ראשי » להיות הורים » ילדודסגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

דאבל אימפקט: מה הופך את ישראל למעצמת תאומים?

גם לכם יש תחושה שאתם נתקלים בעגלות תאומים בכל מקום? אתם לא טועים. בשנים האחרונות הפכה ישראל למעצמה עולמית של הולדת תאומים את הקרדיט, למרבה הפלא, יש לתת לממשלת ישראל, המעניקה טיפולי פוריות בקלות ובמהירות כמעט לכל אישה על הסיכויים, על הסיכונים ועל הדילמה הלא פשוטה: האם כדאי להפריד בין הילדים בגנים ובבתי הספר?

אל השימוש בטלפונים סלולריים, תנובת הפרה החולבת במשקים והשימוש בקנאביס רפואי, רושמת
ישראל הישג עולמי נוסף: אחוז התאומים הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסייה. על פי נתוני האו"ם המתפרסמים מדי שנה, ולפי החוג העולמי לחקר תאומים, מתברר כי ישראל היא מעצמה בכל הקשור בילודת תאומים, כשהיא מותירה הרחק מאחור את מדינות אירופה, אסיה ואמריקה.

על פי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2011 התרחשו בארץ 3,830 לידות של תאומים ועוד 89 לידות של שלישיות - קרוב ל-2.4 אחוז מסך הלידות הכללי. בהשוואה לאירופה, בישראל יש מספר גדול יותר של לידות תאומים יותר מפי שניים (!) מהמדינה הממוקמת במקום השני, קפריסין (ראו בהמשך).

מה הופך את ישראל לאטרקציה מרובת ידיים ורגליים? האם הדבר נובע מגנטיקה יהודית ייחודית או מהתערבות בוטה בהליכי הפריון? למרבה הפליאה, גם לממשלה יש יד ורגל בדבר (שלא לומר ארבע ידיים וארבע רגליים).

את תופעת התאומות מחלק עולם המדע לשני סוגים עיקריים: תאומים זהים (הקרויים מונוזיגוטיים), שמקורם בביצית אחת שהתחלקה במהלך ההיריון לשני עוברים ולהם מין ומטען גנטי זהה; ותאומים הטרוזיגוטיים (המכונים גם תאומי אחווה), שמקורם בשתי ביציות נפרדות שהופרו על ידי שני תאי זרע שונים. תאומים אלו נושאים מטען גנטי שונה ויכולים להיות בעלי מין אחר. למעשה, הם אחים רגילים לכל דבר, פרט לעובדה שהם בני אותו הגיל. 70 אחוז מהתאומים באוכלוסייה הם תאומי אחווה.

בשני העשורים האחרונים חלה בישראל ובעולם המערבי עלייה ניכרת בהריונות מרובי עוברים, והחוקרים מייחסים זאת לסיבה אחת עיקרית: עליית גיל הנשים היולדות,

שכתוצאה מכך משתמשות בריבוי טיפולי פריון.

"הסיבה העיקרית לריבוי הריונות מרובי עוברים היא בעיקר דחיית גיל הלידה לגילאים מבוגרים יותר, וכאן נכנסת לתמונה טכנולוגיית הפריון", מסביר פרופ' יצחק בליקשטיין, רופא בכיר במחלקת נשים ויולדות בביה"ח קפלן ויו"ר החוג העולמי לחקר התאומים. "בניגוד לעבר, אישה היום מעדיפה להשקיע בקריירה ובלימודים. לוקח לה זמן למצוא את האדם הנכון שאיתו היא רוצה לחלוק את חייו, וגם כשהיא כבר מוצאת אותו, היא לא ממהרת לעשות ילדים. המכנה המשותף לכל טכנולוגיית הפריון הוא שהיא גורמת בצורה מלאכותית לביוץ יתר וכך מגדילה את הסיכוי - ואת הסיכון-להריון מרובה עוברים".

אתה מדגיש מאוד את המילה "סיכון". מדוע?

"הריון מרובה עוברים - תאומים, שלישיות וכמובן מספר עוברים גדול יותר - הוא כזה שיש בו סיכויי סיבוך גבוהים. כשתאומים זהים חולקים שליה אחת (הריונות מונוכוריאליים), יש העברת דם מאחד לשני, מה שאנו מכנים תסמונת הדלף. כתוצאה מכך יכולים להיגרם סיבוכים רבים בהיריון, או סיבוך אחר שיכול להיגרם כתוצאה מהעובדה כי הם אינם חולקים את הטריטוריה ברחם באופן שווה והעוברים אינם באותו גודל. במידה ועובר אחד, לא עלינו, מת ברחם בפתאומיות, ישנם סיכויים גבוהים כי העובר השני ייוולד עם מום".

אילו עוד סיבוכים קיימים?

"חשוב להבין כי הריון עם תאומים יוביל ברוב הסיכויים לפגות (תינוקות פגים, ט"ל), היות וסביר כי הלידה תהיה מוקדמת והעובר ייוולד צעיר וקטן. 40 אחוז מהתאומים נולדים פגים. השבוע המומלץ ללידת תאומים הוא שבוע 37, אבל תאומים רבים נולדים לפני כן. רוב הפגים אומנם מתאוששים יפה, אבל בהחלט יש בכך סיכון. בהריון עם תאומים יש סיכוי גבוה פי ארבעה לרעלת היריון, והחשש הגדול ביותר בעולם המיילדות הוא שיתוק מוחין. בלידות בודדים הסיכון עומד על שניים מתוך אלף לידות, ואצל תאומים זה פי שישה".

כתוצאה מטיפולי פוריות מה הסיכוי ללידת תאומים זהים ותאומי אחווה?

95 אחוז מכלל התאומים שנולדו כתוצאה מטיפולי פוריות הם שונים. תאומים זהים זה הרבה יותר נדיר".

מה לגבי מדיניות דילולים? לדלל עובר אחד על מנת להציל את השני?

"מדיניות הדילולים מקטינה את הסיכוי לפגות, ומתבקש להציע את זה ליולדות. ישנן נשים שבהחלט יכולות להרות שלישייה די בביטחון, ולעומתן ישנם מקרים שבהם קיים צורך ממשי לדלל - כל מקרה נבחן לגופו. בישראל נעשים הרבה מאוד דילולים, כך שאנחנו לא יכולים לדעת במקרים רבים כמה הריונות של תאומים התחילו בעצם בשלישיות. ישנם בתי חולים בארץ שבהם מדללים ארבע פעמים בשבוע, זה הרבה מאוד".

כיצד מתייחסות לכך נשים דתיות?

"זה נושא רגיש ומורכב מאוד אצל נשים בכלל, ודאי בקרב נשים חרדיות ודתיות. אני יועץ בעניין למכון פועה (מכון לרפואה ופוריות על פי ההלכה, ט"ל) וזהו דיון מאוד מעניין שם. בסופו של דבר, כל מקרה נדון לגופו עם התנאים הקליניים והאישיים שלו".

עליית הגיל הממוצע להורות וריבוי טיפולי הפוריות, המגבירים כאמור את הסיכוי ללידת תאומים, הם אינם נחלתה הבלעדית של ישראל. בעולם כולו מתבצעים מדי שנה מיליוני טיפולים כאלו, אך בישראל מושם דגש יתר על נושא ההורות והילודה, הן מצד החברה והן מצד הממשלה. עניין הבאת ילדים לעולם טבוע היטב במסורת ובמנטאליות המקומית. הוסיפו לזה את הלחץ החברתי והמשפחתי הדוגל בהבאת ילדים, והרי לכם תשובה ניצחת מדוע ישראל הפכה למדינה מרובת תאומים.

אבל, כאמור, גם לממשלה יש חלק בהישג: בארץ קיימים קרוב ל-25 מרכזים להפריה חוץ גופית - המספר הרב ביותר בעולם ביחס לאוכלוסייה. מדינת ישראל מממנת בנדיבות רבה טיפולי פוריות לנשים עד גיל 45 אשר להן כבר יש שני ילדים, וזאת ללא הגבלת מחזורי הטיפול (יש לציין כי באחרונה בוחנים במשרד הבריאות קיצוץ בהיקף המימון הציבורי לטיפולים אלו).

בשנת 2010 אף נכנס לתוקפו "חוק תרומת ביציות", שמממן תרומת ביצית במסגרת סל הבריאות. מדיניות זו גוררת לא אחת גלי ביקורת בציבור, בעיקר בדבר סדרי עדיפויות בחלוקת המשאבים. "אנחנו מדינה שהמשאבים שהלכו לכיוון הפריון הם בדיספרופורציה לעומת תחומים אחרים", פוסק פרופ' בליקשטיין.

בהריון ובלידת תאומים לא מסתיימים הקושי. להפך, יש הטוענים כי אלה החלקים הפשוטים והקלים יותר. טיפול וגידול תאומים הם משימות אינן פשוטות, אשר לצד השמחה והנחת מביאה גם קיתונות של עייפות, דאגה ורגשות אשמה, בטח ובטח כאשר מדובר בשני ילודים בעלי צרכים זהים בו זמנית. מעבר לכך, העובדה שמדובר בילדים שנמצאים יחדיו עוד מרחם אמם, דומים אך שונים, יוצרת סיטואציה פסיכולוגית מורכבת שיש להתמודד עמה בעדינות וברגישות.

"כל סוגיית'הנפרדות הפסיכולוגית', שהיא כל כך קריטית, לא נמצאת במודעות של המוני הורים בישראל המגדלים תאומים. רק 15 אחוז מההורים לתאומים באים באיזשהו מגע עם פעולה הדרכתית בנושא", אומרת ד"ר רונית פלוטניק, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית, מחברת הספר "שנינו יחד וכל אחד לחוד" ומומחית בתחום התאומות, המעבירה סדנאות להורי תאומים במכון ת.ל.מ (תחנה לטיפול בילד ובמשפחה).

מהו עיקר הקושי בגידול תאומים?

"גידול תאומים הוא מסע מפרך ומופלא שמתחיל מהלידה. יש צורך כל הזמן להיות מפוצל לצרכים של שניים בו זמנית, גם פיזית אבל בעיקר רגשית. האתגר הוא לדעת גם לשמר את הזיקה התאומית וגם לדעת לפתח את הנפרדות האישית של כל אחד מהם. זה לא קל אך אפשרי בהחלט".

תני דוגמה ממשית לקושי יומיומי.

"זה נמצא בדברים הכי קטנים. למשל, השאלה את מי להאכיל קודם: האם תמיד את זה שבוכה יותר חזק וכך להרגיל את התאום השני שהוא מספר שניים, או ליצור איזשהו תור מכני שמתעלם מהזמינות לצורך של הילד? למשל, אם שני התינוקות זוחלים אל ההורה, את מי נרים קודם? הקנאה בתאומות מתרחשת כל הזמן ובעוצמות חזקות יותר מאשר אצל אחים רגילים. ההורים צריכים לדעת איך לתמרן בהצלחה בין כל זה. זו הורות במודעות מלאה כל הזמן, אין בה כמעט ספונטניות".

אחת הסוגיות ששואלים עצמם הורים רבים לתאומים היא סוגיית המסגרת החינוכית, בעיקר בגן. האם לשלוח יחד או להפריד?

"זוהי אחת הסוגיות המטרידות ביותר בחוסר ההבנה. על נפרדות אתה למד רק בנוכחות האחר. התאומים צריכים להיות באותה סביבה חינוכית בשש השנים הראשונות לחייהם".

זה מעניין, כי לכאורה מפתה לחשוב שכשמפרידים ביניהם, כל אחד יכול לקבל את תשומת הלב שלו ולפתח את עצמו מבלי להיות נתון להשוואה מתמדת.

"זו בדיוק הטעות. זה רק לכאורה. תאומים הם חלק משניים כל הזמן. סוגיית התאומות הולכת איתם גם כשהם מופרדים, וההפרדה יוצרת רעב לקשר. הגננות והמטפלות צריכות ללמוד לעבוד על הנפרדות האישית שלהם בנוכחות ה'ביחד'. התרעתי פעמים רבות בפני משרד החינוך שיש להפנות משאבים להשתלמויות של צוותי הגן להתמודדות עם תאומים, אך המערכת פותרת את זה בכך שיש דברים חשובים יותר ושהפתרון הקלאסי הוא להפריד. זו טעות מרה".

אילו טיפים בסיסיים את יכולה לתת להורי תאומים?

"ברמה המעשית, עם כל הקושי וההרגל, חשוב לפתח פנייה אינדיבידואלית לכל אחד בנוכחות האחר. אין כזה דבר'בואו לאכול'. יש 'דני, בוא לאכול' ו'רני, בוא לאכול'. אף פעם לא להלביש אותם אותו הדבר, לתת לכל אחד לפתח את החזות האינדיבידואליות שלו, את הצבעים, את הטעמים ואת המרקמים האהובים עליו. זה בסדר כמובן שיהיה משחק מונופול אחד בבית, וזה טוב כי זה מפתח מריבה והמריבה מפתחת את הנפרדות. ברמה המהותית יש להחיל את עיקרון התור באופן גמיש, שמאפשר לכל אחד לקבל את צרכיו במסגרת המשפחתית. ולא לפחד לתת לאחד משהו שהוא צריך וזקוק לו, גם אם השני לא".

אם חשבתם שלגדל זוג תאומים זו משימה מורכבת, מה תאמרו על גידול שני זוגות תאומים? בישראל קיימות מאות משפחות המגדלות שני זוגות תאומים או הרכבים מיוחדים אחרים כגון שלישיה וזוג תאומים. תופעה זו התרחבה אף היא הודות להתפתחות תחום טיפולי הפוריות.

מיכל וייס, 42 מרעננה, זכתה בשני זוגות תאומים באופן טבעי לגמרי. היא אם לזוג תאומים בני 14 ולזוג תאומים, בן ובת, בני חמש וחצי. "כשנודע לנו על התאומים הראשונים זה היה שוק גדול, וכשנודע על השניים - זה היה שוק עוד יותר", היא אומרת בחיוך. "אני זוכרת שהגעתי לרופא והוא אמר לי שהסיכויים שזה יקרה באופן טבעי, בלי טיפולי פריון, הם מאוד מאוד נמוכים".

איך מתמודדים עם גידול של שני זוגות תאומים?

"מילת המפתח היא עזרה. עזרה, עזרה, עזרה. עם הראשונים הייתי בהתחלה גיבורה גדולה וחשבתי שאני יכולה לעשות הכול לבד. זה מאוד קשה, אין יום ואין לילה. מהר מאוד התברר שהמשימה באמת גדולה, וכך כל המשפחה התגייסה לעזרתנו. כל יד שיכולה לעזור היא מבורכת. כשהקטנים נולדו, הגדולים היו כבר יותר עצמאיים והם עצמם כבר יכלו לעזור. אני באמת ממליצה לכל ההורים הטריים לתאומים לא להתבייש ולא לפחד לבקש עזרה, אחרת פשוט קשה להתאושש ולהיכנס לשגרה".

מהו הקושי הגדול ביותר שקיים אצלך, כאם לתאומים?

"הכי קשה זה למצוא זמן איכות עם כל אחד ואחד מהם בנפרד".

יצא לך במהלך השנים לפנות לסוג מסוים של הדרכה בנושא?

"בוודאי. כשהם היו בני שנתיים-שלוש הייתי בכמה מפגשים במכון אדלר כדי לקבל כלים, ואחר כך גם הלכנו מפעם לפעם לשם התייעצויות פרטניות. זה מאוד עוזר ואני מאוד ממליצה על הדרכת הורים".

איך היתה המדיניות אצלכם בבית לגבי הפרדה במוסדות החינוך?

"מהניסיון שלי, אני יכולה להגיד לך שאני ממליצה להפריד כמה שיותר מהר, כדי שכל אחד מהם יוכל לפתח אישיות עצמאית".

חלק מהמומחים ממליצים דווקא הפוך.

"תראי, הגדולים היו עד גן חובה יחד באותה מסגרת. בגיל ארבע וחצי אחד מהם אמר לי - ואני לא אשכח את זה -'אמא, אני רוצה גן נפרד, שלא יידעו שאני תאום'. זה משפט שבא ממנו, ואי אפשר להתעלם מזה. אני זוכרת שפעם שמעתי את הגננת בגן קוראת לילדים לאכול כל אחד בשם שלו, ולהם היא הייתה קוראת'התאומים, בואו לאכול'. בו במקום תיקנתי אותה. אצל הקטנים זה היה פחות קריטי, כי הם בן ובת ולכל אחד יש את תחומי ההתעניינות שלו, אבל באופן כללי אני ממליצה להפריד. גם ככה יש בבית את התחרות על תשומת הלב של אימא, אז למה גם בגן הם צריכים להתחרות על תשומת של הגננת?".

ורד בן פורת, אשת חינוך ואם לתאומים בני 15 ממודיעין, זיהתה כבר לפני שנים את הצורך לנסות ולאגד הורים לתאומים. לפני שש שנים הקימה את "העמותה לתאומים ולשלישיות" יחד עם עוד מספר אמהות. לטענתה, להקמת העמותה עצמה הגיעה הן מהזווית האישית כאם לתאומים והן בעקבות עולמה המקצועי כמנחת קבוצות. העמותה, שכל הפעילים בה עושים זאת בהתנדבות מלאה, פועלת בכמה מישורים על מנת לנסות לסייע להורים לתאומים ולשלישיות בתחומים מגוונים. "למרות שיש היום המון תאומים, עדיין, כשנודע לך שעומדים להיות לך תאומים, ישנו אלמנט של הפתעה. ההורים מרגישים שנכנסים לשדה לא מוכר".

מדוע , בעצם? הרי אפשר להתכונן לזה.

"בסופו של דבר, זה לא דבר טבעי. כשאת ילדה קטנה ומשחקת עם הבובה שלך באמא וילדה, את לא משחקת עם שתי בובות, את משחקת עם אחת. חוויית ההורות הבסיסית היא הורות לילד אחד בכל פעם. כאן בעמותה יצרנו מצב שאנחנו הרוב. רצינו להניח מצע יסודי של הגדרות, החל מהומור משותף ועד כלים בסיסיים למתן מידע וזכויות להורי תאומים".

אילו פעילויות שותפות אתם מקדמים בעמותה?

"יש לנו שלושה פרויקטים מרכזיים. האחד הוא פרויקט'הורה להורה', שבו אנחנו מארגנים שידוך בין הורים ותיקים לתאומים להורים חדשים למטרות ליווי, תמיכה וייעוץ, כל זיווג והמינון שמתאים לו; הדבר השני הוא תחזוקת אתר האינטרנט שלנו - סריקה של חומר ומידע הנוגע להורות לתאומים ושלישיות, החל מחקיקה ועד לספר חדש שיצא בתחום; דבר נוסף הוא אגרת לגננת ולצוותים החינוכיים שעובדים עם תאומים ושלישיות. זו אגרת מקצועית שכתבנו והפצנו, ואמורה להגיע לאנשי הצוות בגנים ובבתי הספר".

אני מבינה שזה נושא די כאוב.

"מאוד כאוב. אין כמעט שום שיתוף פעולה מהמערכת, בעיקר בנושא של מודעות. אני אישית עשיתי המון ניסיונות לפנות למשרד החינוך, ואני יודעת שגם אחרים ניסו, להכניס את הנושא להשתלמויות, אבל שום דבר לא התקדם. מאוד קשה להניע את המערכת. ניסיתי אפילו לנסות להכניס את הנושא לתוכנית הלימודים כבר בתואר לחינוך, שהמודעות תתחיל כבר בשלב של הסטודנטים והסטודנטיות, וזה לא התקדם לשום מקום. כנראה שמישהו שם למעלה חושב שהנושא לא מספיק חשוב".

להורים לתאומים מגיעות זכויות מיוחדות על פי חוק?

"מענק הלידה בביטוח הלאומי הוא גדול יותר משמעותית, אבל פחות או יותר בזה זה מסתכם. לא תמיד גם צריך, אבל יש דברים קטנים שבהם המודעות אינה קיימת, והם יכולים לפגוע ולהקשות את החיים".

מה למשל?

"למשל, חנכו אצלנו פה במודיעין גינה ציבורית יפה וחדשה. יש פה, כמו ברוב הערים הצעירות, המון משפחות עם תאומים, אבל בכניסה לגינה אי אפשר לעבור עם עגלת תאומים מפני שהפתח פשוט צר מדי. זו דוגמה קטנה, יש עוד דברים, כמו למשל הנחה בשכר לימוד. אלה דברים שבשבילם צריך עמותה. חשוב לי לומר כי תאומים זה דבר מאוד משמח. יש הרבה שפע, גם בקושי וגם באושר".

אורה גולדהירש, רכזת היחידה לטיפול בפרט ואוכלוסיות בעלות צרכים ייחודים, האגף לחינוך קדם יסודי: "אין מדיניות מוכתבת של האגף לחינוך קדם יסודי לגבי רישומם של תאומים ושלישיות לגנים נפרדים או לגן אחד .בשיתוף אגף שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי) והפסיכולוגים החינוכיים בשירותים הפסיכולוגיים ברשויות, אנו מתבססים על ידע מקצועי מבוסס מחקרים עדכניים, הבונה את התפיסה החינוכית במערכת החינוך הקדם יסודית.

הגישה מדגישה תמיד, כמו בכל נושא, את טובת הילדים. אנו מובילים מדיניות חינוכית התפתחותית, המדגישה מתן מענים מותאמים לילדים ולמשפחות ולא בהחלטה גורפת לגבי כל התאומים. ישנם דפוסי משפחות שונים ואפיוני התפתחות מגוונים של תאומים. חשוב לדעתנו לקבל החלטות מותאמות דיפרנציאלית.
  
"דעותיהם של הורים לתאומים, השקפותיהם, חששותיהם ורצונותיהם הם בעלי חשיבות מרכזית, וחשוב לנו לפעול בהתאם לכך. ההורים יכולים גם להסתייע בייעוץ פסיכולוגי. הגננות והצוותים החינוכיים מקבלים מידע בנושא והנחיות באשר להתייחסויות ייחודיות לתאומים ומשפחותיהם ממדריכות האגף לחינוך קדם יסודי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...