כל גיל והמסיכה שלו: מה מבטאת בחירת התחפושת של הילד?
לפעמים תחפושת היא לא רק תחפושת, והיא מייצגת עולם שלם של רצונות ומשאלות. הנה כמה דרכים שיעזרו לכם להכיר את הילד שמאחורי המסיכה
לתחפושת כמה תפקידים: הרצון בשליטה וכוח (ע"ע סופרמן), הסתרה של חולשות (הפחדן שמתחפש לאריה), ביטוי מעודן לתוקפנות (מפלצת) או מימוש פנטזיות (הילדה שמתחפשת למלכה).
ילד שמנופף בידו חרב או מקל בגן נחשב לאלים, אבל תחפושת של סמוראי בפורים הופכת את האקט ללגיטימי. בגיל ההתבגרות ניתן לראות תחפושות רבות המבטאות התמודדות עם הזהות המינית, כמו נער המתחפש לנערה וההיפך, או נערה בבגדים מינימאליים שמרשה לעצמה להחצין את מיניותה במסגרת החג בלי לספוג ביקורת.
התחפושת הראשונה (סביב גיל שנה):
התחפושת כשלעצמה אינה משמעותית לילד כסמל ובעיקר נתפשת כלא נוחה ומציקה. למרות זאת, דרך התחפושת מפנים הילד את ההתרחשות סביב החג והשוני מהיום יום.
במידה והילד נמצא במסגרת חינוכית, לתחפושת תפקיד מקשר ויכולה לתרום לבניית תחושת השייכות והזהות החברתית.
בשלב זה אני מציעה להורים:
1. לבחור תחפושת כמה שיותר נוחה ולהימנע ממריחת איפורים מגרדים.
2. למלל ולהסביר על מהות החג ומהות התחפושת שבחרנו עבור הילד, תוך כדי הלבשת התחפושת. גם אם נדמה שהילד לא מבין עדיין, הוא יוכל לזהות את הטון ולהפנים את חווית החג.
גיל שלוש-ארבע:
זהו שלב שבו מתפתח הדמיון במידה ניכרת. ילדים משחקים במשחקי תפקידים ואף נהנים להחליף זהויות ("נגיד שאתה הסוס ואני המלך"). בשלב זה כבר ניכר שהבנות אוהבות להתחפש לדמויות המככבות באגדות ילדים (פיות, נסיכות) והבנים לדמויות המדגישות ומייצגות כוח (אריה, סופרמן).
הצעתי להורים: השתמשו בתחפושת כפתיח לדיאלוג מקדם: זוהי הזדמנות לרכישת ידע על הדמות שבחרו וגם ליצירת דיאלוג עמוק יותר על הבחירה. נסו להבין ביחד אילו תכונות אוהב הילד בדמות שבחר ולמה.
בית הספר היסודי:
רוב הילדים בוחרים דמויות מתוך תוכניות טלויזיה פופולריות, או מתוך הקלאסיקה (טבח, שוטר). סביר להניח שבאותה כיתה ימצאו כמה ילדים עם אותה תחפושת.
הצעתי להורים:
להיכנע לנוחות ולא להילחם על מקוריות וייחודיות. מדובר בגיל שבו התחושה של "להיות בדיוק כמו" מספקת תחושת ביטחון.
בקבוצת השוליים, ישנם ילדים המתעקשים על יצירתיות ומקוריות ומאתגרים את הוריהם בפרוייקטים בלתי אפשריים פרי מוחם הקודח.
הצעתי להורים:
הפגנת שימחה והשתתפות יצירתית אך גם תיאום ציפיות והכנה לאפשרות שהתחפושת לא תצא כמו שדימיינו.
בגילאי בית הספר, ישנם ילדים המגלים התנגדות להתחפש. אולי נבוכים, אולי לא רוצים להתבלט, אולי לא אוהבים שינויים.
הצעתי להורים:
אל תלחמו בילד. הציעו תוכנית חלקית, כמו איפור פנים, תסרוקת, או סתם זנב שניתן להסרה.
מתבגרים:
מתבגרים רבים בוחרים בתחפושות המייצגות אידיאלים חברתיים: החל מדמויות פוליטיות וכלה באמירות חברתיות שמתבטאות באופן יצירתי, חלקן גם דרך תליית אמירות מילוליות המודבקות על הגוף.
בגיל ההתבגרות קיים עיסוק קדחתני בגיבוש הזהות. כך ניתן למצוא בנים שמתחפשים לבנות וההיפך. גובר הרצון להסתתר לגמרי מאחורי מסיכה ולבחור תחפושת שתסתיר את זהות הלובש. כמו כן, בולט רצונם של הילדים להיות מקוריים ולהמציא את עצמם מחדש. המרד בערכי הבית מתבטא גם לעיתים דרך הרצון להתחפש לדמות פרובוקטיבית ומוקצנת מבחינה מינית.
המלצתי להורים:
בחג, כמו ביום חול, לכבד את הצורך בבחירה אישית: להניח לילד לבחור את התחפושת אך גם לשוחח על הקוים האדומים שלכם ולסכם איך מתחשבים בהם.
הורים זכרו: בחירת ילדיכם מספקת הצצה למשאלותיהם הכמוסות או על דרכם להתגבר על פחדים מסויימים. יחד עם זאת, לעיתים התחפושת היא רק תחפושת ומאפשרת לילדנו הזדמנות להצחיק ולשמוח.
הדר קוגל היא מנחה בכירה ומורה במדרשה של מכון אדלר, 054-7949300.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם