 |
|
/images/archive/gallery/302/299.jpg אמיר מאיר ז''ל. 
|
|
|
|
תשתתפו בצערכם |
|
|
|
|
רותם מאיר, שאחיה אמיר ז"ל נהרג מפגיעת טיל טאו שירה חיזבאללה לעבר מוצב דלעת בלבנון, מבקשת שלא ישתתפו בצערה, כי זה רק צמד מילות נימוס שלא מעבירות מסר בעל משמעות |
|
|
|
|
|
|
|
|
אתם לא משתתפים בצערי. אתם לוחשים צמד מילים של נימוס כי אין לכם מה לומר וכי כל מה שתאמרו לא יצליח להעביר מסר בעל משמעות במצב הבלתי-אפשרי הזה. לפעמים אתם לא מסתכלים בעיניים. מה קרה? אף פעם לא ראיתם עיניים כבויות?
משתתפים בצערכם. במברק, במודעות אבל, במכתבים אלמוניים ולא אלמוניים. בחיבוק עם כמה טפיחות על הגב. אירוניה שהפכה להומור שחור ולביטוי ציני לפער הענק בין העולם לבין התהום שנפערה תחתנו.
משתתפים בצערכם. ואני, איני חווה צער. אני כואבת כאב משתק שאינו מרפה, כאבים שדבר אינו משכך, גם לא הזמן. הוא רק מלמד אותנו לקום ולהמשיך. העולם שאחרי הוא לא העולם שלפני - הוא כבר לא תמים כמו בתמונות, הוא הרבה פחות צבעוני והוא אכזר ועצוב.
את ימי השבעה אני בקושי זוכרת. רק אוסף תמונות שעולות בחשכה ואת פניו של קצין העיר שאותי הוא כבר בטח שכח.
ביום ההלוויה, חיבק אותי חבר משפחה ששכל את בתו. הוא לא אמר לי שהוא משתתף בצערי, הוא לא הסתכל עלי ברחמים, הוא רק חיבק ואמר שאיני צריכה להיות חזקה בשביל אף אחד. ובאמת, בכיתי. בחמש השנים האלה בכיתי והדמעות שטפו את הכל, את הכל מלבד את הצער.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
אין בי געגועים
|
|
 |
|
|
אז אל תשתתפו בצערי, כי זהו אינו צער. כמו שאלה אינם געגועים. געגועים הם לאוהבים שממתינים לפגישה, געגועים הם לאיש יקר שגר הרחק.
אין בי געגועים. יש בי תשוקה מופרעת רק לחוות שוב את כל מה שנעלם איתך, רק לחבק, רק לראות, רק לשמוע, רק להרגיש. אני לא יודעת איך להסביר, אבל אלה הרגעים הקטנים, החוויות היומיומיות שכל כך חסרות ומוציאות את החשק לחיות.
משפחה וחברים אמיתיים מחבקים. הם לא מפחדים להסתכל בעיניים. הם מחבקים מבלי לומר דבר. והדמעות זולגות מעצמן. כי הן שם. הן שם בשביל לתפוס את היד, בשביל לשמור שלא ניפול. אבל כנראה שאין אדם בעולם שיכול להרים ולמשוך באמת מעלה מהתהומות האלה, אף אחד מלבד אנחנו עצמנו וכוח ההישרדות שלנו שמושך לחיים.
ביום הזיכרון זוכרים את המתים, ולפעמים נדמה לי שדווקא לזכור את החיים זה החלק הקשה והבלתי נסבל שבעניין. אז אל תשתתפו בצערי. אם אהבתם את אמיר, אם הוא חסר לכם, תשתתפו בצערכם.
אחים מספרים על הנופלים - פרויקט מיוחד
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | | | ביום הזיכרון זוכרים את המתים, ולפעמים נדמה לי שדווקא לזכור את החיים זה החלק הקשה והבלתי נסבל שבעניין | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
