העיקר הכוונה: איך ללמד את הילדים לומר סליחה?

לפעמים נדמה שהילדים שלנו מתנצלים מבלי להבין את המשמעות מאחורי המילה סליחה. איך גורמים לילד להגיד את המילה הנכספת מרצונו הטוב ולעמוד מאחוריה? הכל מתחיל בבית

הדר קוגל | 25/9/2012 6:22 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
עם בוא החגים, כולנו עסוקים במונח הגדול והמופשט "סליחה". זהו זמן של חשבון נפש אליו מתנקזות "הסליחות הקטנות" ביחסינו עם הזולת.

כהורים, אנחנו עושים מאמץ לחנך וללמד את ילדינו להתנצל בפני צד שני שנפגע: חבר, הורה, סבא-סבתא.

אז איך זה נשמע אצלנו בדרך כלל?

גיא בן החמש ואמו מתישבים לאכול. אמא מקבלת שיחת טלפון דחופה מהעבודה וגיא שופך "מבלי משים" את השתיה על השולחן ומוסיף גם כמה פתיתים וחתיכות עגבניה לחגיגה. אמא של גיא זועמת: "אתה אוכל לא יפה, תמיד הכל מתפזר לך. בגילך כבר צריך לדעת לשבת בשקט ולאכול כמו בן אדם! תבקש סליחה מיד!". גיא, בפה סגור ומלא מביט בה באדישות ושותק. ומכאן העניינים ממשיכים להתדרדר. מד הכעס של אמא עולה ובהתאמה גם קולה: "אמרתי לך שתבקש סליחה! אם לא, אני מבטלת לך את החבר היום".

תסריטים כאלה ודומים מתרחשים דרך קבע במשפחות רבות ואין זה משנה איזה סוף נחבר לאירוע. בסיפור שלנו, גיא אולי יאמר בסוף בטון אדיש:"טוב, נו, סליחה".

שאטרסטוק
אומר את המילה הנכספת שתציל לו את התכניות. שאטרסטוק

טוהר הכוונות שמאחורי הרצון לחנך לסליחה, מובן לי בהחלט, אך כמה חבל שבמקרים רבים האמת היא שההורה רוצה להכניע ולנצח את הסיטואציה (שלא נאמר את הילד...) ולהוציא מילדו בכוח סמכותו את המילה הגואלת "סליחה" ואילו הילד שיודע שכבר הולך להפסיד את המפגש עם החבר מתעשת ובאופן אוטומטי מבטא את המילה הנכספת שתציל לו את התכניות.

אף אחד מהצדדים לא עובר תהליך של חשיבה ולקיחת אחריות על חלקו, כי במצב של מלחמה, כמו במלחמה, כל אחד מהצדדים עסוק בתגובות הישרדות ובטח שלא בחינוך או בהבנה.

אז בואו לרגע נעצור את הרכבת ומכיון שסליחה (ללא מרכאות הפעם) הינו מושג ערכי. השאלה האמיתית היא: כיצד מחנכים את הילדים לערכים?

הכל קשור לדוגמה אישית. ילד שגדל באוירה של סליחה - הסתכלות חיובית על

בני אדם ולקיחת אחריות אישית בתוך מערכת יחסים, ילד ששומע את ההורה שלו אומר סליחה לחבר או לבת/ן הזוג מתוך כוונה טהורה, ידע להגיד סליחה.

גם ילד שהוריו יודעים להתנצל בפניו ילמד מהי אמפטיה, הבנה וחמלה אנושית. הרי ביחסים, תמיד יש גם מצב שההורה טועה. כמה חשובה החוייה של ילד השומע את אימו אומרת: "אתה יודע, חשבתי שכעסתי עליך אתמול שלא בצדק. חזרתי כעוסה מהעבודה. אני מתנצלת על החלק שלי...".

לסיכום: חשוב לזכור שעבור הילד, המשפחה היא מגרש אימונים לחיים. שם הילד מתנסה במצבים שונים המחייבים פתרונות בתנאים של אהבה. לכן, אל תהפכו את המילה "סליחה" לדרישה והכנעה אלא השתמשו במושג סליחה כפתח לתהליך של למידה. "בוא נבין ביחד מה קרה לנו כאן"... והיו טובים וסולחים זה לזה.

הדר קוגל היא מנחה בכירה במכון אדלר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מחשבון הריון

אנא הזיני את תאריך המחזור האחרון שלך:

פייסבוק

מדורים