נתנו בראש: משינה הפחידו עיתונאים
1986: "אנחנו לא מייצרים מוזיקה למען ההצלחה". 2009: "אנחנו חיים בסדר, אבל לא התעשרנו אף פעם"
בשעה שהתקיים הריאיון הזה, כל חברי הלהקה, פרט לשלומי ברכה, שהו בחופש באירופה, ואבי מורגנשטרן תפס את ברכה לריאיון שבו סיכם הגיטריסט הצעיר את שנת הפריצה האדירה.
בין היתר, סיפר שם ברכה על החלטת הלהקה להוציא דווקא את "אופטיקאי מדופלם" כסינגל ראשון, במקום את "רכבת לילה לקהיר", הלהיטי יותר ("השיקול שלנו כל הזמן היה איכותי: לעשות מה שנראה לנו בלי להתפשר" ), על ההצלחה המפתיעה ("רק אדם טיפש, הראש שלו בעננים כתוצאה מהצלחה בארץ"), על החששות מפני "תסמונת האלבום השני" ("הלחץ היחיד הוא שלנו, לגבי עצמנו. אנחנו לא להקה שיצרה מוזיקה למען ההצלחה, אלא למען המוזיקה - ואנחנו נמשיך לעשות את זה", ועל הפוסטרים שתלויים אצלו בבית (פיטר גבריאל, ג'ון קייל).
לא מעט עבר על משינה במהלך 23 השנים שחלפו מאז הריאיון ההוא. הלהקה הספיקה להוציא מאז עוד שבעה אלבומים, להפוך ללהקה הישראלית הגדולה בכל הזמנים, להתפרק, להתאחד, ובימים אלה היא אוחזת באלבום חדש, מוכן כמעט לגמרי, ושוקלת מתי להוציא אותו. גם הפעם, אגב, טוען ברכה שההחלטה בנוגע לסינגל
הראשון שייצא מהתקליט תהיה מבוססת על שיקולים אמנותיים בלבד.
"בזמנו", הוא אומר, "השיר 'אופטיקאי מדופלם' שיקף יותר טוב את המקום שממנו הגענו, את המועדונים וכל זה - למרות שכן, ב'רכבת לילה לקהיר' יש את הפטנט המוצלח ההוא, שמחבר בין קצב הטו-טון להורה, שלמדנו ממדנס".
חששתם שאם תוציאו אותו ראשון יגידו שאתם מעתיקנים?
"לא, מה פתאום. האמת היא שממדנס דווקא פחות הושפענו, אלא יותר מטוקינג הדס ודברים כאלה. בהתחלה זה באמת קצת הציק לנו כשאמרו שאנחנו מעתיקים מהם, אבל עם הזמן למדנו לחיות עם זה בשלום. מה לעשות, כשאתה מקים להקה בגיל 20 הדבר הראשון שאתה מנגן זה קאברים, עד שאתה מפתח לעצמך מודלים כיוצר עצמאי ויוצא איתם למסע מוזיקלי כמו זה שאנחנו יצאנו אליו, בעזרת מגוון רחב של סגנונות".
כבר אז אתה היית זה שרואיין ולא יובל, הסולן שעד היום נחבא אל הכלים. מה הסיבה לכך, בעצם?
"אני לא ממש יודע. כנראה היה לי יותר מה להגיד בתור כותב. בכלל, בתקופה ההיא, עיתונאים די פחדו לדבר איתנו, כי באנו מהמועדונים, מהשוליים, ונראינו להם קצת אגרסיביים. אני מניח שזה היה קשור גם לחוסר ביטחון שלנו לידם, אתה יודע. בעצם, כולם פחדו לדבר אז עם כולם".
בריאיון ההוא אמרת שאתם לא עושים מוזיקה למען ההצלחה, אלא למען המוזיקה - ובכל זאת, טעמתם לא מעט הצלחה מאז. אתה רוצה להגיד לי שעם האוכל לא בא התיאבון?
"גם אז וגם היום כל ההתחברות שלנו באה ממקום של יצירה ולא ממקום של רצון לעשות כסף, שזה המקום הכי גרוע שאמן יכול להיות בו. היום אנחנו אמנם חיים בסדר, אבל לא התעשרנו אף פעם. אני במיוחד לא התעשרתי, בכל אופן".
והפוסטרים של ג' ון קייל ופיטר גבריאל עדיין תלויים אצלך בסלון?
"מה פתאום. החלפתי מאז את כל הבית, כולל את הפוסטרים האלה. היום יש לי בבית פוסטר של פורטיס תלוי על צלב".
נא להמתין לטעינת התגובות
