גן לגמולים בלבד? על הקשר בין גמילה מחיתולים להשתלבות בגן עירייה
מה עושים כשהילד בן ה-3 אינו גמול מחיתולים, אך מתחיל ללמוד בקרוב בגן עירייה? האם הגנים הציבוריים ערוכים לקליטתם של ילדים אלה? מיכל הרפז מציעה להורים המודאגים לא להלחץ ובעיקר לפעול בסובלנות וזהירות
מן הסקרים עולה כי 50% מהילדים בני שנתיים עדיין אינם גמולים מחיתולים, 30% מהילדים בני 3 אינם גמולים ו- 15% בגיל חמש.
תהליך הגמילה מהחיתולים משקף שלב משמעותי מאוד בתהליך הסוציאליזציה של הילד. ההתנתקות מהחיתול היא צעד חשוב בהתאמת ההתנהגות לדרישות החברתיות וכמו כן, מהווה צעד משמעותי ברכישת תחושת השליטה על הגוף המקדמת את תחושת העצמאות.
בימים אלו נשאלת השאלה, האם באמת הגנים הציבוריים ערוכים לקליטה מלאה של אותם 30% מהילדים הלא גמולים? האם הורים לילדים לא גמולים לא יוכלו ליהנות מחוק חינוך חינם?
זה הזמן דווקא להירגע ולאפשר תהליך גמילה חיובי, מעצים וקצר. קיימות גישות שונות המתייחסות לתהליך הגמילה מחיתולים. ישנן גישות הנשענות על כך שמבחינה התפתחותית, לילד יש את היכולת לשלוט על צרכיו עוד לפני גיל שנה. לפיכך, קידום התהליך צריך להתבצע בשליטה מוחלטת ובאופן סמכותי על ידי ההורים והגננות כבר בגיל שנה וחצי ואף לפני.
לצד גישה זו ישנה הגישה הרווחת, בה אני תומכת, הטוענת כי גמילה מחיתולים היא הזדמנות לא רק לקידום יכולות התפתחותיות, אלא לקידום רכישת האוטונומיה על הגוף, תחושת העצמאות, העצמה ותחושת מסוגלות אצל הילד בנוגע להצלחה בתהליך ולא רק תחושות מסוגלות של ההורה על שליטה בתהליך.
קיימות סיבות המסבירות מדוע ילד טרם נגמל בגיל 3, אולם כל הסיבות והעובדות מצביעות על החשיבות של תהליך סובלני ועירני לצרכיו:
· ילדים שאינם מוכנים לוותר על החיתול כי טרם פיתחו ביטחון ביכולת לשלוט על צרכיהם.
· ילדים שעדיין לא מוכנים לגדול ולוותר על זכויותיהם כקטנים בחיתולים.
· ילדים החוששים לשלום גופם וחשים שהחיתול מגן על אבריהם הפגיעים.
· ילדים המגלים קשיי הסתגלות בכל התחומים.
· ילדים החשים שהפרשותיהם דוחות והחיתול מסתיר את "הבעיה"
כמו כן, בעת ניסיונות הגמילה ניתן להצביע על סיבות רבות ל"פיספוסים". סיבות פיזיולוגיות, סיבות רגשיות, סיבות הקשורות לתגובות מצד המטפלים הורים וגננות, סיבות הקשורות לקושי בקטיעת המשחק לטובת התפנות לשירותים ועוד.
חשוב לציין, כי כל הסיבות והעובדות מצביעות על החשיבות הגדולה של סובלנות בתהליך הגמילה, תוך הבנת הקשיים והצרכים האישיים של כל ילד. ללא התייחסות אישית זו, תהליך הגמילה עשוי להיות מתסכל מאוד עבור הילד והמטפל, ארוך מאוד ואפילו
לצד אמירה זו, תהליך נכון יכול להעצים לאין שיעור את הילד. בעבר הורים נדרשו לגמול את ילדיהם לפני כניסתם לגנים ציבוריים. בחוזר מנכ"ל משרד החינוך משנת 2001 נכתב במפורש כי "יחד עם הגננת תעבוד מטפלת או סייעת שתהיה מודעת לעובדה שיהיה עליה להחליף חיתולים לילדים לא-גמולים. יש להדגיש בהגדרת תפקיד הסייעת שמחובתה לטפל בילדים שאינם שולטים בצרכיהם ועליה להיות דמות משמעותית בליווי הילד בשלבים הרגישים של תהליך הגמילה".
ולמרות חוזר המנכ"ל המחייב לקבל ילדים שאינם גמולים, עדיין חשים הוריהם של ילדים אלו תחושות הקשורות לחרדה, בושה, חוסר ביטחון ואפילו מידה של לחץ. קיים חשש שבגן בו מובילות גננת וסייעת יותר מ-30 ילדים, לא יוכל הצוות בימים עמוסים להיות רגיש לצרכי הילד בתהליך הגמילה. כמו כן, קיים חשש להצטייר כהורה בלתי סמכותי.
למרות זאת, חשוב להיות מודע לתחושות אלו ולהמשיך להפגין ביטחון ואמון במסוגלותו של הילד להתגבר ולרכוש שליטה בצרכיו.
בתהליך הגמילה, כמו בתהליכי שינוי אחרים, ההורה עשוי להעצים או להוריד את ביטחונו האישי של הילד. מה עושים? ראשית, אם הילד אינו מוכן הניחו לו, אל תורידו את הטיטול, אך אם הוא מביע כמה וכמה סימנים, קבלו החלטה משותפת, הורידו את הטיטול מבלי להחזירו לעולם.
כמו כן, עבדו בשיתוף פעולה עם הגן, שכן חשוב שלילד תהיה עקביות בכל המתרחש בתהליך. אם אתם פונים לגננת והיא חושבת שהילד לא מתאים ובשל לגמילה, אל תכעסו עליה, הקשיבו לה, היא אשת מקצוע ומבלה עם ילדכם לא מעט.
כאמור, הסיבות לקשיים בתהליך הגמילה הן רבות וקשורות לא רק ליכולות התפתחותיות של שליטה על הסוגרים. מדובר בתהליך הטומן בחובו את התפתחות העצמאות, את רכישת האוטונומיה על גופינו, למידה של דחיית סיפוקים, העצמה ותחושת מסוגלות. כל אלה הם ערכים מוספים נפלאים הנלווים רק לתהליך גמילה הנעשה באופן עקבי, רגיש ומותאם לצרכיו ואופיו של הילד.
אז מה עושים כשהילד מתקרב לגיל 3, הכניסה לגן הציבורי מתקרבת, החיתולים עדיין במגירה והפספוסים עדיין בסביבה? האם לא לרשום אותו לגן ציבורי? האם להמשיך בגן פרטי רק משום שהוא איננו גמול?
בשלב זה מומלץ לערוך בחינת מצב משותפת, הורים והגננת על מנת לאתר את הסיבות לקשיים בגמילה.
חשוב להתייחס לנקודות הבאות:
- האם זו גמילה ראשונית או משנית (האם טרם נגמל לחלוטין או שנגמל וחזר להרטיב).
- האם הילד לא מוכן לוותר בכלל על החיתול ולשים תחתונים? מדוע?
- כיצד ההורים והמטפלים בגן מגיבים לפספוסים? יש להגדיר בצורה מפורטת ולנתח את תגובות הסביבה.
- האם הילד מפספס במקומות מסויימים שבהם התבקש שלא לפספס? וכיצד מגיבים אליו באם פספס?
- האם הילד מפספס בעת שעסוק מאוד בפעילות או צפייה בטלוויזיה? האם הילד מבקש שיחליפו לו את התחתון הרטוב מיד, או מסרב להחליף את התחתון הרטוב?
ברגע שהגדרתם מספר סממנים, ערכו תכנית משותפת למתן מענה לצרכיו האינדיווידואליים של הילד. התכנית תכלול שינויים בתגובות לפספוסים, שינויים בהתייחסות להפרשות של הילד, הסכמה על חיזוקים בעת שהילד לקח אחריות על גופו וניגש לשירותים, התאמת הסביבה לתהליך הגמילה ועוד.
חשוב להעצים את הילד בתהליך ולאפשר לו לקחת אחריות על גופו והתנהגותו תוך הכוונה והדרכה. כנאמר בתחילת המאמר, 30% מהילדים טרם גמולים בגיל 3-4 וכן יגיעו לגנים הציבוריים עם כניסת החוק החדש יותר ילדים הנמצאים בתהליך הגמילה. במקרים אלו חשוב ליידע את הגננת ולתאם עימה את תכנית הגמילה המתאימה לצרכיו של הילד.
הכותבת היא, מנכלי"ת מרכז הרפז להעצמה עסקית וחינוכית בגני ילדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם