרגישה איזשהו שוני גם בקרב ההורים?
"גם ההורים השתנו. יש חזרה גדולה להנקה, יש אלפי תשובות לכל שאלה באינטרנט, יש עשרות קואוצ'רים לאמהות, על כל דבר יש תשובה מה לעשות".
מה דעתך על גיבורי התרבות הנוכחיים של הילדים?
"אני אוהבת אותם, ואני חושבת שיש כוכבים מקסימים לילדים, רינת גבאי נורא מתוקה, יובל המבולבל עושה עבודה נפלאה ודץ ודצה מקסימים. את מי שהילדים רואים בטלוויזיה, הם אוהבים. כל אמן שעושה את עבודתו בלב שלם ומלא, זה בסדר גמור מבחינתי".
חופשות: עם הנכדים או בלעדיהם?
"עם, בטח עם. היום כבר 'בלי' לא שווה כלום".
איזו פעילות את הכי אוהבת לעשות עם הנכדים?
"אני עושה איתם הכל. עם הנכדים בקוסטה ריקה אני אוהבת לקטוף קוקוסים, לטייל על שפת הים, לאסוף צדפים, לטגן 'פלטנוס', שזה בננות ענקיות ירוקות, והם מלמדים אותי איך לחתוך אותן ולטגן אותן. ועם הנכד שבישראל אני עושה הכל: מלהיכנס לטוסיק של הפיל הענק בדיזנגוף סנטר, להתנדנד וללכת להצגה ועד לבחור לו 100 תחפושות לפורים, ובסוף לראות שהוא דווקא רוצה את הפיה עם החצאית".
כמה נכדים היית רוצה שיהיו לך?
"מה שיותר. אני רוצה לזכות להיות איתם, אני רוצה שכולם יהיו לידי כל הזמן, רוצה לנצל כל דקה שאני עוד יכולה לעשות איתם הכל. רוצה לראות אותם גדלים, מאושרים, מתפתחים ומתענגים על המתנה המופלאה הזאת הקרויה חיים".
מה הנכדים שלך הכי אוהבים שאת מכינה להם?
"הקציצות שלי הן גורמה שהם לא היו מחליפים אותן באלה של אייל שני. אני עושה קציצות מעוף, שבפנים יש תפוח אדמה, בטטה, פטרוזיליה, שום ובצל. הם גם אוהבים את המרק הכתום שלי ואת הפסטה והפתיתים שאני עושה עם המון בצל וגזר".
בתור מי שהנחתה את "לרדת בגדול," האם אצלך בבית את מרשה לנכדים לאכול ממתקים?
"כולם איכשהו נורא מקפידים על בריאות ואוכלים המון סלטים, אבוקדו ואורז מלא, אבל גם ממתקים אוכלים".
מה הדברים שהנכדים עושים שהכי מרגשים אותך?
"כשהם עושים 'איי לאב יו' עם היד, כשהילד פתאום מבין ש'קן לציפור בין העצים' נכתב על ידי 'בלליק'. מרגש אותי לראות אצלם כל דבר".
השלימי: "אצלנו בבית מנסים לא...
"להיות עצובים אף פעם".
השלימי: "חשבתי שלא אתן לנכדים...
"להיכנס למיטה שלי עם נעליים, אבל כופפתי את החוקים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם