 |
|
/images/archive/gallery/302/027.jpg דני הרן ז''ל. צילום ארכיון: פול וולינג 
|
|
|
|
האבל והשכול הם נחלת כולנו
|
|
|
|
|
רוני קרן - אחיו של דני הרן, שנרצח יחד עם בנותיו
בחדירת מחבלים לנהריה ב-1979- מתרעם על היחס האטום של הממסד למקרה שלו,ועל נציגי חיילים שנהרגו שרוצים בלעדיות על יום הזיכרון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחי דני ושתי בנותיו, עינת בת ה-4 ויעל בת השנתיים, נרצחו בהתקפת מחבלים שחדרו דרך הים לנהריה באפריל 1979.
דני, הבכור מבין חמישה אחים, היה הדומיננטי במשפחה. הוא היה בעל שאיפות שדחפו את כולנו להשגיות ומצוינות. מבחינה אישית נהג כאילו השמיים הם הגבול, השיג כל שרצה להשיג בכל תחום.
בצבא שירת ביחידה קרבית. לאחר מכן סיים את לימודיו באוניברסיטת חיפה. בגיל 27 כבר היה סמנכ"ל "אסם" יוקנעם, ובגיל 29 היה למנכ"ל "גיבור" מעלות. במפעל זה הועסקו דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. כולם פעלו כמשפחה גדולה.
המפעל בניהולו שגשג והגיע להצלחות, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת יחסי אנוש, במידה רבה בזכות אופיו ופועלו. לדני היו שאיפות להיות ח"כ. הוא היה מנהיג עם מעוף וחזון בתחומים רבים. הוא תכנן להקים יישוב קהילתי משותף לכל הדתות. בגיל 31.5 נרצח, וכל התכניות נקטעו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
עטפו אותנו באהבה
|
|
 |
|
|
רצח דני ובנותיו התאפשר גם כתוצאה מרשלנות וכשלים במערכת הביטחון. מנעו מאיתנו בכל דרך לקבל את מסקנות האירוע ולא מיצו את הדין עם האחראים. הסתרת המידע המכוונת והרצון לטייח דברים העצימה את תחושות הכאב, הצער והתסכול.
היינו משפחה מעורבת בעשייה החברתית בקריית-טבעון. נשארנו ארבעה אחים וזוג הורים. את כולנו עטפו באהבה ועזרה חברים רבים. לעומתם, הממסד היה מנותק מאתנו. לא קיבלנו מידע; הדברים נעשו ללא התייחסות לקיומנו - את ההודעה על הרצח שמענו ברדיו. כמו כן, הטיפול ברוצחים, מאסרם או שחרורם, לא הובא לידיעתנו מפי גורם רשמי.
בכל פעם שנושא שחרור רוצחי אחי ובנותיו עולה על הפרק, לא מעדכנים אותנו. אחד מהמחבלים שוחרר (בעסקת ג'בריל) ללא ידיעתנו. הדיונים על סמיר קונטר (מפקד החוליה והרוצח) מתנהלים מאחורי גבנו במשך 10 שנים.
לפני כמה חודשים (בעקבות כתבה ב-NRG מעריב) פנתה אלי מטעם משרד המשפטים האחראית על שחרור מוקדם של האסירים. זו הייתה ההתייחסות הרשמית הראשונה אלינו לגבי הנושא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"תעשה את הדברים שאתה רגיל"
|
|
|
|
|
מבחינת ההתמודדות האישית, עזר לי מאוד מאמני הראשון ווילי ראושניץ ז"ל. באותה תקופה שחקתי כדור מים בנבחרת ישראל. ווילי הסיע אותי מיד בתום השבעה לטורניר שהתקיים בתל-אביב. בדרך הוא סיפר לי על עצמו. הוא סיפר על מה שעבר בשואה ואמר לי: "תעשה את הדברים שאתה רגיל לעשות, את הדברים הפשוטים, אל תעשה דברים מסובכים. מה שאתה אוהב תעשה. תמשיך בפעילות שאתה רגיל וככה תתגבר". בהתחלה לא הבנתי כמה דברים פשוטים כאלה יכולים לעזור, אך התברר שזה עזר.
כואב לי הוויכוח בנושא יום הזיכרון. המדינה החליטה שיום הזיכרון הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה. לעומת זאת, כמה נציגים של "יד-לבנים" רוצים "בלעדיות" על האבל והשכול. הם מסרבים לשתף אותנו, המשפחות השכולות מפעולות האיבה, בטקסים. למי מגיע יותר? אבל ושכול הם נחלת כולנו! אנו משפחות קורבנות פעולות האיבה דורשים הכרה ביום הזיכרון לכולם - כשווים בין שווים.
אחים מספרים על הנופלים - פרויקט מיוחד
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | לדני היו שאיפות להיות ח"כ. הוא היה מנהיג עם מעוף וחזון בתחומים רבים. הוא תכנן להקים יישוב קהילתי משותף לכל הדתות . בגיל 31.5 נרצח, וכל התכניות נקטעו | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
