בצער תלדי: כך תזהי את הסימנים לדיכאון אחרי לידה
בעוד כל בני המשפחה והחברים מאושרים, דווקא היולדת היא שפתאום חשה עצבות לא מוסברת. האם גם לך יכול להתרחש דיכאון שאחרי לידה?
דיכאון זה משפיע על תפקודה של האם, על התפתחות הקשר עם התינוק ועל היכולת לחזור לשגרת החיים לאחר הלידה.
שינויים פיזיולוגיים: השינויים הגופניים הבולטים ביותר החלים במהלך ההיריון ומשכב הלידה הם השינויים ההורמונליים. במהלך ההיריון הורמוני המין הנשיים עולים לרמות הגבוהות פי כמה וכמה מהרמות שאליהן נחשפת האשה במחזור החודשי. הסיבה לכך היא חיוניותם של הורמונים אלה להכנת גוף האשה לסיפוק צרכיו של העובר במהלך ההיריון.
מיד לאחר הלידה צונחות רמות ההורמונים באופן חד לרמות נמוכות מהנורמה ובשבועות שלאחר הלידה מתאזנות חזרה. להורמונים אלה השפעה על מערכות ביולוגיות במערכת העצבים ששולטות במצב הרוח, בדחפים ובחשיבה וקוגניציה.
שינויים קיצוניים ברמות ההורמונים עלולים לערער באופן ניכר את המערכות האלה ולגרום לסימפטומים נפשיים. מידת התגובה לשינויים ההורמונליים אינדיבידואלית. יש נשים שלא יגיבו כלל, יש שירגישו שינויים קלים במצב הרוח ותחושות חרדה קלות המכונות בלוז ומעטות עלולות לפתח דיכאון קליני.
שינויים נפשיים: ההיריון המתפתח מציף אצל האשה סוגיות נפשיות רבות ומורכבות בבת אחת. לחלקן האשה מודעת ולחלקן לא. גם פה, סוג התהליכים הנפשיים שההיריון יעורר ועוצמתם משתנים בין אשה לאשה ותלויים בגורמים רבים כמו קשריה של האשה עם הדמויות המשמעותיות בילדותה, דימויה העצמי, טראומות או משברים בעבר, משאלות ופנטזיות והקשר הזוגי.
קיימים כמה נושאים מרכזיים העומדים בבסיסם של הקונפליקטים השכיחים המתעוררים בהיריון ולאחר הלידה:
מיניות: השינוי הפיזי בגוף האשה עלול לייצר שינוי בדימוי הגוף ובתפיסת האשה את מיניותה. נשים מסוימות, שמבססות מידה רבה של ערכן העצמי על המראה, עלולות להתקשות להתמודד עם השינוי בגופן ואף לחוש פגיעה בערכן.
אימהות: מהלך נפשי תקין של היריון מאופיין בהתקשרות ראשונית לתינוק כבר במהלך ההיריון. ההתקשרות הרגשית עם העובר המתפתח עשויה להפגיש את האשה ההרה עם תכנים לא מודעים הקשורים בחוויות קודמות שלה, ביחסיה עם אמה, בדימויה העצמי ועוד ואלה עלולים לגרום לה להצפה רגשית עד כדי חרדה ומצוקה נפשית, או לעתים להכחשה וניתוק רגשי מהעובר המתפתח.
תלות: עם לידת התינוק משתנה לחלוטין אורח חייה וסדר יומה של האם הטרייה, ומרבית צרכיה הופכים להיות לשניים בסדר העדיפות, אחרי צורכי התינוק. כשהאם לא מצליחה לאזן באופן מוצלח את צרכיה וצורכי התינוק ואינה זוכה לתמיכה מהסביבה, עלול להיווצר קונפליקט שיוביל למצוקה.
כעס: מאחר שהאם נדרשת להתכוונות מלאה לצורכי התינוק, הן רגשית והן פיזית, עלולים באופן טבעי להתעורר רגשות של תסכול וכעס. כשהאם לא יודעת להתמודד עם תחושות מסוג זה ולהשיג עזרה בטיפול בתינוק, עלולות להתעורר גם תחושות אשמה ופחד וכן משאלות תוקפניות כלפי התינוק, עד אובדן שליטה. במקרים אחרים האם מפנה את הכעסים פנימה ואז יתפתח דיכאון.
מציאות מול מיתוסים חברתיים: קיימים מיתוסים רבים הקשורים בהיריון, לידה ואימהות, בעיקר כאלה הקושרים אירועים אלה באושר והגשמה עצמית. בין המיתוסים: לידה היא חוויה טובה בלבד, אימהות היא טבעית ומיידית, אימהות פירושה הגשמה עצמית וציפייה להקרבה עצמית וסבלנות תמידית. כשהאם חווה פער בין תחושותיה ובין מיתוסים אלה, עלולים להתעורר רגשות של בושה, אשמה, כישלון ונחיתות.
חשש משינויים: כניסתו של התינוק החדש עלולה לעורר אצל האם תחושת אובדן של תחומים אחרים חשובים בחייה - קריירה, שינוי בזוגיות, שינוי בקשר עם ילדים קודמים, אובדן החופש האישי ועוד.
עם השינויים בחברה המודרנית והתפתחות הטכנולוגיה, נוצר גם מגוון רחב של מצבים כגון אימהות חד הורית, הורות של זוגות חד מיניים, תרומות זרע ו/ או ביצית בזוגות עם בעיית פוריות ואיתור מחלות גנטיות במשפחה. אלה מייצרים מגוון התמודדויות נפשיות אצל האשה ובסביבתה. ההתמודדויות הרבות שבהן נתקלת האשה במהלך ההיריון ולאחר הלידה עלולות ליצור עומס נפשי רב, ובהיעדר כוחות פנימיים ותמיכה ראויה, עלולים להופיע תסמינים נפשיים כגון חרדה ודיכאון ואף לפרוץ הפרעות קשות יותר שהיו חבויות עד ההיריון והלידה.
שינויים סביבתיים: ההיריון והלידה מציפים קשיים רבים גם בסביבת האשה, הן בשל התמודדויות מעשיות חדשות והן בשל מצבים של אי התאמה בין צורכי האם לתמיכת הסביבה.
לידת התינוק מציפה שאלות קיומיות כמו מצב כלכלי, פרנסה, מקום מגורים, זמן פנוי ומקורות תמיכה. השאלות האלה מלוות לעתים גם את בן הזוג ולכן גם עלולות להציף דילמות קיימות או חדשות בזוגיות.
לא פעם ההתמודדויות הגופניות והנפשיות שמציפות
הנתונים הסטטיסטיים מעידים על כך שכ15-10- אחוז מהנשים יסבלו מדיכאון שלאחר לידה. האבחנה של דיכאון לאחר לידה זהה לאבחנה של דיכאון בכל זמן אחר, אולם קיימים מאפיינים שכיחים יותר לתקופה זו. כמו כן יש לציין כי חלק מהסימפטומים של דיכאון "דומים“ לתחושות הנורמליות שהאשה חווה לאחר לידה כגון עייפות ושינויים בתיאבון ובשינה המלווים לעתים בעלייה באי שקט ובירידה בריכוז בעיקר בנושאים שאינם קשורים לתינוק. כמו כן חלק גדול מהנשים יסבלו משינויים במצב הרוח ומדכדוך המכונה "בלוז.“ לכן מצב הרוח לאורך זמן (לפחות שבועיים) מהווה קריטריון חשוב בקביעת האבחנה.
הסימנים הקליניים העיקריים הם עצבות הקיימת רוב הזמן ללא סיבה נראית לעין, היעדר הנאה כבעבר, היעדר הנאה מהטיפול בתינוק וירידה בחשק ליזום פעילויות.
סימנים אופייניים נוספים הם קושי להירדם (או יקיצה לאחר שינה קצרה) גם כשהתינוק ישן; תיאבון ירוד והיעדר הנאה מאוכל; חוסר אנרגיה ועייפות, או לחלופין אי שקט וקושי לשבת במקום אחד; ירידה בערך העצמי, תחושות של אכזבה עצמית; קושי להתרכז בפעילויות שונות, שכחה ופיזור דעת; דאגה מוגזמת מדברים רבים; תחושות של ייאוש וחוסר טעם בחיים.
המאפיינים הספציפיים היותר שכיחים בדיכאון לאחר לידה לעומת דיכאון בכל זמן אחר כוללים גם אדישות ליילוד והיעדר שמחה המובילים לעתים לרגשות אשם, תחושת כישלון, תחושת אובדן שליטה, חוויית “ללא מוצא,“ תחושת "טעות קריטית“ וייאוש. כל אלה לעתים מלווים חשיבה טורדנית - הכל מפחיד, מאיים, מסובך, פסימיות המתבטאת במחשבות כגון "שום דבר כבר לא יסתדר“ וכן הלאה.
בשל כל האמור, תחוש האם מצוקה ניכרת ו/או קשיי תפקוד משמעותיים, בייחוד בכל הקשור בתינוק. בדיכאון קשה עלולים להתפתח משאלת מוות )אובדנות( או רצון לנטוש את התינוק. במצבי קיצון חמורים עלולה להתפתח פסיכוזה ("ניתוק מהמציאות") עם אפשרות לפגיעה בתינוק. שני המצבים האלה נדירים אך מסוכנים לאם ולתינוק ומחייבים התערבות מיידית.
אילו נשים נמצאות בקבוצת סיכון? מחקרים הצליחו לזהות כמה גורמי סיכון להתפתחות דיכאון לאחר לידה: לידה ראשונה, היעדר מערכת תמיכה, היסטוריה של תסמונת קדם-וסתית, היסטוריה של תגובות נפשיות קשות לגלולות, היסטוריה של דיכאון כללי ודיכאון במהלך ההיריון ולאחר לידה.
כשעולה חשד להתפתחות דיכאון לאחר לידה, יש לפנות מיד לגורם מקצועי (רופא משפחה או פסיכיאטר). השלכות הדיכאון מתבטאות גם על האם וגם על התינוק. נמצאו השלכות ברורות של מצוקת האם על התפתחות התינוק הן פיזית והן נפשית. הטיפול בדיכאון לאחר לידה אינדיבידואלי, וההחלטה לגביו כוללת כמה שיקולים הקשורים בהבנת עולמה של האשה בכל התחומים שתוארו והערכת מסוכנות.
טיפול פסיכולוגי: טיפול שמטרתו לזהות את הגורמים הנפשיים והסביבתיים שתרמו להתפתחות הדיכאון וסיוע בהתמודדות איתם. אחד המרכיבים החשובים בטיפול הוא גיוס מקורות התמיכה של היולדת. מתן סיוע פיזי ורגשי יכול להביא להקלה מיידית ולשיפור מהיר בסימפטומים. הטיפול הפסיכולוגי ניתן לעתים ללא תרופות כשהדיכאון קל עד בינוני וכשהאשה מגלה מוטיבציה רבה לשינוי. יעילותו גבוהה ומסייעת גם במניעת משברים מסוג זה בעתיד.
טיפולים אפשריים נוספים כוללים טיפול דיאדי (אם-תינוק), כשאותרו קשיים ביצירת קשר עם התינוק, או טיפול משפחתי, כשאותרו קשיים בקשר הזוגי או בתפקוד המשפחתי.
טיפול תרופתי: מאז התפתחות התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה מהדור החדש (מווסתות סרוטונין מקבוצת ה- ,(IRSS הטיפול התרופתי בדיכאון נהיה קל ובטוח יותר. חלק מהתרופות נבדקו ונמצאו בטוחות יחסית כשניתנו באופן הנכון גם בהנקה. הטיפול ניתן במצבים של דיכאון בינוני עד קשה ובכל מצב שבו הרופא מתרשם מסיכון לאם או לתינוק. השיפור מתחיל כעבור שבועיים עד ארבעה שבועות וממשיך בהדרגה בשבועות שאחר כך. מומלץ להמשיך טיפול זה עד כשנה וללוותו בטיפול פסיכולוגי.
נשים הסובלות מדיכאון לאחר לידה לראשונה בחייהן וזקוקות לטיפול תרופתי לרוב מטופלות בתרופות מסוג ,IRSS כמו ציפרלקס ולוסטרל. לתרופות אלה יתרון בכך שתופעות הלוואי שלהן קלות יחסית ויעילותן הוכחה במספר רב של מחקרים.
גם מצבי חרדה שונים המופיעים לאחר הלידה כגון התקפי חרדה וחשיבה טורדנית, בעיקר סביב נושאים של טיפול בתינוק או חשש לבריאותו, ניתנים לטיפול על ידי התרופות שהוזכרו. לעתים קרובות קיים צורך להוסיף לטיפול זה בשלב הראשון תרופות נוגדות חרדה אחרות לטווח קצר.
למרות המעלות הרבות שלה, ההנקה עלולה לעתים לשמש דווקא טריגר תורם בהתפתחות הדיכאון בכמה אופנים: במצבים שבהם האם לא רוצה או לא מצליחה להיניק ועקב כך חווה אשמה או כישלון, כשההנקה מונעת מהאשה לישון באופן מספק או בשל דחיית הופעת מחזור סדיר. במצבים אלה יש להמליץ על הפסקת הנקה תוך ליווי ומתן לגיטימציה.
במצבים אחרים מהווה ההנקה מקור להתנגדות לטיפול התרופתי. מרבית הפעמים, תוך מתן הדרכה נכונה, ניתן להמשיך ולהיניק תוך כדי לקיחת הטיפול בתרופות מווסתות סרוטונין. במצבים שבהם נדרשים מינונים גבוהים או תרופות אחרות, סביר להניח שבריאות האם חשובה יותר, גם לתינוק, מאשר ההשלכות של הפסקת הנקה, כך שהבחירה ברורה.
ד“ר מיקי בלוך הוא מומחה לפסיכיאטריה, המרכז לבריאות הנפש של האשה, המרכז הרפואי תל אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם