אבא, אמא, איביי: הילדים של היום עושים שופינג און ליין
"אייטיונז", " אמזון", דיל אקסטרים" - הילדים שפעם ביקשו כסף לבזבוזים חורשים היום על כרטיס האשראי של ההורים ברשת. הבשורות הטובות: פיתוח חדש מאפשר לעקוב אחר הרכישות בזמן אמת, לאשר או לסרב, ואפילו להגדיר תקציב מראש. הבשורות הרעות: הם עדיין יכולים ללכת לקניון
אחרי שרכש משקפי שמש, מגן למסך מחשב, מכסה לאייפון ונרתיק לאייפוד, הוא מתכנן כבר את הקנייה הבאה - "פנסים מיוחדים לאופניים".
"הכול אפשר לקנות שם" מסביר אסף, "גם מתנות והפתעות לחברים. אלה דברים שמוכרים בארץ ביוקר, ושם זה ממש בזול".
- איפה זה "שם?
"בכל האינטרנט. באתרים כמו 'אמזון', 'איביי', 'דיל אקסטרים'".
- איך אתה יודע מה לבחור?
"אני מסתכל על כל החברות ועל מחירים, וגם החברים ממליצים לי מה יותר כדאי לקנות".
ומי משלם?
"אמא ואבא. אני לא יכול לשלם לבד, הם לא מרשים לי. לפני כל דבר שאני רוצה לקנות אנחנו יושבים ביחד ומדברים על זה. יש פעמים שהם מסרבים. יש ילדים שקונים את כל מה שבא להם, ויש כאלה שגם קונים ומוכרים את זה אחר כך בבית ספר. אבל אני מעדיף ככה; מבחינתי טוב יותר שמישהו אחר מחזיק את כרטיס האשראי, כי הפיתוי ממש גדול".
ומה קורה כשאמא ואבא מסרבים?
"זה מבאס".
גם אחיו הצעיר של אסף, אייל בן ה-12, רוכש באופן קבוע ברשת. "אני הכי אוהב את נעלי הכדורגל שמצאתי באינטרנט", הוא אומר בגאווה.
בחרת אותם לבד?
"כן. כולם קונים ב-Ebay, אז גם אנחנו".
בגיל 12, אייל כבר בקיא בנבכי עולם הקניות המקוונות: הוא יודע למצוא את מקורות המימון ("דמי כיס מסבא וסבתא"), לעמוד על היתרונות ("זה מהיר וזול, ויש מוצרים איכותיים"), ולדווח על החסרונות ("קונים הרבה שטויות. אה, והנעליים שקניתי היו גדולות עליי").
האם , עירית, מנסה להציב גבולות. "כמובן שאנחנו לא מסכימים לכל דבר, ובסופו של דבר הקניות האלה עוברות דרכנו כי מישהו צריך לשלם על זה. אין להם חשבון פתוח ואין להם גישה לכרטיסי אשראי. אנחנו לא נותנים להם דמי כיס. אנחנו בגישה של 'אם אתה צריך - תגיד'. אם הם צריכים משהו ספציפי הם מקבלים לפי אותו צורך. אם המחיר ברשת ובחנות זהה, או אפילו רק טיפה יותר יקר בחנות, עדיף בעיניי לקנות ליד הבית. אם אפשר לפרנס מישהו מקומי ולא מישהו בחו"ל אני בעד, אבל ברור שלא בכל מחיר".
איך היחס שלך לשיטוט ולקניות שלהם ברשת? זה נתפס כמשהו חיובי או מאיים?
"הרשת לא מפחידה אותי, אבל אני מודעת לכך שיש דברים שאני יודעת שהם עושים ויש דברים שאני לא יודעת. זה כמו עכשיו, במלחמה - הרסנו להם את טילי הפאג'ר שאנחנו יודעים על קיומם, אבל מה לגבי אלה שלא יודעים עליהם? בכל מה שנוגע למה שאני יודעת, אנחנו שומרים את היד על הדופק ודואגים להציב את הגבולות. יש הרבה לחץ חברתי לקנות את המותגים הכי יוקרתיים ואת המשחקים הכי חדשים, שכמובן תמיד יש להם עוד ועוד גרסאות אחרונות. בסדר, מתמודדים עם זה".
"אמא, תקני לי" הוא אחד הביטויים השגורים בקרב ילדים ומתבגרים. אם בעבר הלא רחוק ילדים היו מצביעים על חלון חנות הראווה או על הדוכן בפיצוצייה בעיניים כלות, היום הם שולחים להורים שלהם לינק למשחק חדש שהחברים שלהם קיבלו או מראים להם צילום מסך של המכסה לאייפון שהם חייבים, פשוט חייבים, להגיע איתו למחרת לבית ספר.
רבים מהילדים פועלים כך לאחר שהם נוקבים במחיר המוצר, וזאת אחרי שהם ביצעו השוואות מחירים מדוקדקת מחנויות ברחבי העולם ומסבירים בלמדנות כי הם בעצם חוסכים. למעשה, הם אפילו טוענים ש"מדובר בהשקעה". הלחץ החברתי לשופינג ולרכישת מותגים הוא אותו הלחץ, רק שהיום החנות היא לא בקניון - היא בתוך הבית.
צרכנות ילדים ברשת היא עובדה מוגמרת. במחשב הנייח, הנייד או הסמארטפון, הרכישות הללו הן חלק משמעותי מהצעדים הפיננסיים הראשונים של ילדים ובני הנוער, אשר כבר זכו לכינוי "ילידים דיגיטליים" (דור ה-Z) - אלו שנולדו לעידן האינטרנט.
בישראל, רמת החדירה של האינטרנט בקרב בני נוער דומה לזו שבצפון אמריקה ובמערב אירופה, והרגלי הרכישה של ילדים באינטרנט עולים בשנים האחרונות בקצב מהיר. למעשה, אחת הפעולות המרכזיות ברשת היא הקנייה המקוונת; ושלא כמו הוריהם - "המהגרים הדיגיטליים", שמצאו את עצמם לפתע בסביבה מרושתת לחלוטין - בני הנוער מתמצאים בה היטב. בעולם זה לילדים יש יתרון בולט על הוריהם, והם לרוב אלו שמאמצים טכנולוגיות חדשות בבית או אלו שנקראים לפתור בעיה דיגיטלית, על תקן "המומחים החדשים.
מחקר של משרד התמ"ת משנת 2010 מצא כי לא רק שבני נוער משתמשים באינטרנט יותר מאשר מבוגרים, הם גם מחפשים יותר מידע צרכני, מבצעים יותר השוואות מחירים ואף רוכשים יותר מוצרים ברשת מאשר מבוגרים - זאת למרות שאין להם אפילו כרטיס אשראי.
"הם יכולים להשוות מחירים ללא עלות תנועה. הם לא צריכים לנדנד לאמא שתצא מהעבודה ותסיע אותם לקניון, כי הם יכולים לקנות את מה שהם צריכים בסין", אומרת יעל נבט, מומחית לחינוך פיננסי, מרצה במכללה למנהל וחברת הוועדה המייעצת לסטראט-אפ ישראלי חדש בשם "קידס קאש", שמעודד לצריכה נבונה ברשת ולחיסכון.
"העולם שלהם גדול יותר, והפעילות
המיזם החדש שנבט שותפה אליו מאפשר להורים להפקיד דמי כיס בחשבון ייעודי לילדים ברשת. בכסף זה הם יכולים להשתמש כדי לשלם באופן עצמאי תמורת הקניות שלהם באינטרנט, תוך מתן אפשרות להורים לשלוט בקניות ברמת פיקוח ובקרה משתנות. כך למשל, ב"מסלול הירוק" הילד יכול לרכוש מוצרים ללא אישור מההורים, אך תוך עדכון שוטף שלהם בזמן אמת.
ב"מסלול האדום", כל קנייה מותנית באישור ההורים, אשר מתנגדים לעסקה או מאשרים אותה. למעשה, יוזמה זו מסירה את מחסום הליך בקשת כרטיס האשראי מההורים ומעבירה את המושכות לילדים, שנאלצים כעת לנהל את התקציב שלהם בעצמם. בין היתר המיזם מעודד צרכנות נבונה, הקצאת כסף לחיסכון או תרומה. הוא הושק לפני כמה שבועות, ומשתמשים בו כבר מאות אנשים מהארץ ומהעולם.
מלבד הנטייה הטבעית לצעוק "גוועלד" לנוכח שינויים תרבותיים וטכנולוגיים, החשש בקרב הורים רבים הוא שקנייה באינטרנט ובאמצעות כרטיס האשראי מורידה את ההערכה לכסף, מגבירה חשיפה לפרסומות ומעודדת צריכה.
אבל יעל נבט לא חוששת: "בהתחשב בכך שגם לחלק מהמבוגרים אין ערך לכסף - ולראיה, הם חיים מעבר להכנסתם - אני חושבת שלא צריך לברוח מהתמודדות אלא ללמד ילדים אחריות".
זה לא צעיר מדי? המיזם הזה מיועד לילדים מגיל שבע.
"אני חושבת שחינוך פיננסי צריך אפילו להיות מגיל חמש. יש איזו מין חשיבה כזו, שלפיה ילדים וכסף לא הולכים ביחד, אבל לכסף יש משמעות אינטגרלית בעולם שלנו. הם חיים בעולם כלכלי ושומעים שיקולים כלכליים, וכמו כל סוגיה אחרת בחינוך, אנחנו צריכים להכין אותם ליום שבו יצטרכו להתנהל לבד".
יש נטייה לחשוב שברגע שניתן להם כרטיס אשראי הם יבזבזו את כל הכסף.
"יש ילדים שבגילאים מסוימים משלמים עם דמי הכיס שלהם דמי חסות, מלווים אותם בריבית או קונים בהם סמים, ויש ילדים שגונבים את פרטי כרטיס האשראי של ההורים שלהם. כמו בכל דבר, גם ההתנהלות ברשת מצריכה מההורים והילדים יחסי אמון. אין מה לעשות, הורות זו עבודה קשה".
אורית קרת מרמת-גן מספרת כי היא נחשפה לעולם הקניות ברשת בזכות הבת המתבגרת שלה, נטע בת ה-16. "עם הבן הבכור שלי, שהיום הוא חייל, זה ממש לא היה ככה, אבל עם הקטנה פתאום גילינו את העולם הזה. בזכותה אני קונה היום הרבה ב'אמזון'", היא מציינת.
איך זה התחיל?
"כשהיא קיבלה את הסמארטפון היא חיפשה כיסויים יפים בשבילו, אבל בארץ הם מאוד יקרים ומוגבלים בדוגמאות. היא אמרה שחברות שלה קנו באינטרנט בזול, וביקשה שנפתח בשבילה חשבון ב-Ebay ונזמין לה אחד. התגובה הראשונית שלי הייתה שזה נראה לי טרטור. מה, בשביל כמה שקלים אני אפתח חשבון? אבל היא הלכה ובדקה עם חברות ועשתה שיעורי בית, ושכנעה אותי שזה כדאי".
והיא קונה את מה שהיא רוצה?
"בהסכמה שלי. ב'אייטיונז' למשל , מילאתי את הפרטים של כרטיס האשראי רק אחרי שבדקתי עם הורים אחרים, ויש לה גם הגבלה של סכום הקנייה. דמי הכיס שעומדים לרשותה היום הם 150 שקלים, אבל זה כמובן לא סופי", אומרת קרת בחיוך. "היא באה אליי כשהיא רוצה משהו מסוים, והיא לא באה סתם לעשות שופינג. אם היא צריכה למשל תיק, אז היא אומרת לי ואנחנו מתחילות לחפש ביחד. הרבה פעמים היא באה בעצמה ואומרת 'תראי, מצאתי'".
נטע , תלמידת כיתה י', מורידה שירים ומשחקים ב'אייטיונז', קונה מתנות לחברות, מחפשת ארנקים, נרתיקים צבעוניים וגאדג'טים, וגם מורידה אפליקציות משחקים לטלפון הנייד. הקנייה האחרונה שלה הוא תיק של חברת "אברקומבי" שאותו רכשה אחרי שביצעה סקר שוק מדוקדק והחליטה שמדובר בהוצאה כדאית.
"כולם עושים את זה", היא מסבירה. "יש לי חברות שקונות הכול ברשת. הן קונות מלא בגדים באינטרנט ואנחנו מתייעצות אחת עם השנייה. זה הכי קל שבעולם, וזה עושה את החיים נוחים יותר. את יכולה לראות את מה שאת קונה, זה מגיע עם משלוח ואת יודעת מתי זה מגיע".
אבל בסוף צריך לקבל אישור מההורים.
"ברור שהיה קל יותר אם הייתי יכולה לקנות לבד, אבל גם אם זה היה מהכסף שלי עדיין הייתי שואלת את אמא מה היא חושבת על מה שאני רוצה לקנות. לא יודעת, שתיתן אישור".
"בגדול, אנחנו הולכים בזהירות בעקבותיה", אומרת אמא אורית. "את חשבון הפייסבוק שלי פתחתי כדי לעקוב אחרי הילדים, אבל אחרי שאני רואה שאני יכולה לסמוך על ההתנהלות שלה, אני משחררת. אם היא הייתה יכולה לשלם לבד, זה עלול היה להיות מסובך יותר".
לאסתי עפרוני, מורה למתמטיקה מאשקלון ואם לשתיים, יש גישה אחרת. היא לא קנתה מעולם דבר באינטרנט, והיא לא מתכוונת להתחיל כעת - ובוודאי שלא לאפשר לבתה המתבגרת בת ה-15 לרכוש מוצרים באמצעות כרטיס האשראי שלה. "אני צריכה לראות, לגעת, להריח, למשש לפני שאני קונה", היא מסתייגת. "כשהבת שלי מראה לי ברשת איזה בגד אני ישר אומרת לה 'אבל צריך למדוד',
אז היא עונה לי שכל החברות שלה קונות ככה".
וזה לא גורם לה לתסכול?
"אז מה? אני לא מתרגשת מתסכולים של ילדים. זה חלק מהחיים וצריך לדעת להתמודד איתם. היא אומרת לי שאני מיושנת. אז בסדר, גם טלוויזיה אין לי בבית. זה לא קשור לקדמה, זה פשוט לא הכרחי בעיניי.
"אני אוהבת שהילדים מתחברים לקדמה, ושהבת שלי יכולה לגשת לכל מכשיר ולדעת מה הוא עושה. זה מרתק אותי. אני רק נגד רכישות באינטרנט. הרבה אנשים אומרים לי שאני טועה ושהם לא נכוו. בסדר, אני מכירה גם את זה. אבל תמיד יש סיכון, במיוחד עם האקרים, ויש בזה סכנה - אני משלמת שלושים דולר ומחייבים אותי ב-3,000, ואחר כך מה? מעבר לזה, זה קשור לשליטה עצמית ולדחיית סיפוקים. יש משהו בכניסה הזו של הדברים הביתה שעושה את הכול זמין; לא צריך להתפתות לכל דבר. אני רוצה שהן יקנו דברים בחנויות ושיחשבו פעמיים לפני שהן קונות. אם זה מגיע מכרטיס האשראי שלי, אני שולטת בזה ויש לי פיקוח".
עד מתי נראה לך שתוכלי לעמוד בפרץ הבקשות?
"עד שהיא תהיה בת 18 ויהיה לה כרטיס אשראי משלה".
ומה יכול לגרום לך לשנות את דעתך?
"לא יודעת, אולי כשאני אהיה מבוגרת ויהיה לי נוח שהתרופות יגיעו עד הבית".
ארז מזרחי, שייסד את "קידס קאש", יחד עם שותפו בנימין שוהם, מכיר היטב את החששות הללו. "כשאת חושבת על זה, אנחנו נותנים כרטיס אשראי בתחנת דלק או במסעדה, והעובדים שם יכולים להשתמש בו לתשלומים בכל מקום שהם רוצים. אני מאמין שבאינטרנט הרכישות יותר בטוחות מכל מקום אחר".
אבל הרבה יותר קל לבזבז כשמדובר בכסף בכרטיס אשראי ולא בכסף מזומן.
"נכון, אבל מצד שני הטכנולוגיה מאפשרת לעשות השוואות של מה קיים ואיפה כדאי, ויש גם את חוכמת ההמונים, שהופכת הרבה יותר שימושית עם העלייה של הרשתות החברתיות. היום, חנות שלא נמצאת באינטרנט פשוט לא נמצאת.
"נכון שהורים לא ממש יודעים איך להתייחס לאינטרנט כמקום שמשתמשים בו בכרטיס אשראי", הוא מוסיף. "ועוד לילדים בחיים לא. אבל כשהילד של השכן עושה את זה, או ילד אחר בכיתה, אי אפשר למנוע את זה. בזמן האחרון הורים למדו לשחרר ולהבין שאולי זה לא נורא שהילד משחק באינטרנט, כי זה משפר לו את האנגלית. הורים שעקבו אחרי הרכישות היו מופתעים כיצד ילד משחק בשפה שהוא לא מכיר ויודע ללחוץ על כל הכפתורים הנכונים".
זהו הסטארט-אפ השלישי של מזרחי, יזם מזה 14 שנים. "ראיתי שיש בעיה מאוד מהותית בעניין הזה, שהילדים באים למדיה דיגיטלית חדשנית, אבל התשלום עדיין מסורתי. תעשיית הקניות באינטרנט לילדים מגלגלת 40 מיליארד דולר בשנה ברחבי העולם, כולל קניות בסלולרי, והסכום הזה עתיד להכפיל את עצמו בשנתיים הקרובות. עם זאת, הם עדיין צריכים להביא את אמא ואת אבא. הם לא יכולים לבד. אבל ההורים מפחדים לתת את הכרטיס בכל פעם מחדש, ופה מצאתי כאב שצריך לפתור אותו".
כאב?
"כן. הרי מה זה סטארט-אפ? יזם אמיתי יודע למצוא כאב, למצוא לו פתרון ולדעת לעשות מזה כסף".
ואז הכאב הופך להיות כאב ראש של ההורים שלו?
"זה לא חייב להיות ככה. ילדים שמנהלים את הכסף שלהם באופן עצמאי הופכים להיות יותר אחראים כלכלית. כשילדים רוצים משהו הם מבינים מה זה לחסוך, הם מבינים את הערך. אולי בפעם הראשונה הם יבזבזו את כל דמי הכיס, אבל בפעם השנייה והשלישית הם ילמדו. בדיוק כמו מבוגרים".
אבל עם כל הכבוד לערכים, צריך לזכור שמדובר בחברה מסחרית: השירות לילדים ולהורים אמנם מסופק בחינם, אבל את הרווחים גוזרת החברה מרווחי החברות שמהן נרכשים המוצרים - סיבה מצוינת להפעיל שיווק אינטנסיבי על הילדים המשתמשים בשירות.
"חשוב לזכור שהחברות האלה שם בכל מקרה, והפרסום שלהן עובד על ילדים שמקליקים על כל הבאנרים וחשופים לתוכן השיווקי ממילא", אומר מזרחי. "הכאב הכי גדול של חברות זה ביטול הגבייה, כשהורה מגלה שהילד שלו קונה דברים בלי ידיעתו. במקום להכניס כרטיס אשראי בכל פעם, בשירות שלנו יש לילד סכום מוקצב מראש על ידי ההורה לקנות בו משחקים, ועם זה הוא חי. זו לא הוצאה אקסטרה או דרך לחלוב את ההורים אלא אפשרות לעבוד בחוכמה עם מה שיש ולעקוב אחרי מה שהילד מוציא. בנוסף, יש פילטרים שמאפשרים להורים לעקוב אחרי כל פעולה שילדם מבצע במחשב. בבוקר, כשאתה נותן לילד דמי כיס לקפיטריה, אין לך מושג מה הוא עושה עם הכסף הזה. הארנק הדיגיטלי שפיתחנו זה כלי שמעניק להורים ביטחון".
ואמנם, בניגוד לתחושת הבטן של הורים רבים, בני הנוער דווקא מגלים אסטרטגיות קנייה זהיר
ת ביחס לרכישה מקוונת, כך עולה ממחקר התמ"ת. עם זאת, הם פגיעים הרבה יותר ממבוגרים, מאחר שהם אינם מכירים היטב את מדיניות החזרת המוצר או את האפשרות לקבל את כספם בחזרה לאחר ביטול עסקה.
איתמר בן-דרור, בן תשע וחצי מיקיר שבשומרון, כבר יודע לבקש מאמו שתעביר את דמי הכיס שלו, שעומדים על חמישים שקלים בחודש, בהעברה בנקאית לחשבון הילדים שנפתח בשבילו ברשת. "זה כיף. אני אוהב לקנות דברים באינטרנט, ובעיקר משחקים של אקשן. אני בינתיים היחיד שיש לו דבר כזה בכיתה שלי. זה כסף כמו של הגדולים", הוא מספר בשמחה.
אמו, עדינה, אומרת כי "הייתי מאוד מופתעת לראות שהוא מבין את המשמעות של רכישה באינטרנט. אני יכולה להקציב לו סכום לרכישת משחק, וזה מה שיש לו. אין אחר כך 'אמא, תיתני לי', הוא מרגיש את הקופה ויודע שאם זה ייגמר הוא לא מקבל יותר. אני מרגישה שהיום הערך שלו לכסף השתנה. הוא לא משתמש בכל הסכום, הוא חוסך וזה מה שיפה. אני עדיין מופתעת מהדרך שבה הם מתנהלים באינטרנט בטבעיות. אני רואה גם איך זה משפיע על האח הקטן, בן השבע".
גם הוא יקבל את דמי הכיס שלו באינטרנט?
"עדיין לא. אני עוד לא רוצה שהוא יהיה שם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם