עם מי שיחקת היום, ילד מתוק שלי?
ילדים רבים חווים קושי חברתי כזה או אחר במסגרת החינוכית בה הם נמצאים. באיזה מקרים כדאי להתערב ומתי צריך ללוות בהקשבה ואמפתיה?
בעוד המורה לחשבון מתמודדת עם הקניית לוח הכפל לילדי כיתתה בבית הספר היסודי או משוואות ולוגריתמים בביה"ס התיכון, מוחם של ילדינו טרוד בפענוח אינטראקציה חברתית שחוו בהפסקה, בפעולה אמש בצופים, במסיבת יום הולדת שהוזמנו אליה (או לא הוזמנו אליה) ובשאלות כמו - מדוע החבר/ה שנחשב/ה עד אתמול לטוב/ה ביותר, התעלם/ה ממני? וכד'.
עבור ילדים, חברים הם צורך בסיסי וחיוני. מקובלות בחברה היא מדד חשוב על פיו ילדים מודדים את ערך עצמם ולכן דימויו העצמי של ילד "לא מקובל" עשוי להיפגע מאוד.
עולמם החברתי של ילדים מעסיק גם את הוריהם בכל גיל. שהרי לכולנו חשוב שילדינו ישתלבו חברתית, יהיו אהודים, שלא לומר אהובים על חבריהם וסביבתם (ואם אפשר גם תלמידים מצטיינים).
לדבריו של הפסיכולוג חיים עמית, מחבר הספר "הורים כמנהיגים", בחברה הישראלית, יותר מאשר בחברות מערביות אחרות, נתפשת מקובלותם החברתית של הילדים על ידי הוריהם כערך חשוב ומרכזי.
כמי שגרה שנתיים בארה"ב לפני כעשור וליוותה מקרוב את האינטראקציות החברתיות של ארבעת ילדיה, אוכל להעיד שאכן קיים פער רב בין המעורבות / התערבות של הורים אמריקאים בחיים החברתיים של ילדיהם, לעומת זו שלנו.
השאלה הנשאלת אינה מי כאן הצודק, כי אם איך בשם אותו ערך (המקובלות החברתית), רצוי וראוי שאנחנו כהורים נפעל.
1. הדילמה: האם ללמד ילד להחזיר מכות? - הורים רבים מוטרדים בשאלה האם ללמד את ילדם להחזיר מכה לילד המכה אותם? (הערך "לא לצאת פראיירים" שולט בתרבות הישראלית לטוב ולרע). ליבי יוצא אליהם, שהרי טבעי שחוסר אונים של ילדם מול ילד תוקפני גורם להם עוגמת נפש. יחד עם זאת, הניסיון מראה כי כאשר מאלצים ילד ללמוד להחזיר לאחרים, מפעילים עליו לחצים המחזקים את תחושת חוסר האונים שלו ולעתים אף משיגים תוצאה הפוכה – הילד הופך אלים ומכה ילדים ללא הבחנה וכשעוצרים מבעדו, הוא רק נהיה יותר מתוסכל ומבולבל.
ההמלצה: התחילו בהקשבה אמפתית לתלונותיו של הילד. השתדלו להעניק לו קשב נקי משיפוטיות. ספרו עד 20 כדי שהטייס האוטומטי לא יירט ביקורת (ואין דבר כזה "ביקורת בונה") או פתרונות.
חכו עוד רגע. אם תתייעצו בילד, הפתרונות עשויים לבוא ממנו. לא פעם, אחרי ששיתף וזכה להקשבה ולהכלה, יידע בעצמו לעבור הלאה.
במידה והילד עדיין עומד על כך שהוא זקוק לעזרתנו, נשאל אותו מה נחוץ לו מאיתנו. נציע לו כמה אפשרויות שמהן יוכל לבחור את החלופה המתאימה לו. זוהי דרך להעצים אותו ולהחזיר לו שליטה
חשוב לא פחות, שנשוחח איתו על המושג כוח. מה אנו מגדירים ככוח חיובי ומה ככוח שלילי. נעביר לו מסר שהתרחקות מכוחנות ואלימות, היא למעשה כוח חיובי. במקביל נעודד אותו על הישגים חברתיים, ולו המזעריים ביותר.
אם ראינו לדוגמה שחלק עם חבר צעצוע, שהתחשב ברגשות חבר, שהתעניין בחבר, התפשר, או להבדיל עמד על דעתו בתקיפות ולא בתוקפנות – נתאר באוזניו את מה שראינו כדי לחבר אותו ליכולותיו ולהעצים אותו. כמובן שאם המצב מחמיר, ראוי לערב את צוות הגן / בית הספר.
2. הדילמה: הילד מתחבר עם ילד בעייתי - איך נשפיע על חברות שנראית בעינינו שלילית?
ההמלצה: במקרה כזה, על פי רוב, (אני כבר שמה על עצמי שכפ"צ) אייעץ להפסיק לשכנע את ילדנו לנתק את הקשר ולהפסיק גם להראות לו/לה את הצדדים השלילים של חברות זו. הילד בוודאי כבר יודע מה אנו חושבים וזה לא משכנע אותו.
במקום זאת, אמליץ להשקיע יותר בלהבין מה התפקיד של אותו חבר בחיי ילדנו. מדוע הוא זקוק לו? מה הוא משלים בשבילו? אם הורים יתעניינו וינסו להבין את זווית החוויה של ילדם, יוכלו אולי לעזור לו לצאת מהקשר מהר יותר. אם זיהיתם את הדבר שאותו הילד "מעניק" לילדכם (אולי הכוח שיש לו), אפשר לנסות לחשוב כיצד משיגים עבורו תחושה דומה בדרך אחרת.
במקביל, ניתן כמובן להגביל את מפגשי אחר הצהריים בצורה עדינה אך ברורה ולעודד חברויות עם ילדים אחרים.
3. הדילמה: המצב החברתי מלחיץ אתכם יותר מאשר את הילד.
לא פעם קורה שהורים מוטרדים ממצבו החברתי של ילדם, בעוד שילדם לא מוטרד. רק עצם ההתעסקות של הוריו בנושא גורמת לו להתחיל גם להתלונן.
ההמלצה: נבדוק את עצמנו - מה מפעיל אותנו לחשוד שיש לילד שלנו בעיה חברתית? נעשה הפרדה בין הקושי וההשלכות שלנו לבין מצבו האובייקטיבי של הילד. האם נזכרנו בקושי חברתי מילדותנו והשלכנו את מצוקתנו על הילד? אם ניווכח שאכן הקושי הוא שלנו ולא של הילד, כדאי שנפסיק "לחפור" כדי לא לייצר נבואה שמגשימה את עצמה.
ואם אנחנו כבר בענייני עידוד מיומנויות חברתיות אצל ילדינו, כדאי שנשאל את עצמנו האם אנחנו מהווים עבורם מודל ראוי לחיקוי, שהרי ילדים לומדים בעיקר ממה שהם רואים ולא ממה שהם שומעים.
ולסיום, חשוב לציין שעל אף המלצותיי לסמוך על ילדינו שיידעו להסתדר ולהתגבר בכוחות עצמם על קשיים חברתיים כאלה או אחרים, כשאנחנו ברקע מתווכים להם מיומנויות חברתיות, מלווים אותם בהקשבה, אמפתיה, קבלה והעצמה, אין להתעלם ממצבים שמצריכים מאיתנו התערבות מיידית וקונקרטית ולא רק מעורבות.
לא בכל מצב הילד יכול להתמודד לבדו. מצבים של חרם או איומים למיניהם, יש להוקיע מהיסוד. אסור שהילדים יתפקדו בעולם משלהם בלי השגחה ופיקוח של מבוגרים. לא תמיד נוכל לגרום לכך שיאהבו את ילדנו אך מחובתנו למנוע השפלות וחרמות. במקרים אלו עלינו לדבר עם גורם בבית הספר, עם הילדים ולא לוותר על ההגנה שהילד זקוק לה.
במקרה והורים מתקשים ללמד ילדים מיומנויות חברתיות, מן הראוי לשקול פנייה לאיש מקצוע או לקבוצת הורים ולקבל הדרכה. בקשת עזרה היא מיומנות חברתית לכשעצמה.
הכותבת היא אם לארבעה, יועצת משפחתית, מנחה קבוצות הורים ומורה במדרשה להנחיית קבוצות במכון אדלר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם