אבל למה בעצבים: האם אופיו של תינוק הוא עניין מולד?
האם תינוקות נולדים עם אופי משלהם, או שהאופי משתנה בזמן הגדילה? החדשות הרעות: התינוקות העצבניים נולדים כך בגלל המטען הגנטי שלכם. החדשות הטובות: אתם עוד יכולים לשפר את זה. כך תעשו זאת נכון
"האם אופי הוא עניין מולד,“? הם שאלו את עצמם לנוכח העובדה ששתיהן גדלות באותו בית ומתנהגות שונה לגמרי. "האם אנחנו יכולים ’לאלף‘ את התינוקת העצבנית ולהפוך אותה ל‘נופת צופים.“?‘
סוגיה זו מעסיקה הורים רבים, ואין ספק שכולנו מעדיפים תינוקות בעלי מזג נוח ורגוע. אבל האם אפשר להשפיע על אופיים של ילדינו? האם דפוסי אופיים קשורים לצורת החינוך שלנו, או שמדובר בנתון מולד ובלתי ניתן לשינוי?
"הגישה הרווחת כיום היא שתינוק נולד עם מזג משלו,“ אומרת ד“ר רותי טרקל דאבר, מנהלת המכון לנוירולוגיה והתפתחות הילד של שירותי בריאות כללית בחיפה. "הטמפרמנט (מזג) הוא מרכיב ביולוגי מולד, ונכון לבחון אותו סביב גיל שלושה חודשים.“
אם אופי הוא אכן עניין מולד, האם יש לכך גם קשר גנטי?
"לטמפרמנט יש, ללא ספק, השפעות גנטיות, אולם ההשפעה הגנטית אינה בלעדית או חד-ערכית. הלוא ילדים אינם שכפולים של הוריהם בשום היבט. הקשר הגנטי מושפע מהמטען הגנטי של שני ההורים. כך שבהחלט אפשר לראות משפחות שיש להן תינוקות בעלי טמפרמנט שונה מקצה לקצה: תינוק אחד עם טמפרמנט ’קשה‘ - עצבני ורגזן, ותינוק נוסף (אח או תאום) עם טמפרמנט ’קל.“‘
אבל לא מדובר רק בהשפעה גנטית. לדברי ד“ר טרקל דאבר, "הטמפרמנט מושפע גם על ידי גורמים ביולוגיים והסביבה. למשל, מחקרים שנערכו בתאומים זהים שגדלו בסביבות שונות (מפאת נסיבות החיים, כגון אימוץ בנפרד) סייעו ללמוד על הגורמים המשפיעים על הטמפרמנט, בהם יחסי הגומלין בין ההשפעה הגנטית והביולוגית ובין ההשפעה הסביבתית. אמנם טמפרמנט הוא בחלקו מולד, אך כאמור הוא מושפע מאוד ויכול להשתנות על ידי הסביבה.
"חשוב לזכור שתכונות הטמפרמנט של התינוק מעודדות גם תגובה הורית מותאמת. למשל, כשהתינוק ’קל,‘ התגובה ההורית הצפויה היא חמה ונינוחה. ואילו כשהתינוק ’קשה,‘ התגובה תהיה קשה ונרגזת לרוב. קשה להעריך מה המשקל שיש לגורם הגנטי ביחס למשקל הגורם הסביבתי, וקשה גם לבצע מחקר בנושא. כך שאמא ’עצבנית‘ בהחלט יכולה לתרום לתינוק גם בהיבט הגנטי וגם בהיבט של תגובותיה לתינוק בחיי היומיום. יש בכך מעין מעגל קסמים המזין את עצמו: הזנה הדדית בין תכונות הטמפרמנט הביולוגיות ובין ההשפעות הסביבתיות הפסיכולוגיות. הורים משפיעים על התינוקות שלהם גם בהתאם להשפעה של התינוקות עליהם, וחוזר חלילה.“
האם ישנה אפשרות "לעצב“ את אופי התינוק?
"ישנה אפשרות לעדן. למשל, אמא או אבא נינוחים, רגועים ובטוחים יוכלו לעדן את התסמינים של תינוק בעל טמפרמנט ’קשה.‘ זאת, אם הם ילמדו להשתמש באמצעי הניחום המתאימים לתינוק שלהם ויידעו להתאים את הסביבה לצרכיו, הן בהיבט של עוצמת הגירויים שאליהם יחשפו אותו והן ביכולת לסייע לו להסתגל באופן הדרגתי לשינויים - כלומר, הם יוכלו לסייע לווסת את התינוק שלהם. אם הם משכילים להגיב ולחזק את החלקים הטובים של
"הסביבה יכולה להחליש את החלקים הקשים של הטמפרמנט ולאפשר לחלקים האדפטיביים (ההסתגלותיים) של הטמפרמנט להתחזק. לכן, סביבת בית נינוחה ורגועה תיתן את ביטויה במיוחד בקרב תינוקות עם טמפרמנט ’קשה,‘ שהם יותר תובעניים. במידה וההורים מתקשים להתמודד עם המצב בכוחות עצמם, הם יוכלו להפיק תועלת מהדרכה מקצועית של מטפל פסיכו-סוציאלי.“
האם גם סביבת המעון משפיעה על עיצוב אופיו של התינוק?
"הסביבה שמחוץ לבית היא גם חלק מהגורמים הסביבתיים המשפיעים על הטמפרמנט. יחד עם זאת, השפעתה פחות דומיננטית בדרך כלל בהשוואה לסביבת הבית, אלא אם כן מדובר במקרים חריגים של תינוקות שגדלים למשל במוסדות.“
תני בבקשה טיפים להורים לתינוקות "קשים.“
"קשה לתת פתרונות קסם. חשוב שההורים יהיו פנויים להכיר את התינוק שלהם. למשל, מה מרגיע אותו ומתי? מה מעצבן/מרגיז אותו ומתי? מומלץ שההורים יהיו ערים לחשיפה מותאמת של התינוק העצבני לגירויים חדשים ולשינויים, הן מבחינת מינון ועוצמת הגירויים והן מבחינת תזמון וקצב החשיפה אליהם. כל זאת כדי להקל על הסתגלותו לסביבה. יחד עם זאת, יש לאפשר לתינוק לחוות גם תסכול. הכל, כאמור, במינון המתאים לתינוק המסוים.“
"המשימה הגדולה של ההורים היא לא להפוך את התינוק למתפשר יותר, אלא להפוך את הסביבה למותאמת יותר,“ מדגישה רונית שרף, פסיכולוגית התפתחותית, מרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים.
"כלומר, ליצור מדדי התאמה סביבתיים שמתאימים למזגו של התינוק. להרבה תינוקות, למשל, קשה עם מעברים, עם הסתגלות לדברים חדשים, למרקמים שונים. ההורים צריכים גם להבין שהתינוק לא סתם מתנהג ככה. תינוקות אוהבים להיות שמחים ונינוחים. התנהגות עצבנית נובעת מקושי מסוים. כאן נכנסת המילה ויסות: לא איך הופכים את התינוק לרגוע יותר, אלא למווסת יותר, מאוזן מבחינה פיזיולוגית, רגשית והתנהגותית.“
ואיך עושים את זה?
"צריך להבין את הצורך של הילד. למשל, הרבה ילדים עם טמפרמנט ’קשה,‘ כשהם רעבים - הם בלתי נסבלים. ההורים צריכים להכיר את המצב הזה, לתת לו לאכול יותר וגם להסביר לו ש‘תמיד כשאתה רעב, קשה לך ולכן אתה מתנהג ככה.‘
הרעיון הוא לתת משמעות להתנהגות של הילד, כי התנהגות היא לא חסרת משמעות. אם נבין את המשמעות, ניצור לעצמנו ולתינוק סביבה הגיונית ובריאה יותר. זאת בעצם המשימה של ההורים: לווסת את ההתנהגות שלהם במקביל לוויסות ההתנהגות של התינוק. על ההורים לנסות להיות רגועים יותר, להבין מה הילד אומר להם בהתנהגות שלו. לחשוב מה הילד צריך, במקום ’להתפוצץ‘ ולהשליך עליו כעסים.
"מאוד חשוב שלתינוק יהיה סדר יום קבוע וארוחות קבועות. לא למשוך את הערנות שלו אם הוא מראה סימני עייפות. ההורה צריך לדעת מה המנגנון שהילד פועל על פיו, ולהבין שיש רגעים שהילד גם מגיע לסף שלו.“
ד“ר נעמה צורן, פסיכולוגית התפתחותית, יועצת למערכות חינוך ומרצה במכללה הדתית לחינוך "חמדת הדרום,“ מבהירה את החשיבות שבאינטראקציה הנבנית בין המבוגר לתינוק. "למשל, מקרה שבו לאם רגועה נולד תינוק שישן מעט, וכל שינוי מעורר אצלו בכי וחוסר מנוחה. האם, המנסה להרגיע את התינוק, מרגישה לעתים שאינה מצליחה להבינו או לספק לו את צרכיו. הדבר מעורר אצלה חוסר שקט פנימי, המעצים את תחושת אי-השקט שלו. וכך גם ההיפך: לאם פעלתנית נולד תינוק ה‘מתחמם‘ לאט (איטי), שזקוק לזמן ארוך יחסית על מנת להגיב ולשתף פעולה. גם היא מרגישה פער בין מה שהיא מציעה ובין מה שהתינוק יכול להכיל. פער זה עובר לתינוק ומעצים את חוסר השקט שלו.“
איך ההורים יכולים לגשר בין המזג שלהם למזג של התינוק?
"היחסים בין המולד והנלמד הם יחסים הדדיים, כאשר כל אחד מהשותפים מזין ומוזן בכל המסרים המועברים ביניהם. כאשר הפער בין מזג ההורה למזג הילד קטן, המסרים המועברים הם מסרים המעצימים ומחזקים את הדימוי העצמי החיובי של הילד ושל ההורה כצמד מצליח. כאשר הפער בין מזג ההורה למזג הילד גדול, המסרים המועברים עשויים לשדר חוסר שביעות רצון, חוסר סבלנות, ובכך הם מחזקים ומעצימים את הפער בין השניים ובונים תחושה של צמד שאינו מצליח להתחבר.
"היופי בתהליכי בניית היחסים בין הורים לילדים הוא בכך שמדובר בריקוד עדין מאוד. כל אחד מהצדדים לומד את המסרים, הציפיות והמחוות של האחר, ומנסה להיענות בהתאם. תפקידו של המבוגר הוא קריטי בתהליך זה. ילד המתקשה להסתגל לשינוי, יוכל ללמוד כישורים של הסתגלות קלה יותר אם ההורה ילך עמו בקצב איטי ויחזק אותו בכל פעם שהוא מראה יכולת של התמודדות יעילה יותר. ילד ה‘מתחמם‘ לאט, יוכל לקבל ביטחון מהורה המקבל את הנטייה הבסיסית שלו לביישנות, ואולי פסיביות, ושמסייע לו בצעדים קטנים להרחיב את רפרטואר הפעילות שלו.“
ד“ר צורן מדגישה ש“הנטייה המולדת של האופי מלווה את האדם בכל שלבי ההתפתחות, וחלק ממרכיביה יאפיינו את האדם לאורך חייו. מרכיבי האופי הראשוניים הם נקודת המוצא של הילד בבואו להבין מיהו ומה הן יכולותיו. הם הבסיס שעליו תתפתח תחושת הזהות הראשונית. לכן, הדבר החשוב ביותר הוא להראות לילד שאנו מקבלים אותו כפי שהוא, עם המזג שעמו נולד. עלינו לדעת להשתמש במנעד ההתנסויות, בין אם בבית ובין אם בכל מסגרת אחרת, כאמצעי לבניית ידע חדש של יכולות וכישורים, שיאפשרו לילד לעדן, להרחיב, לחזק או למתן דפוסים שנרכשו. הילד מחכה שנפגוש אותו במקום בו הוא נמצא ונצעד יחד עמו אל המקומות שיסייעו לו לתפקד בעולם באופן העשיר והיעיל ביותר."
זהו את מזגו של תינוקכם
את התינוקות מחלקים לארבע קבוצות שונות בהיבט של המזג, בהתאם לסיווג החוקרים תומס וצ‘ס: תינוקות בעלי טמפרמנט "קל“ (כ-60 אחוז), תינוקות בעלי טמפרמנט "קשה" ו"איטי" (מהווים יחד 10 אחוז) וישנה גם קבוצה מעורבת, אלה הילדים הכי מבלבלים כי אין להם דפוס תגובה עקבי (כ-30 אחוז מהתינוקות).
כך תזהו את מזג התינוק שלכם:
מזג "קל:“ מתאר ילדים המתאפיינים בסדר יום פנימי קבוע, יש להם זמנים קבועים שבהם הם נעשים רעבים או רוצים לישון. הם מבטאים לרוב מצב רוח טוב, יש להם תגובות קלות או בינוניות לגירויים, הסתגלות מהירה וגישה חיובית למצבים חדשים. באופן כללי, קל לספק אותם ולהרגיע אותם.
מזג "קשה:“ מאפיין ילדים פעלתנים מאוד וחסרי מנוחה. הם נתונים למצבי רוח משתנים ובלתי צפויים, מרבים לבכות ולהתרגז, ולרוב נראים לא מרוצים או עצובים. הם מפגינים קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים, ומוסחים בקלות מפעילותם בעקבות רעש או מגע קל. אין סדירות וקביעות רבה בשעות האכילה והשינה שלהם. הם עלולים לפתח בעתיד בעיות התנהגות.
מזג "איטי:“ מתאר ילדים בעלי רמת פעילות נמוכה, חששנים, הססנים ופסיביים יחסית. הסתגלותם איטית, והם זקוקים לזמן מסוים כדי "להתחמם“ ולהתעורר לפעילות. אם לא מתייאשים מהם ואם לא מפעילים עליהם לחץ, הם לבסוף עושים את הדברים. הם מגיבים לגירויים ולתסכול בעוצמה רגשית מתונה יותר מילדים עם מזג "קשה,“ אך גם הם מעדיפים להימנע מגירויים חדשים, ונתונים למצבי רוח משתנים ולרוב שליליים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם