היה ונשאר אדון עולם
לפני 57 שנה בדיוק נולד עוזי חיטמן. הזמן, הכישרון ויכולתו האינסופית להטמיע שורשים מוזיקליים ייחודיים, הפכו אותו לאחד ממבשרי הזמר המזרחי והחסידי. גם היום לאחר לכתו, המורשת שלו לא מפסיקה להפתיע
הוא האמין והלחין, היא ביצעה. חיטמן ומרגול גרי אברמוביץ
בשנים 76'-77' חיטמן הפיק, כתב, הלחין והרים את שני האלבומים הראשונים בקריירה של תבורי עם להיטי ענק כמו "עוד סיפור אחד של אהבה" ו"לילה בלי כוכב". אלה התניעו קריירה ארוכת שנים שסופה אח גדול אחד, אך ללא ספק היו הטובים ביותר בקריירה של שימי.
האהבה של חיטמן אל המוזיקה המזרחית והמלחמה שלו לקירובה ללב הקונצנזוס, לא מסתיימות רק בשימי תבורי. במשך אותן השנים כתב חיטמן להיטים כמעט לכל הזמרים הים תיכוניים שהצליחו לחצות את תקרת הזכוכית העדתית. חיטמן כתב והלחין את "מי ידע שכך יהיה", של שרעבי, את "מרלן" של ארגוב, את "כמו שאתה יודע" של מרגול ו"תודה" האלמותי של חיים משה. מה שעשה יוני רועה למוזיקה הים תיכונית בשנות ה-90, התחיל חיטמן לעשות כבר בשנות ה-70, בשנים שבהן אלינור היה סתם עוד שם אנונימי של בחורה.
כיום, כשהזמרים המזרחיים שולטים על ההורדות בסלולר וההופעות בקיסריה, הופך חיטמן ללא פחות מאחד מאבות הזמר הים תיכוני המודרני בארץ ולוחם תרבותי במלחמה לאיחוד הכוחות בין המיינסטרים, המזרח והמערב.
די.אן.איי משפחתי
מבט על תופעות נוספות שעוברות על המוזיקה הישראלית הפופולרית בשנים האחרונות, מבהיר שהנבואיות של חיטמן לא מסתיימת רק בקידום הזמר המזרחי. שנת 76', בה הפיק את אלבומו הראשון של תבורי הייתה שנה מכוננת גם לחזון השני של עוזי חיטמן.
השיר שחדר את שערי בית הכנסת
באותה שנה, ביחד עם עודד בן חור, הלחין הזמר הצעיר לפסטיבל הזמר החסידי את הגרסה המודרנית והאלמותית לשיר "אדון עולם". מאז הפך הלחן הפופולרי לנכס צאן בארכיון הלחנים היהודיים, ואפילו חדר את שערי בתי הכנסת ברחבי הארץ.
חיטמן, בן לחזן אשכנזי מפורסם,
נמשך מאז ומעולם אל המוזיקה היהודית. בעיניו היהודיות לא הייתה טרנד, אלא חלק מגנום משפחתי שקיבל בירושה. אלבום הבוטלג של חיטמן שכולל ביצועים מחודשים לשירי תפילה יהודיים, נותן טעימה עד כמה אהבתו של חיטמן הייתה קודמת לזמנה.
"אשא עיני", הוא פרויקט בלתי גמור שהושלם על ידי בנו עידו ואלמנתו איה, ארבע שנים אחרי מותו. באלבום אפשר למצוא את הניסיון של חיטמן לתת פירוש מוזיקלי מחודש לתפילת יום הכיפורים "על חטא שחטאנו" ו"מזמור לדוד", שנפתח בקולו המוקלט של אביו של חיטמן בקטע חזנות.
מהמר בחסד
למרות החדשנות שמתגלה בין השירים הישנים, יש בהפקה המחודשת של חיטמן אכזבה מסוימת. הבחירה של הד הרצי לא להשאיר את רוב השירים כפי שהיו במקור - סקיצות ראשוניות ובלתי מעובדות - ולהדביק עליהם קולות נשיפה וסינטיסייזרים זולים, מריחה מניסיון מיותר לגרוף עוד כמה שקלים על חשבון הנוסטלגיה. הסקסופון שהוצמד לחלק מהשירים נשמע כמו להקת הבית של אולמי רסיטל, ההפקה רעה ומבליחה במקרים נדירים מעבר לבינוני.
עדיין אמיתי ומרגש. חיטמן ז"ל ארכיון מעריב
דווקא באותן "הקלטות נדירות" שהתווספו לאלבום בסופו, אפשר לשמוע את הלו-פיי שהיה צריך ללוות את האלבום מהתחלה והוא זה שחושף את חיטמן האמיתי והמרגש. כל השאר נשמע רע, עשוי בצורה חובבנית ולא מכבד את הפרוייקט.
למרות האלבום הנוכחי המפוספס, מדהים לראות איזו נבואיות והשפעה הייתה למי שליבו הביאו אל שני זרמים שונים, שהפכו כל כך משמעותיים במוזיקה הישראלית. בין אם המוזיקה שכתב הייתה איכותית ומורכבת או פופולרית, עוזי חיטמן היה ונשאר אחד המהמרים הטובים של הפזמונאות הפופולרית בארץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
