מסע של אלפי מילין: ההתחלה
חלל, הגבול האחרון. אלו הם מסעותיה של החללית אנטרפרייז, שהחלו השבוע בשנת 1966
אפשר להגיד הרבה דברים על מסע בין כוכבים לאורך השנים. חלקם טובים חלקם פחות, אבל אי אפשר לקחת מיוצרי הסדרה את הדבר הבא: בצפייה בה, קל לשכוח, כפי שהטיבו לנסח אנטוני קידיס וחבריו, כי הסדרה באמת מתרחשת באולפן ומרחבי החלל העצומים בהם משייטת האנטרפרייז הם רק גרפיקה. ההישג הוא אף יותר גדול כי מדובר, בנוגע לסדרה המקורית, בהפקה שעלתה לשידור ב-1966.
את הרעיון לסדרה הגה ג'ין רודברי ולקח לו שש שנים של דחיות ושינויים על מנת להפוך את החזון שלו למציאות. בסופו של דבר הסדרה עלתה, אך ליקום עוין. הרייטינג היה אומנם גבוה מאוד בקרב אנשים בעלי טלוויזיות צבעוניות, אך בכלל האוכלוסייה היה זעום. גרעין המעריצים שהחל להתפתח סביב הסדרה עשה מה שאנשים שרואים סדרות כאלו עושים, ולחץ על רשת CBS להמשיך. כמו באגדות, או בסדרות מדע בדיוני, זה באמת עבד ובסוף העונה הראשונה נשמע קולו של קריין האומר: "מסע בין כוכבים תחזור בסתיו. בבקשה, אל תשלחו יותר מכתבים".
והיא באמת חזרה. אך ירדה לאחר שתי עונות – כי הרייטינג לא השביע את רצון אנשי הרשת. אבל זה כבר לא שינה כלום. יש סדרה וקוראים לה מסע בין כוכבים, וגם כשהיא לא משודרת – המעריצים שהלכו והתרבו ידעו: אי שם בחוץ, משוטטים להם גברים ונשים בחולצות צמודות בחללית ענקית.
בניתוח פשוט אפשר להבין מה הביא את היוצרים לפיתוח הפורמט: ארה"ב מסובכת עד מעל צוואר בבוץ הוויאטנמי והציבור בארה"ב נדרש לשאלה, שעוד תציק לו רבות: האם כמעצמת על עליה לקחת חלק בסכסוך שלכאורה, לא נוגע לה.
אם תשאלו את קפטן קירק – התשובה לכך היא וודאית.
קירק הוא הרי האיש הכי מוסרי בחללית, ההחלטות שלו אולי אינן הגיוניות כל כך כמו של ספוק – אבל הוא תמיד יהיה צודק. ממש כמו אמריקה. וכמו בחיים האמיתיים, יש גם מחיר להתערבות של צוות האנטפרייז. אבל זה בדרך כלל יהיה איש ביטחון בחולצה אדומה שימות- חייל פשוט. כך נולד המושג "חולצה אדומה" – דמות בסדרה שסביר להניח שתמות
אבל לא רק פוליטיקה בינלאומית ויחסי צבא מדינה, היו שם. בניגוד לחיים של הבחור שחישב את אחוזי המיתה של אנשי הביטחון, הסדרה נותנת משקל גדול גם למין. זה לא שנראו אקטים מפורשים על מהסך, אבל כן, מדברים על זה. כי זה בחלל, ושם מותר. על כן אפשר היה להתעסק בעוד סוגיות שלא היה נוח לאמריקה לטפל בהן על המסך. למשל: יחסים בין גזעיים. בסדרה הייתה הראשונה להציג נשיקה בין אישה שחורה לאיש לבן. בכלל הדמות שלה הייתה חייזרית אומנם, אבל השחקנית, יש להניח שלא.
10 שנים אחרי ירידת הסדרה המקורית, עלה לאקרנים הסרט הראשון. מסע בין כוכבים: הסרט. מעניין לציין שזה קרה הרבה בגלל מלחמת הכוככבים שעלה באותה שנה, ויצר נישה קורצת. מאז נעשו 10 המשכים כאשר האחרון, נעשה השנה.
בטלוויזיה, זכינו לראות את הדור הבא (1987-1994) שהציגה את הקפטן החדש, אנטיתזה לקפטן קירק - ז'אן לוק פיקארד המבוגר, זכינו לראות שם גם מוות של דמות ''חשובה'' – טאשה יאר, ולהכיר את היועצת טרוי ואת דאטה הרובוט, שלקח את התקן של ספוק. בהקשר המזרח תיכוני – נציין את עבדאללה מלך ירדן, מעריץ של הסדרה, עם הופעת אורח קצרה.
ב-1993 ועד 1999 שודרה "חלל עמוק 9", שהציגה לראשונה בעולם של סטאר טראק, עלילה שמשיכה עונות שלמות, ואפילו דמויות שמתפתחות. הסדרה וויג'אר (1995-2001) גם היא צעדה עם הזמן והציגה לנו קפטנית אישה: קת'רין ג'יינווי.
בסדרה אנטרפרייז (2001–2005) חזרה אחורה וסגרה מעגל – ושם זכינו לראות את השנים לפני שהחלה העלילה המקורית.
כשצופים היום בפרקים הישנים, קשה שלא לשים לב, שחלק מהחזון שהציגה, התגשם באמת במידה מסויימת. אם מדובר ביחסים בין זוגות מעורבים, אם על "קיבוץ גלויות" בקוקפיט. תוכנית החלל כבר מזמן אינה בלעדית של ארה"ב ותחנת החלל הבינלאומית, קצת מזכירה את אותו מיזם דמיוני.
אם נידרש לגאדג'טים בסדרה, נוכל לראות שדברים שהוצגו בה, אז שיגור אנשים והחזרתם דרך קרן אנרגטית עוד לא ראינו, אבל רעיונות קטנים יותר, כמו מחשבי לפ-טופ, מציאות וירטואלית, מכשירי ווקי טוקי קטנטנים כבר רווחים בחיים האמיתיים.
רבות דובר על הקשר בין מדע בדיוני להתפתחות טכנולוגית. לדמיין דבר, לראות אותו על המסך, אפילו אם לא אמיתי, מגרה את החלק היצירתי שלנו, שאומר, למה לא בעצם – ואם נפל הרעיון על אוזניים של מישהו שיכול ליצור את הדבר, אז וודאי.
ויש רבים כאלה, שמקשיבים. לצד שפע היצירה תחת המותג הרווחי "מסע בין כוכבים", הסדרות, הסרטים, השחקנים והאפקטים הנוצצים, נוצר עוד משהו. מועדוני המעריצים של הסדרה חוצים גבולות. כנסים בכל העולם נערכים מדי שנה ושפות כמו קלינגונית, נלמדות על ידי אלפים, והם שמבטיחים את המשך קיום המסעות המדומיינים, לפחות עד שבאמת נגיע לכוכבים אחרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
