תופעה: שולחים את הילדים לגני ילדים דוברי רוסית
יותר ויותר הורים ממדינות ברה"מ לשעבר מביעים אי-אמון במערכת החינוך ורושמים את ילדיהם לגנים דוברי רוסית בטענה שהם איכותיים יותר. "הילדים לא צועקים ולא בוכים", אומרת קטי, שילדיה לומדים במסגרת זו
קטי, מהנדסת מנהריה ואם לשלושה, התלבטה רבות בבואה לבחור גנים לילדיה. בנה הגדול למד בגן סטנדרטי של משרד החינוך, האמצעי למד בגן רוסי וגם הבת לומדת במסגרת דומה. "לא חיפשתי גן רוסי, רציתי גן טוב", היא אומרת. "כשביקרתי בגן 'פינוקיו', ידעתי שזה המקום. הילדים לא צועקים, לא בוכים ויש סדר. המיטות מסודרות, מביאים סדינים ומגבות מהבית, ולכל אחד יש את החפצים שלו. לעומת זאת, בגנים אחרים ישנים עם נעליים על מזרנים, אין חדר אוכל וכל אחד עושה מה שהוא רוצה. אין אפילו היגיינה אלמנטרית, וגם המחירים היו די גבוהים. בגנים רוסיים מאוד גמישים מבחינת שעות, אפשר לאסוף את הילד מוקדם או להשאירו עד מאוחר".
קטי מדגישה שההבדל העיקרי מתבטא בסדר. "בגנים אחרים הילדים חופשיים לעשות מה שבא להם. אבל לדעתי, כשילדים יודעים שיש סדר, הם רגועים יותר", היא אומרת. "בגן שלנו מלמדים אותם להתנהג יפה. הם יודעים שיש גבולות. זו השיטה: להקפיד על הפרטים הקטנים".
גנים "רוסיים" פרטיים בחסות עמותות קיימים כמעט בכל עיר. לפי הערכות גסות, לומדים בהם עד עשרות אלפי ילדים. למרות זאת, המידע עליהם מועט ועובר בעיקר מפה לאוזן. מנכ"ל "איגום" (איגוד מורים עולים), קונסטנטין שווייביש, אומר שריכוז הגנים גבוה יותר באופן טבעי במקומות שבהם ריכוז העולים גדול יותר. "המוקדים העיקריים הם חיפה, אשדוד, אשקלון, ראשון לציון ונתניה", הוא אומר. "בנתניה, למשל, יש 25 גנים פרטיים רוסיים. בכל המסגרות של 'איגום', כולל גני ילדים ומסגרות משלימות, לומדים כ-2,500 ילדים".
מנהלת האגף לחינוך קדם-יסודי במערכת החינוך, סימה חדד מה-יפית, מסבירה כי עמותות פותחות גנים אלה, בין היתר, במטרה לתת מענה לדוברי רוסית בגלל קשיי השפה וכדי לשמר את הרוסית בקרב הילדים. "להורים יותר נוח לתקשר עם הצוות בשפתם", היא מסבירה. "לעתים הגנים נותנים מענה משבע בבוקר עד שבע בערב, והעלויות לא גבוהות".
על פי רוב, בגנים הפרטיים דוברי הרוסית אין פיקוח של משרד החינוך, אך יש גם מסגרות הפועלות בשיתוף פעולה עם המשרד ובאישורו. "הגנים של'איגום', למשל , מחוברים לתפיסה של החינוך הציבורי. יש בהם פיקוח שלנו ושירות טוב", ציינה מה-יפית.
"הגישה שלנו שונה מזו של מערכת החינוך", מודה שווייביש. "הפעילות רחבה יותר. יש לנו זמן לעסוק בילד שעד גיל 6-5 מקבל עולם כמכלול אחד. מצד שני, אנחנו משתפים פעולה עם משרד החינוך כדי להכין את הילד גם לשיטות הרגילות שיפגוש אחר כך. אנחנו מציבים לילדים יעדים ועוזרים להם להגיע אליהם. למשל, כאשר לומדים על הסתיו, מעבירים אותו בכל המקצועות: במתמטיקה סופרים עלים, בזמן ציור צובעים עלים, ואף משוחחים על צורתם. אנחנו מטפלים בנושא מכל הצדדים כדי לפתח את הילד מכל הבחינות".
הפעילויות בגני הילדים של "איגום" מתבססות על משחק ואינטראקציה חברתית, בהתאם למשנתו של הפסיכולוג היהודי לב ויגוצקי. להבדיל ממה שאולי חושבים
בשנת הלימודים הנוכחית נכנס לתוקפו חוק חינוך חינם מגיל שלוש. עדיין לא ברור איך החוק ישפיע על הורים דוברי רוסית שמחפשים מסגרות לילדיהם. "הורים שיש להם כסף ימשיכו אולי לבחור בגנים רוסיים", אומרת מה-יפית. "הורים אחרים יבחרו במערכת הציבורית. האינטרס שלנו הוא שיהיו יותר ילדים בגנים ציבוריים.
"אינטרס ההורים שונה מזה של המערכת-הם מעדיפים לשמר את השפה הרוסית. לעתים אנחנו פוגשים את הילדים הללו בגיל גן חובה כשחסרה להם העברית. הורים חושבים שקל לילדים להתגבר על בעיית השפה, אבל המציאות מוכיחה שנוצרים פערים תפקודיים ולפעמים זה יוצר תסכולים קשים אצל הילדים. זאת תופעה שאנו מכירים".
שווייביש טוען שדווקא שלב הביניים שחווה הילד בגן הרוסי מכין אותו טוב יותר למסגרות החינוך הבאות. "חלק מילדי העולים לומדים רוסית בבית, והסבתות מגדלות אותם. כשהם מגיעים לגנים עירוניים, הם מקבלים שוק. אנחנו, לעומת זאת, מדברים איתם עד גיל שנתיים רוסית ואז, בהדרגתיות, מתחילים ללמד אותם עברית. מגיל 4-3 יש פעילויות בעברית, ולקראת גיל חמש מדברים חצי מהיום בעברית וחצי מהיום ברוסית. זה נכון שהילד נכנס לגן חובה עם עברית פחות חזקה, אבל הוא לא בשוק כי כבר יש לו את יסודות השפה".
עידית צולמן, ראש התוכנית להכשרת גננות וגננים בגן פרטי במכללת לוינסקי לחינוך, מכירה את תופעת הגנים הרוסיים מתוקף תפקידה. היא מסתייגת מהקונספט הזה. "אני מגיעה מהקריות, ושם יש ריכוז גבוה של אוכלוסייה דוברת רוסית, דבר שהביא לכך שיש גנים שמתנהלים על פי שיטות הוראה מרוסיה", היא מציינת. "הגן הרוסי לא מתיישר עם מה שקורה בגנים אחרים. הוא עונה על הצורך של הישגיות ושל מקום מוכר, אך מבדל את הילד. זו למעשה הכרזה שאומרת:'אנחנו שונים ויש לנו גן משלנו'".
אחרי כמה שנים שבמהלכן דיברו רוסית בלבד בגנים אלה, בחלקם הכניסו את לימודי העברית ומעבירים חוגים בשתי השפות בניסיון לגשר על פערי העברית לפני הכניסה לגנים עירוניים. עם זאת, אין ספק שחלק מההורים היה מעדיף להשאיר את הילדים במסגרות חינוך פרטי בגילאי גן חובה.
"בגן רוסי אין אלימות ומכות. להפך, מלמדים אותם להתנהג יפה", מדגישה שוב קטי. "הבת שלי מדמיינת שהיא הגננת. היא מלמדת אותנו כמו שהגננת מלמדת אותה. הילדים לומדים מהר, כך שאין מצב של מדינה בתוך מדינה. זה בכלל לא נתפס היום כגן רוסי. השוני קיים רק בעקרונות ובשיטות ההוראה. זה כבר לא משהו נפרד מהחברה הישראלית כי לומדים עברית, ושתי השפות רק יעזרו לילדים. יש לי בעבודה משפחה מעורבת, וגם הילד שלה ילך לגן כזה. האב הישראלי חושב שגן רוסי הוא טוב יותר".
ובמה עוד שונים גני הילדים הללו מגנים פרטיים אחרים בישראל? אולגה ממרכז הארץ, עובדת במשרה מלאה ואמה של מיה בת השנתיים, רשמה אותה לגן ילדים רוסי של רשת "איגום" בשל הפעילויות המגוונות שמציע הגן ושעות הפעילות שלו. "זה משתלם כלכלית, זול יותר, ואיכות הגן טובה יותר מגנים אחרים שבהם ביקרתי במהלך החיפושים", היא מציינת.
"למרות גילם הצעיר של הילדים, מבצעים איתם פעילויות מגוונות: ספורט, ריקודים, שיעורי מוזיקה ועוד. תשומת לב מיוחדת מוקדשת בגן לחגים ולמועדי ישראל. כמו כן, מציינים בגן את'נובי גוד' (השנה האזרחית החדשה), כפי שעשו עוד בימי ברה"מ לשעבר. יש אווירה טובה".
אבל למה בכלל צריך גן כזה?
"כשחיפשתי גן למיה הבנתי שברוב המקרים גן ילדים הוא מתחם קטן שבו כל הפעילויות מתקיימות באותו חדר. כולם אחד על השני. לעומת זאת, כאן מדובר בכמה קומות .... יש ארוחת בוקר טובה, פעילות מסקרנת, טיול ועוד ארוחה קלה. מאוחר יותר מקבלים ארוחת צהריים חמה עם מנות ראשונות ועיקריות. אחר כך ישנים צהריים. כשהילדים מתעוררים, יש ארוחה קלה ופעילות נוספת".
לודמילה סמירנוב מנהלת את גן "הפרחים" בפתח תקווה. "רוב הפעילויות כאן הן מעבר למה שדורש משרד החינוך, פעילויות העשרה", היא מסבירה. "אנחנו מתייחסים באופן מיוחד לכל ילד".
סופיה מיקוומן, מורה במקצועה, היא בעלת רשת גני "פינוקיו" בנהריה. לפני עשר שנים היא הקימה את הגן הראשון. "עכשיו יש לי גם גן לילדים עד גיל שנתיים וחצי ועוד אחד משנתיים וחצי עד גיל ארבע", היא מספרת. לטענתה, היא הקימה את הגנים כי בגנים הרגילים הגבולות שהציבו לילדים היו רופפים מדי. "ילדים ישראלים היו יותר מדי חופשיים", היא טוענת.
"לדעתי, ילדים צריכים ללמוד להקשיב ולכבד את ההורים. הקמתי גנים הפועלים בהתאם להשקפת עולמי. עם זאת, אני יודעת שהיום המצב השתנה, ויש גנים ישראליים ברמה גבוהה".
בגן שלה לכל ילד יש מיטה וסדינים משלו, והילדים נהנים מארוחות בוקר וצהריים מאוזנות. לכל קבוצת גילאים יש שני שיעורים בבוקר, ובהם ריתמיקה, העשרת השפה העברית, התעמלות לגיל הרך, מתמטיקה, לוגיקה והתפתחות הזיכרון, העשרת השפה הרוסית ועוד.
"אנחנו לא קוראים לשיעורים חוגים", היא מדגישה. "לכל גננת יש שיעור קבוע שהיא מעבירה ומתמחה בו. יש לנו אפילו תיאטרון בובות".
למרות היותה המנהלת, היא עובדת כמו כל אחד מאנשי הצוות. כמו כן, הגננות בעלות ניסיון עבודה בגנים בברה"מ לשעבר.
למה צריך ללמד רוסית במדינת ישראל?
"כי אנחנו לא רוצים לאבד את השפה ואת התרבות הרוסית. אנחנו מעוניינים שהילדים ילמדו את הדברים שעליהם גדלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם