הקיסרי האחרון: מה שלא ידעתם על ניתוחים קיסריים
חשבת שאם ילדת בניתוח קיסרי, את חייבת להמשיך כך גם בלידות הבאות שלך? חשבי שנית. גם האם וגם העובר צפויים לסכנה, ובכל זאת בישראל אחת מתוך כל חמש נשים יולדת בניתוח. שירה גרפיט, שילדה בקיסרי את בכורה, מקדישה את ימיה לניסיונות להוכיח שעדיף אחרת
אלא שהמציאות רחוקה מכך, הרבה מעבר למובן מאליו. אין שום דבר אצילי בחוסר היכולת לקום מהמיטה אל התינוק, בקושי להרים אותו, בקושי לתפקד, בצורך בעזרה צמודה בימים הראשונים. יהיה לך יותר קשה להיניק, אם תרצי. לבטן שלך ייקח הרבה יותר זמן לחזור לעצמה, אם בכלל, ותוכלי לחזור לפעילות גופנית רק אחרי שלושה חודשים, כפול מזמן ההתאוששות לאחר לידה רגילה.
אבל מעל הכל עומדים כמובן הסיכונים הבריאותיים, כי בניתוח קיסרי יש יותר סיכוי למות, למשל, סיכוי גבוה יותר לזיהומים וסיבוכים, לכריתת רחם, לשליה נעוצה, לקרע ברחם, ויש גם סכנות שבהרדמה ובאשפוז ארוך, וכל זה עוד לפני שדיברנו על התינוק, שמסתכן בבעיות נשימתיות עתידיות ושלל סיבוכים. כל רופא יסכים שלידה רגילה עדיפה על ניתוח קיסרי.
האם היד הישראלית על הסכין קלה מדי בימינו? על פי הנתונים האחרונים שפורסמו, אחת מכל חמש יולדות בישראל תעבור ניתוח קיסרי. בקרב נשים שכבר עברו ניתוח קיסרי אחד, כל יולדת שנייה תעבור ניתוח קיסרי. רוב הנשים בכלל לא יודעות שיש אופציה נוספת, לנל"ק (לידה נרתיקית לאחר קיסרי, או בשמה הלועזי VBAC), והן גם לא יידעו שאולי זוהי דווקא האופציה העדיפה.
"בארץ יש כמעט 20% ניתוחים קיסריים. כולם הכרחיים?", אומרת שירה גרפיט, 34, שעומדת מאחורי האתר לנל"ק ישראל. ארגון הבריאות העולמי מדבר על שיעור ניתוחים קיסריים תקין של בין 10% ל-12%. זה אומר, לכאורה, שכמעט חצי מהניתוחים האלו בארץ מיותרים".
הסכנה לקרע ברחם בעקבות ניתוח קיסרי ראשון, היא כנראה הסיבה העיקרית לכך שהיולדות האלו מנותחות באופן כמעט אוטומטי. גרפיט עצמה, אגב, גילתה רק תוך כדי העבודה על האתר שלה, שזה מה שהתרחש כשהיא נולדה: אמה נכנסה להריון איתה כחצי שנה לאחר שילדה בניתוח קיסרי, וכשילדה אותה בלידה רגילה, הרחם של אמה נקרע. האם זו ה"סיבה המיסטית" לדרייב של גרפיט להתנדב לעסוק בעניין הזה, כי ככל הנראה פרק ההריונות בחייה כבר מאחוריה? "תקראי לזה קארמה", היא אומרת.
אז במהלך לידתה אותך, לאמך נקרע הרחם. את נלחמת בסטטיסטיקה?
"לא כל קרע ברחם מעמיד את התינוק בסכנת חיים. יש קרע שהוא בעצם רק היפרדות של הצלקת, ואין לו סימפטומים בכלל, ומגלים אותו רק כשפותחים את האשה בניתוח חוזר. מחקרים מראים ששימוש בפיטוצין (חומר הזירוז הנפוץ בבתי החולים, ע.ד.ק) מעלה את הסיכוי לקרע ברחם, אבל אף אחד לא מדבר על זה. זו אומנם סכנה אמיתית ליולדת וליילוד, אני לא מתכחשת לזה, אבל זו לא הסכנה היחידה. בניתוחים קיסריים יש גם סכנות, וכל המחקרים שמצאתי מראים שמכלול הסכנות בניתוח קיסרי חוזר, עולה על מכלול הסכנות של VBAC".
גרפיט, אם לשלושה, שילדה את בכורה בקיסרי טראומטי ואת שני ילדיה הנוספים בלידות בית טבעיות, הרחק מעיני
25 בתי חולים שיתפו פעולה בהכנת המצגת, אבל הנתונים אינם גלויים: במקום שמו של בית החולים המדובר מופיע מספר סידורי, כך שאי אפשר לדעת מה קרה איפה. אם התמונה שעולה מכל בתי החולים הייתה דומה, זה לא היה משנה; אבל כשמתברר שבבית חולים מסוים, אחת מתוך שלוש יולדות מגיעה לקיסרי, ואילו בבית חולים אחר רק אחת מעשר יולדות מגיעה לקיסרי - זהו מידע שיכול להיות משמעותי עבור נשים העומדות ללדת.
גרפיט פיצחה את המצגת העלומה. היא הצליבה את נתוני הלידות ומספר הניתוחים לפי בתי החולים, וכיום ניתן למצוא באתר שלה טבלה גלויה עם כל הנתונים. יצוין כי בחברה לבריאות האם והעובר סירבו לאשר את המצגת לאחר הפיצוח, בטענה שהם לא מחזיקים בנתונים האלו מעבר להכנת המצגת.
"קיבלתי את הטבלה עם מספרי הלידות לפי בתי חולים ממשרד הבריאות ביום שישי בשעה 17:11. מי עובד במשרד הבריאות ביום שישי בשעה הזאת?", תמהה גרפיט, שהצליחה לקבל את הנתונים בסיועה של רותי קרני הורוביץ, יו"ר ארגון הגג של מקצועות הליווי וההדרכה הסאב-לידתיים בישראל.
"באתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הם כותבים שהם מעודדים פנייה של הציבור, אבל כשאת פונה, עונים לך: גם אם היו לנו הנתונים, לא היינו נותנים לך. גם במשרד הבריאות התגובה במשך הרבה זמן הייתה: אין לנו הנתונים, ואם את רוצה, תגישי בקשה רשמית לפי קודים בינלאומיים".
- למה הם מסתירים?
"אני יכולה רק להעלות ספקולציות. אני מניחה שזה נורא נוח כשלא צריך לתת דין וחשבון ואף אחד לא יודע מה קורה אצלך, כי אז אתה לא מחויב להשתנות", משערת גרפיט. "אם ידעו מה קורה אצלך, אולי נשים יצביעו ברגליים ויעדיפו בית חולים אחר. זה יפגע להם בכיס".
אחת השאיפות שלה היא לבנות ולפרסם רשימה של רופאים ומיילדות תומכי VBAC ולידה טבעית. "ממש ברמה השמית, כדי שכשתגיעי לבית החולים תוכלי לבקש בעדינות את המיילדת שתעזור לך, כי כיום לידה טבעית זה לעשירים בלבד. פניתי לרופא מסוים בשאלה מהם שיעורי ההצלחה ואיפה כדאי ללדת VBAC. הוא דיבר איתי חצי שעה, כשהוא מנסה לשכנע אותי לרדת מזה, כשבינתיים יולדת ממתינה לו בחדר הלידה. הוא טען שאם ידעו מה הסטטיסטיקות, אז הסטטיסטיקות האלו ישתנו", היא מציינת, ומוסיפה בצער. "אבל אנחנו רוצים שהסטטיסטיקות והיחס ישתנו, ולא רק ליולדת שמשלמת באופן פרטי, אלא גם ליולדת מן השורה, זאת שמקבלת שירות ציבורי. כי זה שאין לה כסף, זה לא אומר שהיא צריכה לגמור אחרת מאשה שכן שילמה".
- מה יכולה להיות הסיבה, בעינייך, לשוני הגדול בין בתי החולים בנושא הזה?
"לכל אדם יש את השקפת העולם והאני מאמין שלו, וכמו שיש רופא שמאמין שאת צריכה מיד להוציא את נקודת החן הזאת, רופא אחר יגיד 'בואי נחכה ונראה'. אז יש גם את אלה שמאמינים שצירי לידה זה כואב, ובשביל מה לסבול את זה? תעשי ניתוח - את יודעת באיזו שעה זה, באיזה יום זה, ומתי זה נגמר. ויש את אלה שמאמינים בלידה טבעית, ושככל שיש פחות התערבויות, זה יותר טוב ליולדת ולתינוק".
גרפיט מתגוררת בבאר יעקב, עם בעלה, שני הבנים (כמעט 7 ו-4.5) והבת (שנה ורבע). היא דווקא רוצה עוד ילדים, בעלה כרגע לא ממש, אבל היא לא בחורה שמוותרת בקלות. "אמא שלי אומרת שמאז שלמדתי לדבר, הייתי אומרת 'זכותי'", היא צוחקת. "תמיד ידעתי מה אני רוצה, ולא קל לערבב אותי, כי אני יודעת מה אני רוצה ואיך להשיג את זה".
היא עוסקת בתכנות עוד מהשירות הצבאי. "אני באה מבית תוכנה, אז זה היה בלתי נמנע", היא מספרת. את התואר הראשון מהאוניברסיטה העברית היא עשתה דווקא בביולוגיה, ואת הדחף הקריאטיבי שבוער בה היא מתעלת לעיצוב, גרפיקה ואינטרנט, שני תחומים שעוזרים לה כיום באתר.
"כמתכנתת אני מחפשת טכנולוגיות, נתונים, תשובות ופתרונות לבאגים, לדברים שלא עובדים. אז לחפש אני יודעת, ואני יודעת גם למצוא. אני יודעת גם להעריך אם מידע הוא רלוונטי או לא", היא קובעת. "התואר בביולוגיה היה מבחינתי בבחינת 'התחלתי ולכן אסיים'. כשסיימתי אמרתי, טוב, יש לי תואר, יופי. אבל מסתבר שיש שימוש לתואר הזה".
בנה הבכור הוא היחיד מבין השלושה שנולד בבית חולים. זה נגמר בניתוח קיסרי בהרדמה מלאה, טראומה מהדהדת ודיכאון אחרי לידה. באתר היא מספרת את הסיפור שלה בטקסט רגשי מאוד, שנכתב עוד אז, ומתאר צעקות והטפות, בדיקות פולשניות ללא רשות, הפחדות ומכבש לחצים שלבסוף הביא לניתוח קיסרי.
כבר בחדר הלידה היה לה ברור שלבית חולים היא לא תתקרב יותר. כאשר ניסתה לגייס מיילדת בית ללידה הבאה שלה, נתקלה בקשיים רבים, מכיוון שילדה בניתוח קיסרי. היא התחילה להרגיש כמו סחורה פגומה, מה שממש לא הסתדר עם האישיות הלוחמנית שלה. אבל את לידות הבית שלה היא השיגה.
ואז, בסוף השנה שעברה, משרד הבריאות עמד לאשר נוהל חדש בעניין לידות הבית. הכוונה הייתה להסדיר ולהגביל את לידות הבית, ובמסגרת זו גם לאסור על אנשי מקצוע ליילד בבית נשים לאחר קיסרי. הארגון "נשים קוראות ללדת" יזם מהלך נגד, הפגין והחתים על עצומה. מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו נוכח בעניין הציבורי ואפשר לנשות הארגון לנסח מסמך תגובה.
גרפיט נזדמנה לפגישה השלישית של הארגון. "ישבתי בפגישה ונפעמתי מזה שנשים פועלות למען שינוי בזמנן החופשי, בהתנדבות ובלי שיוצא להן מזה שום דבר, זה נורא ריגש אותי והיה מדהים בעיני".
הארגון ניסח 120 עמודים שמסתמכים על המחקרים הגדולים והמעודכנים ביותר מהעולם, וגם על הנהלים התומכים בלידות בית בקנדה, באוסטרליה ובמספר מדינות אירופאיות. אבל אפילו במסמך הזה הארגון בחר לא להתייחס לעניין ה-VBAC. גרפיט ופעילה נוספת בשם נועה מונדשיין לא ויתרו, ופצחו בעבודת מחקר כדי להגיש למשרד הבריאות מסמך משלהן בנושא לידה נרתיקית אחרי קיסרי בבית.
במשך חודשיים היא עבדה מסביב לשעון, אחרי ימי עבודה מלאים, בין חוגים, חיתולים, ארוחות ערב, מקלחות, השכבות של שלושה ילדים, ובזמן שכולם ישנים. כך היא ממשיכה להתנהל גם כיום. "ישנתי אולי שעתיים בלילה בתקופה הזאת", היא מספרת. אבל זה לא עזר.
"אחרי שהנוהל אושר, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהמסמך המושקע שהגישו'נשים קוראות ללדת', בעצם הבנו שאין עם מי לדבר במשרד הבריאות, התבאסנו, והעבודה על המחקר נפסקה".
גרפיט נשארה עם ערימות המידע, והבינה שהשינוי יבוא רק מלמטה, כשנשים יידעו את העובדות, יגיעו לבתי חולים וידרשו לנסות לידה רגילה אחרי קיסרי. בכל זאת, רוב הנשים בארץ יולדות בבתי החולים ולא בבית. אז היא חילצה את הנתונים, עשתה חישובים והעלתה הכל לאתר שלה במאי האחרון.
באילו בתי חולים יש אחוז גדול של ניתוחים קיסריים ובאילו פחות?
"ברוב בתי החולים אחת לארבע או חמש יולדות תגיע לקיסרי, ובבית חולים אחד כמעט כל יולדת שלישית תגיע לניתוח (31%). רק בבתי חולים בודדים, אחת מעשר תגיע לקיסרי. בתי חולים שנותנים שירות לציבור הדתי והחרדי נוטים פחות לנתח ובאופן אוטומטי יותר מעודדים VBAC, כי אם לאישה צפויים עוד הרבה ילדים, הרבה יותר מסוכן לה לעבור הרבה ניתוחים, מאשר ללדת בלידה רגילה. בכל אופן, הטבלה עם כל הנתונים מופיעה באתר שלי".
יכול להיות שלבתי החולים הגדולים יש פשוט יותר עומס ומקרים יותר מסובכים ולכן יש שם יותר קיסריים?
"אני לא מחפשת את ההסבר. אני מוצאת את העובדות ורוצה שאנשים ידעו מהן".
- אבל את לא רופאה, ואת לא יכולה לקבוע אם השיקולים מוצדקים או לא.
"אני לא מתיימרת להיות רופאה או להבין את השיקולים, אני מסתכלת על התוצאות, ואם התוצאות הן כל כך שונות ממקום למקום, נשים צריכות לדעת מזה".
- בבית חולים רוצים להציל חיים.
"בוודאי שרוצים, גם של היולדת וגם של התינוק. לצערי, המספרים מראים שהבחירה לנתח מסכנת יותר חיים".
- והם לא יודעים את זה, לדעתך?
"בוודאי שהם יודעים את זה, הם רופאים וזה המקצוע שלהם, אבל אני בטוחה שאף אחד אף פעם לא ישב ומדד כמה תינוקות מתו וכמה אמהות מתו. אני בטוחה, כי לא מצאתי את זה בשום אתר אינטרנט בעולם. לקחתי כמה עבודות ומחקרים מעודכנים, הוצאתי את הנתונים, ישבתי ועשיתי מכפלות וחישובים, ונחרדתי".
ישנו נתון מדאיג נוסף. "הייתי לא מזמן באחד מחדרי הלידה, והרופא שאירח אותי אמר בפירוש שהסיבה לריבוי הקיסריים היא רפואה במגננה", גרפיט מעידה. הרופאים ובתי החולים בארץ חשופים לתביעות משפטיות, כיוון שאין חוק שקובע שבמידה ותינוק נפגע במהלך הלידה, הוא זכאי אוטומטית לפיצויים מהביטוח הלאומי. "אותו רופא סיפר לי מה קורה לקולגות שמואשמים ברשלנות רפואית", היא מוסיפה, "כל עוד זו המציאות, הרופאים פשוט מגינים על עצמם, ואני לגמרי מבינה אותם. ניתוח קיסרי הוא המוצא הקל, והנשים משלמות את המחיר".
מיד כשהאתר עלה לאוויר, גרפיט התחילה לקבל תגובות. "פנו אלי נשים בשאלות, ואני פניתי לבתי החולים. עד היום לא קיבלתי תשובות מכולם, אבל אני ממשיכה לעבוד על זה".
- למה בעצם את זו שפונה לבתי החולים בשמן?
"אין איפה לשאול את השאלות האלו. רוב המידע כבר באתר שהקמתי, וצריך לעשות השלמות, כמו איפה ללדת אחרי שני ניתוחים? ברוב בתי החולים בכלל לא מאפשרים לנסות לידה רגילה אחרי שני קיסריים. נשים הולכות לבית החולים הקרוב לביתן, ואומרים להן שם שהן חייבות ניתוח חוזר, אין אופציה אחרת. הם לא אומרים שבבית החולים שנמצא חצי שעה משם, כן אפשר לנסות ללדת בלידה רגילה. אז למה האשה הזאת צריכה לעבור עוד ניתוח? כי היא לא ידעה לחפש מספיק בגוגל? כי היא לא ידעה לקרוא מאמרים באנגלית? כי לא היו לה את הסטטיסטיקות לבחור בית חולים?".
- ואת שם בשביל זה?
"לא הולך לי בקלות ואני מאוד מתאמצת, אבל כנראה שאם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה, ונשים יעשו מה שהרופא שטיפל בהן כל החיים אומר להן, כי הן סומכות עליו, ולא יעלו על דעתן לחפש חוות דעת שנייה, ואז הן הולכות ועוברות ניתוח קיסרי רביעי ומתות בבית החולים. וביום הזה החלטתי לעשות מעשה ולפתוח את הקבוצה".
גרפיט מדברת על קבוצה שפתחה בפייסבוק, קצת אחרי שיולדת בת גילה נפטרה מתסחיף מי שפיר בבית חולים בדרום הארץ. "זה היה ניתוח קיסרי רביעי שלה", היא אומרת. "אני לא יודעת מה היה שם מבחינה רפואית, אבל אם היא הייתה יולדת בבית חולים אחר, אולי היא לא הייתה מגיעה לניתוח רביעי? אולי אם אחרי הניתוח הראשון היא הייתה עושה VBAC, בלידה השנייה, השלישית והרביעית, אולי לא היינו מאבדים אותה? כשהסיפור הזה פורסם, הרגשתי שצריך לצעוק את זה בקולי-קולות החוצה. שעם כל יום שהולך לאיבוד, עוד ועוד נשים עוברות ניתוחים קיסריים שהן לא חייבות לעבור".
- אבל עדיין, בלידה נרתיקית אחרי קיסרי יש פי 2.5 סיכוי לתמותת הילוד. את בעצמך כותבת את זה באתר שלך.
"נכון, מדובר ב-130 מתוך 100 אלף מקרי מוות של תינוקות בלידה נרתיקית אחרי קיסרי, לעומת 50 מקרי מוות לכל 100 אלף תינוקות בניתוח קיסרי. החוקרים כותבים שזה קשור גם בסיבוכים שלא בהכרח קשורים ל-VBAC, כמו הריון ארוך יותר, למשל. מצד שני, צריך גם לזכור שבניתוח קיסרי יש סיכוי פי ארבעה יותר גבוה לתמותה אמהית", היא מנסה להסביר.
"אני שאלתי את עצמי אם עדיף להשאיר ילדים יתומים, או שאותן אמהות יוכלו לעשות תינוק חדש, אבל זאת אני. לא לכל אחת זה מתאים. לי זה יהיה יותר כואב להשאיר יתומים, שאני לא יודעת מי יגדל אותם. לי אישית עדיף להיות כל חיי באבל על תינוק שהלך מאשר שהילדים שלי יגדלו בלי אמא שלהם. אלו השיקולים שלי.
"מי שהיה לה מאוד קשה להיכנס להריון, ויש המוני נשים כאלו, יהיו לה שיקולים אחרים. היא לא יכולה להרשות לעצמה לאבד תינוק. אבל אלו העובדות. העובדות כולן. תקראי, תלמדי, תביני ותחליטי איפה את שמה את הקו, ומהי הבחירה הנכונה עבורך. שלא ייווצר מצב שתגיעי לבית חולים, ויגידו לך 'קרע ברחם, זה מסוכן, לכי ישר לקיסרי'.
"לצערי זה קורה. נשים מספרות שזה מה שנאמר להן, בלי שנאמר להן שום דבר על הסכנות שבקיסרי. לא מספרים לך שהסיכוי שלך למות בניתוח קיסרי גבוה פי ארבעה מבלידה רגילה, ולא מספרים לך שיש לך פי ארבעה סיכוי לכריתת רחם, ולא מספרים לך על עוד אלף ואחד זיהומים וסיבוכים שיכולים להתפתח אצלך, ושהתינוק שלך בסיכון גבוה יותר להיות אסתמטי וחולני. לא אומרים לך את זה, ולא נותנים לך מספרים. אומרים לך שיש לך סיכוי לקרע ברחם, וזה נשמע נורא מפחיד. כן, קרע ברחם זה סיבוך נוראי, אבל נדיר, ולעומת מכלול הסכנות שיש לניתוח קיסרי ומכלול הסכנות שיש ב-VBAC, בעיני , הכף מוכרעת לטובת ה-VBAC".
המרכז הרפואי "מעייני הישועה" בבני-ברק ניצב במקום השני בארץ מבחינת מיעוט הניתוחים הקיסריים שבוצעו בו בשנת 2010: 11% ניתוחים קיסריים מכלל הלידות (לפניו, במקום הראשון, בית החולים "ביקור חולים" בירושלים, עם 9% בלבד). "מעייני הישועה" מדווחים על כ-80% הצלחות ב-VBAC (לידות נרתיקיות) אחרי ניתוח קיסרי אחד, ו-60% אחרי שני ניתוחים קיסריים.
ד"ר בני חן, מייסד ומנהל חטיבת נשים יולדות ב"מעייני הישועה", מהי גישתך המקצועית לגבי VBAC?
"יש לי ויכוח עם אנשי מקצוע שיגידו שזה תלוי בסוג האוכלוסייה: באוכלוסיות שבהן יש ילד אחד או שניים, הנשים לא יהיו מוכנות לקחת את הסיכון הזה, או אולי לא כדאי להציע להן. באוכלוסיות מרובות הילדים, ריבוי ניתוחים קיסריים, זה כבר יותר מסוכן מ-VBAC. הגישה שלי היא שצריך להציע לאשה את מה שנכון".
אז השיקול העיקרי שלך הוא ההריונות הבאים?
"יש המון שיקולים. לגבי הלידה העכשווית, אם זה לא ממש הכרחי, עדיף לא לנתח. נבראנו בצורה כזו שאנחנו אמורים ללדת בלידה רגילה. השיקול השני הוא, כמובן, הלידות הבאות. ב-VBAC יש סיכון מסוים לקרע של הרחם, שעומד על קצת פחות מאחוז. כלומר, אצל 99% מהנשים, בלידות הרגילות שיעור הסיכונים נמוך יותר. הדבר השלישי הוא צורך נפשי, שגברים לא מבינים אותו. מתוך היכרות של עשרות שנים של נשים שיולדות, כאשר הלידה מסתיימת בניתוח קיסרי, אני שומע הרבה על כעס עצמי ותחושת כישלון. אם אפשר, אני לא רואה למה לא לעזור ליולדת בזה. אבל פה שורש העניין, וזה לא רק בארץ, וזו הבעיה של התביעות המשפטיות".
איך המצב המשפטי משפיע על ריבוי הניתוחים הקיסריים?
"אם יש איזושהי הסתבכות, חלילה, והתינוק יוצא עם נזק, היולדת לא תגיד 'תודה שניסיתם להביא אותי ללידה רגילה', היא תגיש תביעה. הספרות הרפואית מלאה בזה ששיתוק מוחין לאו דווקא קשור ללידה, אבל בסופו של דבר יושב שופט, שכבודו במקומו מונח, אבל הוא אינו איש מקצוע, וצריך להכריע בנושאים סופר מקצועיים. אם עשיתי ניתוח, גם אם הוא לא היה באמת מוצדק, והילד נולד עם פגיעה מוחית, אני יכול להגיד שעשיתי את המקסימום. בית המשפט לא יכול לבוא ולהגיד:'היית צריך לעשות יותר מזה', כי אין יותר מזה".
מה לדעתך הפתרון למצב הזה?
"אם נגרם לילוד נזק, ביטוח לאומי, שכולנו משלמים לו הון עתק, צריך להחזיק את הילד הזה. אני לא מכיר גינקולוגים רשלנים, אבל אני כן מכיר בני אדם שעשו טעות, ולא ייתכן שהם ייתבעו ב-20 מיליון שקל. המערכת השופטת צריכה להיות גוף מקצועי. אולי אז הרפואה תצא מהמגננה ותחזור למה שהיה פעם, שאני עושה הכל בשביל המטופלת, והיא גם מאמינה בזה. היום, עקב הרפואה המשפטית הזאת, עושים הרבה בדיקות שלא לצורך, כדי שלא יוכלו לטעון נגדך שלא בדקת הכל. יש היום מה שנקרא 'טופס סירוב טיפול', אני מחתים את היולדת שהיא מבינה את הסיכונים שהיא לוקחת על עצמה ומסירה ממני אחריות. זו דרך נוראה לעשות רפואה".
נשים בכלל יכולות לקבל החלטה שקולה בזמן לידה?
"לא פעם אני שומע את הצוות מסביר למטופלת את משמעויות הטיפול, וכשאני מדבר איתה לאחר ההליך היא לא זוכרת שדיברו איתה, או אומרת שהיא לא הבינה. אשה שנמצאת לפני ניתוח קיסרי, ולפעמים דחוף, כשכולה מוטרפת מדאגה ומותשת, אני צריך להחתים אותה שהיא הבינה? ההסברים על כל האפשרויות צריכים להינתן במהלך מעקב ההריון, ולא כשהאשה בחדר לידה לחוצה וכואבת. צריך למצוא את המנגנון ליידע את הציבור".
משרד הבריאות על שיעור הניתוחים הקיסריים בישראל:
דוברת משרד הבריאות, עינב שימרון-גרינבוים: "ההנחיות לניתוחים קיסריים הן רפואיות, ובמקרים מסוימים אף תוך התחשבות רבה מהרגיל בבקשת היולדת. אין במדינת ישראל כוונה להפחית בשיעור הניתוחים הקיסריים למספר חד ספרתי, אלא לקיים בקרה יומיומית מתמשכת על ההחלטות המקצועיות בתוך מחלקות היולדות, בבתי החולים, באיגודים המקצועיים ובמשרד הבריאות.
כל שנה מפרסם האיגוד למיילדות וגינקולוגיה את שיעור הניתוחים הקיסריים. פרסום זה נמצא בידי בתי החולים וכולל את השיעור בכל בית חולים. שיעור זה איננו סוד ואינו צריך להיות סוד. מבחינת משרד הבריאות אין מניעה לפרסום השיעור בבתי החולים".
יו"ר החברה הישראלית לבריאות האם והעובר, פרופ' יעקב בר, בחר שלא להגיב לכתבה.
ראש תחום דוברות והסברה מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יעל נתן: "צר לי לשמוע שפנית ללמ"ס ולא הסבירו לך פנים ולא נימקו מדוע יכולים לספק רק חלקית נתונים על לידות לפי בתי חולים או סוג הלידה. בשנתון הסטטיסטי יש תרשים ולוח העשויים להיות רלוונטיים: לידות חי ביישובים המונים 10,000 תושבים ומעלה ולידות לפי בתי חולים גדולים (ממשלתיים). נתונים על ניתוחים קיסריים אין לנו כלל, שכן זה תחום בלעדי של משרד הבריאות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם