חבלי לידה: כל הקשיים בדרך לקבלת תרומת ביצית
למרות אישורו של חוק תרומת הביציות, שמאפשר לנשים פוריות לתרום מביציותיהן, התחום סובל מבעיות קשות: החוק לא מיושם ועלויות התהליך גבוהות. בשל כך רבות פונות לתרומה בחו"ל, שמתבררת כזולה יותר. בסרט מיוחד במסגרת רצועת "הסיפור", נחשפות התורמות הזרות
בקצרה: חוק תרומת הביציות אושר ביוני 2010 אחרי דרך חתחתים ארוכה במיוחד. החוק מסדיר את תהליך תרומת הביציות עבור נשים בנות 18 עד 54 שאינן יכולות להתעבר מסיבה רפואית. לראשונה, החוק, האוסר על סחר בביציות, אפשר גם לנשים שאינן עוברות הפריות מבחנה לתרום מביציותיהן ולסייע לנשים הזקוקות לתרומת ביצית.
על פי החוק, אישה שמבקשת לקבל תרומת ביצית בארץ צריכה לקבל אישור מוועדה מיוחדת, ורק כאשר ניתן האישור היא יכולה לחפש תורמת מתאימה. וזה לא הכל: כדי למנוע נישואי קרובים בדורות הבאים, החוק מחייב זיהוי ורישום של התורמת והנתרמת, אך עד היום אין מאגר מסודר בארץ. כל זה עוד לפני שהוסר הערפל הכבד סביב השאלה מהו חלקן התקציבי של קופות החולים במימון התהליך.
מאחורי הקלעים מדברים על סיבה נוספת לכך שהחוק תקוע, גם היא קשורה בכסף: על פי הטענה הרווחת, לרופאים הישראלים אין אינטרס מובהק בהפעלתו של החוק. נהפוך הוא. התעשייה הזאת מגלגלת כ-90 מיליון שקלים בשנה (בהערכה גסה), וגורמים רבים - בעיקר מתווכים בין הנתרמת לתורמת - נהנים ממנה.
כולם מרוויחים קופה נאה מעצם התיווך בין נשים תורמות מחו"ל לנשים בארץ, לרבות רופאים שנמצאים בקשר מסחרי הדוק עם חברות נסיעות מסוימות ועם קליניקות בחו"ל.
בחזרה לחוק: בחודש אוקטובר 2011 עברו בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת תקנות אחרונות למימוש חוק תרומת ביציות. על פי התקנות, כל תורמת תקבל פיצוי בסך 10,000 שקלים עבור תהליך שאיבת ביציותיה. תורמת יכולה להיות עד גיל 34 וללא משפחה.
נשמע כמו פריצת דרך? עפרה בלבן, מייסדת עמותת "חן לפריון", לשיפור וקידום איכות החיים של אוכלוסיות בטיפולי פריון ופעילה מרכזית בחקיקה המאפשרת תרומת ביציות בארץ, מסבירה שעדיין יש בעיות.
"הרבה מאוד מהתורמות נשואות, והרי החוק קובע שתורמת צריכה להיות פנויה וצעירה", היא שופכת אור על המצב. "בנוסף לכך, על התורמת להסכים לתהליך ארוך למדי: היא נבדקת באופן מקיף על ידי רופא, לרבות בדיקות זיהומיות וגנטיות, עוברת ראיון עם פסיכולוג, מקבלת במשך חודש זריקות הורמונליות, עוברת אולטרסאונד ובדיקות דם, ובסוף גם עוברת ניתוח בהרדמה מלאה".
ואלה משוכות גבוהות מדי?
"קודם כל, הן חדשות. ייקח זמן עד שהן באמת ייושמו. לכך ניתן להוסיף את העובדה שגם היחידות להפריות מבחנה צריכות לרצות להתעסק בזה. עליהן להתאים תורמת לנתרמת ולהעביר את התורמת את כל שלל הבדיקות. קיימות בפירוש יחידות להפריה חוץ גופית שאנחנו יודעים שלא תהיה בהן תרומת ביציות אף פעם, כי מנהל היחידה לא מעוניין. אי אפשר להכריח אותו, למרות שחוזר מנכ"ל של משרד הבריאות מבקש מכל היחידות לבצע את כל הפרוצדורה".
מה נותר? כאב ראש ותרומת ביצית בחו"ל. תורמות ממדינות כמו קזחסטן, גיאורגיה, קפריסין, ספרד, צ'כיה, אוקראינה ופולין לדוגמה, יקבלו בסביבות 1,000 עד 1,500 דולר לתרומה. "איפה שאת רק רוצה, יש קליניקה ורופא ישראלי עם אופציה לתרומת ביציות", אומרת בלבן. "אפשר לקחת לשם את הפציינטית".
התורמות הפוטנציאליות מאותרות על ידי מודעות בעיתונים ובטלוויזיה, ואחרי שהן נמצאות מתאימות, הזוגות המייחלים לילד בוחרים אותן מתוך קטלוג. כל סבב טיפולים עולה למבקשי התרומה 5,000 יורו . לא תרומה כהלכתה. כך יוצא שבכל שנה אלפי נשים ישראליות נאלצות לצאת לטיולים בחו"ל בחיפוש אחר הביצית שתביא להם את הילד המיוחל.
המאפיינים החיצוניים של התורמת, מוצאה, השכלתה, מקצועה והישגיה הלימודיים משחקים תפקיד חשוב. ברור מה עומד מאחורי הריצה והכמיהה לילד, ומצד שני ברור למה התורמות עושות את זה. למרות זאת, כל נושא תרומת הביציות עדיין עטוף בארץ בבושה גדולה גם מצד התורמת וגם מצד הנתרמת.
"יש לנו
ד"ר איליה בר, מייסד ומנהל המרכז הרפואי לפוריות, ממייסדי תהליך הפריה חוץ גופית בארץ ובעולם, אומר שאי אפשר לדעת במדויק כמה נשים נעזרות בתרומת ביצית בחו"ל. בהערכה גסה, מדובר בכמה מאות טיפולים בחודש. חלק מהנשים חוזרות על הטיפול יותר מפעם אחת, וכך מגיעים לכמה אלפים בשנה.
אפשר להניח מאחור את החזון הבן-גוריוני "עשרה בנים יולדת למען המולדת"?
"נכון. אנחנו לא אותה מדינה ואנחנו לא אותו עם. כשאנחנו מדברים על תרומת ביצית, הדיון מתמקד באקט שבבסיסו אמור להיות אלטרואיסטי לחלוטין - לעזור לזולת, לסייע למישהי להתגבר על הקושי לקיים את מצוות פרו ורבו. אני מוכרח לומר שפעם ביומיים פונות אלינו דרך האתר נשים ושואלות אם הן יכולות לתרום ביציות. אלה בחורות צעירות שהמניע שלהן הוא כלכלי בלבד. הכי הרבה פניות שהמניע שלהן לתרומת ביציות הוא כסף מגיעות מאנגליה, מארה"ב ומישראל".
הסכנה העיקרית לתורמת הביציות היא גירוי יתר שחלתי לצד סכנות הכרוכות בהרדמה, בזיהום, בדימום תוך רחמי ועוד. זה גם יכול להגיע למוות. "אין להן מושג במה זה כרוך", מדגיש ד"ר בר. "קחי בחשבון שמדובר בנשים צעירות והידע שלהן בביולוגיה בסיסית קרוב לאפס".
בחודש מאי נערך כנס של האיגוד הישראלי לפוריות. מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר רוני גמזו, הבטיח שיעשה הכל כדי לקדם את יישום החוק. על פניהם של הנוכחים בקהל התפשט חיוך רחב. עם זאת, ד"ר בר מבהיר שעדיין אין סיבה להתרגש. "אי אפשר באמת לקדם את זה, כי מישהו צריך לשלם על זה", הוא אומר.
"העלות של תרומת ביצית לתורמת בארץ גבוהה יותר מהעלות של תרומת ביצית בחו"ל, כולל טיסה ומלון. אף אחד לא מעוניין לממן את זה. הפריה חוץ גופית עולה הרבה כסף, וגם התרופות שהתורמת חייבת לקבל עולות כסף. למטופלת בעלת ליקוי פוריות, שבגללו היא צריכה לעבור הפריה חוץ גופית, הקופה מממנת את הטיפול ו-90 אחוז מעלות התרופות. אבל הרי התורמת לא מוגדרת כסובלת מבעיית פוריות. וזה עוד לפני שהיא מקבלת את התגמול עבור התרומה".
בהערכה גסה, מדובר בסדר גודל של 30 אלף שקלים לטיפול אחד. "קחי בחשבון שבגלל התוצאות האומללות שלנו, ממוצע הטיפולים עומד על חמישה", מחדד ד"ר בר.
זאת אומרת שמגוון האפשרויות דל במיוחד.
"מתוך הכרת השטח, ראיית המציאות והבסיס המקצועי - תרומת ביצית בחו"ל היא הדבר הכי טוב שיכול להיות. על פי איגוד הגנטיקאים הישראלי, העם היהודי נושא הרבה יותר מחלות גנטיות מעמים אחרים בעולם המערבי. אם הוא יוצא החוצה ו'מייבא' חומר גנטי אחר, אפשר להיטיב עם הדור הבא. לא שזה ישנה את פני המדינה, כי אנחנו עדיין מדברים על מספרים קטנים מאוד ביחס לריבוי הטבעי, אבל לאותה משפחה ואמא עתידית זה בהחלט יכול להיות שינוי גדול".
עפרה בלבן, איפה נמצא האור?
"ברופאים שכן רוצים ליישם את החוק. פרופ' אלנבוגן מבית חולים הלל יפה לקח על עצמו להיות זה שעושה את הסדק בקיר ואמר 'אנחנו מתחילים'. עכשיו זו פרוצדורה. להכין תורמת זה דבר שלוקח שבועות ארוכים, אבל זה תלוי רק בהם. לי יש רשימה של 60 תורמות, כך שיש ממה להתחיל".
הסרט "הפנים של תורמות הביציות" (באזז הפקות), שישודר במסגרת רצועת "הסיפור" (הערב ב-21:00, ערוץ 2, רשת) יוצא בעקבות הנשים התורמות. עינת ארליך מגיעה לנשים ממזרח אירופה שמוכרות את הביציות שלהן לזוגות או לנשים ישראליות.
האם הנשים הללו אכן מודעות לכל הסיכונים שכרוכים בתהליך? האם הן עושות זאת מתוך רצון לעזור או רק מתוך הכורח להתפרנס ולשרוד? והאם הכסף הוא העניין העיקרי או האם יש כאן ניצול של העולם המערבי את נשות מזרח אירופה המוכרות את הביציות מתוך צורך בסיסי בכסף?
ארליך מתלווה אל חגית ביטמן, קיבוצניקית בת 42 שמנסה להרות מגיל 38 ומחפשת במרץ אחר תורמת ביצית כדי להגשים את חלומה לילד משלה. היא נפגשת עם תורמות הביציות ומגיעה מצוידת בשאלה הגדולה: מי מהן תהיה המתאימה לה ביותר?
על אף החששות ביטמן נחשפת בכנות גדולה מאוד בסרט. "זו חשיפה גדולה מאוד בגלל שזה דבר אישי-נשי שקצת קשה לקבל, ואני נוטה לשתף בדברים כאלה רק אנשים שקרובים מאוד אלי", היא אומרת.
מה תוכלי להציע לנשים שמתעתדות לצאת למסע כזה?
"להשתדל מאוד לא להיתקע במקום של אכזבה ותסכול מהזדקנות הביציות. לא להיכנע לטבע שכביכול בוגד בנו בתקופה שבה '40 הוא ה-30 החדש', ולהפנים את העובדה שלחלק מאיתנו תהיה משפחה חד-הורית, דבר שהוא קושי בפני עצמו. אני מציעה לתת לעניין הזדמנות, למרות שעל הילדים האלה לא יגידו שהם דומים לנו או מזכירים אותנו בילדותנו. לנסות למצוא את החיובי בעניין.
"כמובן שחשובה מאוד התמיכה הרגשית מהסביבה ומהאנשים הקרובים. אני מנסה להקיף את עצמי בהורים, באחיות ובחברות שיוכלו לתמוך בי כשאזדקק להם, אם טלפונית ואם במפגש, למרות הקושי לספר לכולם כששוב זה לא הצליח. אני קוראת לנשים שמתקרבות לגילי 32-30 להקפיא ביציות אם הן אינן מתכננות ילדים בזמן הקרוב. התהליך יכול להיות ארוך ומייגע גם עם ביציות שלכן, גם אם לא צריך תרומה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם