מתחת לחגורה
המסע של הביקיני אל לב הקונצנזוס היה רווי תהפוכות. דוגמניות התנכלו לו, הוותיקן הוציא אותו מחוץ לחוק - ורק בריז'יט ברדו הסכימה לחשוף את הפופיק. היום, כעבור 63 שנים, הוא מככב במיטב תצוגות האופנה
הביקיני נוצר ב-1946 והוא חייב את לידתו המחודשת ללואי רייר וז'אק היים, שני מהנדסים מן השורה. היים היה אמנם הראשון להציע את רעיון החלקים הנפרדים, אבל רייר עשה שני צעדים מכריעים – חשף את פופיק והמציא את השם, מה שאוטומטית הכתיר אותו כ"ממציא הביקיני" בר המזל.
המונח הקליט, שמתקשר היום כה בקלות לחופש והנאה, הושאל במקור דווקא משמו של אי באוקיאנוס השקט בו התרחש "מבצע צומת דרכים" שכלל כמה מפיצוצי האטום המבוקרים הראשונים בארה"ב. החכמולוג הצרפתי כנראה הבין דבר או שניים ביחסי ציבור – לא רק שהביקיני יועד לייצור בקרב ציבור אפקט זהה לזה של פצצת אטום, הוא גם הוצג לעולם רק ארבעה ימים אחרי המבצע, ב-5 ביולי 1946.
בריז'יט ברדו מדגמנת ביקיני בסרט משנת 1956 גטי אימג'ס
אמריקה השמרנית לא ממש קיבלה את התגלות הפופיק בזרועות פתוחות, וגם הצרפתיות לא היו להוטות בהתחלה - רייר התקשה למצוא דוגמנית שתציג את הביקיני לראשונה ונאלץ להסתפק ברקדנית אקזוטית. באותן השנים, ביקיני הפך לנחלתן של נערות הפין-אפ הנועזות ובמקביל נודה לחלוטין מתחרויות היופי, מהחשש כי המתחרות האמיצות יותר יגנבו את ההצגה. אסתר וויליאמס, שרחוקה מלהיות הכוכבת הכי צנועה בשנות ה-50, צוטטה פעם באומרה "לבישת ביקיני היא מעשה חסר מחשבה" והגדירה מחדש את הצביעות ההוליוודית.
זה לא מפתיע, אם כך, שהופעת הבכורה של הביקיני בקולנוע לא התרחשה בהוליווד – היה זה הבמאי הצרפתי רוז'ה ואדים שצילם את אהובתו הצעירה והסקסית, בריז'יט ברדו, בביקיני מינימליסטי וגם בלעדיו, בסרט "כשאלוהים ברא את האישה" בשנת 1957. ברדו הוכתרה במהרה כסמל סקס לוהט וצרפת נתפסה בשיגעון הביקיני. עיירת הנופש סן טרופז שברביירה הצרפתית התמלאה בנערות חטובות בביקיני והפכה בכל קיץ למוקד חיזור עבור מיליונרים והרפתקנים.
חמש שנים מאוחר יותר, גם האמריקאים קיבלו את מנת הביקיני שלהם על המסך הגדול כאשר אורסולה אנדרס חרכה את המסך בביקיני אייקוני בסרט הראשון בסדרת "ג'יימס בונד", "ד"ר נו". ברגע שהתקבל סימן הלגיטימציה הראשון, ההוכחה הסופית לקבלת הביקיני בחברה לא איחרה להגיע – ב-1964 פרסם המגזין האמריקאי "ספורט'ס אילוסטרייטד" שער ובו מככב הביקיני במלוא הדרו. התעשיינים ומובילי האופנה לא ממש התרגשו מכך שבדיוק באותה השנה - הוותיקן אסר על לבישת ביקיני במדינות קתוליות.
גם הנסיכה דיאנה נשבתה
בשנות ה-70, לצד הופעת גרסת ההמשך הנועזת – החוטיני, קמה לביקיני נציגה ראויה בשם שריל טיגס, דוגמנית כל-אמריקאית זוהרת וצעירה שקישטה בנוכחותה כמה וכמה גיליונות של "הספורט'ס אילוסטרייטד", כאשר באחד מהם היא לובשת דגם של חברת "גוטקס" הישראלית.
שנות ה-70: הביקיני פוגש את המיינסטרים צילום: getty/אימג'בנק
המפגש עם הביקיני לקחת את טיגס למחוזות הטראש משום מה והיא פרשה לעצב פאות עבור "רבלון" ולשמש כשופטת בתוכניות ריאליטי, בעוד שהביקיני דווקא הלך ותפס את מקומו בזירת האופנה המיינסטרימית.
בשנות ה-80 הוא הותאם לרוח המוגזמת וקיטשית של התקופה, זכה למפתחי ירך גבוהים וצבעי ניאון זוהרים, וכבר נשפט כ"מגמה" אופנתית לכל דבר. אפילו הנסיכה דיאנה מצטיידת באחד, רק כדי להעניק לעולם תצלום פפראצי מפורסם. כיאה למגמה אופנתית ששווה משהו, הביקיני אף הוכרז בשלב מסוים כ"פאסה" על ידי ירחוני אופנה, לאור שובו של בגד הים השלם.
באופן משעשע, בגד הים השלם
היה גם זה שהפך את פמלה אנדרסון, הכוכבת השופעת של "משמר המפרץ" לסמל סקס בתפוצה רחבה, שכן עתידה של אנדרסון צפן לה, כידוע, לא מעט הופעות בביקיני, כולל ביקיני עשוי מעלי חסה במסגרת קמפיין לעידוד צמחונות של Peta.
בהמשך להחלטות התמוהות של קברניטי "משמר המפרץ", בניינטיז הביקיני זכה גם לעדנה הספורטיבית שלו כאשר הפך, אולי בצעד יחצני מתוחכם, ללבושן הרשמי של שחקניות הכדורעף, אך לא הפסיק להעסיק גם מעצבי על – זכור במיוחד דגם הביקיני "Eye patch" שעיצב קארל לאגרפלד ל"שאנל", המורכב משתי רצועות קטנות עם סמלי "שאנל" המכסים בקושי את הפטמות.
היום הוויכוח על הצניעות נראה מגוחך. שלטון הביקיני צילום אילוסטרציה: sxc/alifarid
כיום, בעידן האינטרנט חסר המעצורים, המחלוקת שעורר הביקיני עם הופעתו בעיקר מצחיקה, ומי שממשיך להתרגש ממנו הם בעיקר מעצבי העל ורשתות הביגוד. מדי עונה צצות מגמות חדשות שמתחוללות במסגרת שתי פיסות הבד הזעירות, במטרה להריץ אותנו לחנויות.
הקיץ הזה, כמה אירוני, פופולארי במיוחד דגם ה – cutout, בו שני חלקי הביקיני מחוברים ברצועה אנכית המכסה את הפופיק דווקא. מעניין מה לואי רייר היה אומר על זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
