על עכברים וחיפושיות
פול ורינגו לא רצו לשמוע על זה יוקו הטריפה את האנימטורים וחברת אפל סירבה להוציא את המאסטרים של הלהקה מהכספת. אבל אז, כשכל בעלי הזכויות רוכזו בחדר קטן, מול מסך מחשב, הקסם עבד. עכשיו פול מקרטני ויוקו אונו מסבירים מדוע הסכימו להפוך את הביטלס למשחק מחשב
מקרטני הדגים את העניין לפני כמה שבועות בפנווי פארק, ביתם של הבוסטון רד סוקס. זה היה בארבע אחר הצהריים, בשעה שבאצטדיון נכחו 80 איש. כמה מהם היו אנשי תאורה וסאונד, אבל רובם היו כאלה שזכו בתחרויות של תחנות רדיו אזוריות, ומעריצים ששילמו יותר בעבור חוויית VIP. מקרטני הרבה לחייך כשניגן שירים מתקופת המבורג, מעידן מועדון הקאברן ושירים מימי בית הספר שלו.
השנים פשוט נשרו ממנו באחת, וההופעה הייתה מצוינת. אישה אחת בחבורה הקטנה שלנו נופפה בשלט צבעוני שעליו נכתב: "אתה יכול לחתום על ההופנר שלי, בבקשה?", אבל מקרטני היה עסוק מדי בליהנות. לפני ששר את on a Lappot Leaning הוא הסביר שג'ורג' הריסון נתן לו את היוקללי הזה, ולפני שעזב את הבמה אמר: "והנה שיר חדש", ואז התחיל לשיר את Yesterday. כשהכול נגמר, הוא הסתובב קצת ופטפט עם הלהקה ועם אנשי האבטחה. כשהוא חלף, אחד מאנשי הקייטרינג אמר: "מה שלומך, סר פול?", והוא השיב: "טוב".
בהמשך, הזמין אותי מקרטני לקרון שלו מאחורי הבמה. החברה שלו, ננסי שבל, הכינה תה קר בכוסות יין גדולות, ומקרטני ישב ברגליים מקופלות על הספה. שיערו הצבוע בחום לא היה מערער שלווה במציאות כמו שלפעמים הוא נראה בתמונות. הקרון נראה כמו שוק ים תיכוני - שטיחים על הקירות, נרות בוערים על שולחנות נמוכים. אמרתי לו עד כמה נהניתי מההופעה ההיא, הראשונה מבין שתיים באותו מקום, והוא אמר שהוא מודע לזה שהוא מצא את הגרוב שלו מחדש.
מקרטני בן 67, והיצירתיות וההתלהבות שלו ממשיכות לעלות מעל המצופה, אבל כבר מזמן הוא למד להסכין עם אמיתות אוניברסליות. למשל: ברור שהמעריצים שלו הכי אוהבים את השירים של הביטלס. ויותר מכול, את Yesterday. מקרטני שמח לנגן את החומרים היש? נים. כמו שהוא הסביר ל"בוסטון גלוב" באותו שבוע: "זה כמו קומיקאי. אתה יכול לספר כל בדיחה, אבל אלה שהקהל צוחק מהן יהיו הבדיחות שאתה צריך להשתמש בהן בהופעה".
ישנן אולי כמה סיבות צפויות להתלהבות המחודשת של מקרטני - החברה הרעננה, קבלת הפנים האוהדת לסיבוב ההופעות שלו - אבל גם סיבה אחת קונבנציונלית פחות. הלהקה הישנה שלו, הלהקה הכי חשובה בהיסטוריה של המוזיקה, עומדת להיוולד מחדש באמצעות מה שפעם הייתה האמנות הכי מושמצת ונחלתם הבלעדית של מתבגרים - משחק הווידאו.
"הביטלס: רוק בנד" יצא לאור החודש מלווה בציפיות שמשתוות לאלה שקידמו את צאתו של האלבום הלבן. אין שם מוזיקה חדשה, אבל יש שם דרך אחרת לחוות את המוזיקה, וקהל חדש שמוכן לקבל אותה. השחקן הצעיר יכול עכשיו לא רק לשמוע את מקרטני הצעיר, אלא להפוך למקרטני. וכשנמאס לו מפול, תמיד יהיו ג'ון, ג'ורג' או רינגו. בדרך זו, ההרפתקה של מוזיקה הפופ מומצאת מחדש. "עשינו את המוזיקה של הביטלס", אומר מקרטני בעודו לוגם תה. "זאת העבודה. מבחינתנו הדבר נעשה. אבל אז מה שקורה זה שמישהו בא עם רעיון...". תנגנו טוב, תקבלו בונוס.
הרעיון להוציא משחק וידאו הגיע מבנו של ג'ורג' הריסון, דני, בחורף 2006, כשפגש את נשיא MTV בחופשה בקריביים. MTV קנתה בדיוק אז את הרמוניקס, חברת משחקי הווידאו המוזיקליים המובילה, שבסיסה בקיימברידג', מסצ'וסטס.
"אז אמרנו 'מה זה? למה?'", ממשיך מקרטני. "מכיוון שאם יש משהו שאנחנו לא רוצים לעשות זה רעיונות חסרי ערך". מקרטני, רינגו סטאר, אוליביה הריסון ויוקו אונו (להלן "בעלי המניות"), התחילו להיפגש עם אנשים מהרמוניקס, ומקרטני זוכר פגישה באבי רואד באביב 2007, שבה אנשי החברה הדגימו להם מה הם עשו במקרה של להקת הרוק, מטאליקה.
היו שם "כמה מבוגרים שנראו מטופשים מאוד בשעה שניגנו בגיטרות פלסטיק קטנות כאלה", הוא אומר. "אז אמרנו 'כן, בסדר, זאת נראית להקה ממש גרועה'. והם אמרו'אנחנו יכולים ליצור משחק ממש טוב עם הביטלס, ונראה לכם את זה'. ואז רינגו ואני הסתקרנו. הם אמרו 'תראו, העניין הוא, אם נעשה את זה נכון, הדברים האלה פופולריים מאוד'. ואמרנו 'טוב, כן, אנחנו יודעים, כי היל ? דים שלנו והאנשים הצעירים שאנחנו מכירים עושים את זה'".
וכך, הספקנות של מקרטני החלה להתפוגג. "הספקנות נמצאת שם כדי לא לעשות טעות נוראה", הוא מסביר, "אז אמרנו'לא, לא', וממש ירדנו על זה והם באמת היו צריכים להוכיח את עצמם. אנחנו לא נגיד 'הו, כן, נחמד...תמשיכו, בחורים, פשוט תמשיכו'. אנחנו שומרים על הלהבה קצת. אבל אז הם חזרו יום אחד והיה להם משהו. הם ניגנו את השירים שלנו, היו להם קצת גרפיקות, ואז נפל האסימון. אמ? רנו'אתם יודעים מה, זה יכול להיות ממש מגניב'".
"הביטלס: רוק בנד" עובד על אותם עקרונות כמו משחקי וידאו מוזיקליים אחרים. מכניסים דיסק לתוך קונסולת משחקים, תולים עליכם חיקוי גיטרה או מתיישבים ליד תופים מפלסטיק, ומנגנים עם שיר מוכר שרץ
אבל המשחק "הביטלס: רוק בנד" לוקח את הדברים צעד אחד נוסף קדימה. יש בו 45 שירים, שבקרוב יתרבו על ידי אלבומים שניתנים להורדה. יש הרמוניות ווקאליות, שהן חידוש מורכב. יש אנימציה חמו? דה שמתחילה לפני המוזיקה ונשארת ברקע אחרי שאתם מתחילים לנגן. יש שישה אתרים שונים בהם אפשר לנגן, ויש מערכת מתוחכמת של צבירת נקודות שמאפשרת לחשוף חומרי אודיו ווידאו נדירים מארכיוני אפל. וקיימת, כמובן, גם הידיעה המשמעותית שהביטלס מעולם לא היו מעור? בים בדבר כזה.
"הם עשו את זה מאוד מכובד, כמו שצריך", מספר לי מקרטני. "לא רק משום שצריך לכבד את הביטלס, אלא בעיקר משום שיש הרבה אנשים שישימו לב אם לא תעשה את זה".
שיחקת בזה כבר?
"עדיין לא, אבל אני מצפה לזה. התירוץ שלי הוא שאני מנגן בגיטרה. השתתפתי בתקליט המקורי. אז הרעיון של ללחוץ על כפתורים נראה לי מעניין, אבל האמת היא שמעניין יותר לעשות הופעה כמו זו...", הוא מצביע לעבר הבמה שמאחורי הקרון, שם מנגנת להקת החימום שלו MGMT לקהל שהולך ומתאסף.
מה ג'ון וג'ורג' היו אומרים על "הביטלס: רוק בנד"?
"אני חושב שהם היו משועשעים, הם היו רואים את הפואנטה שיש בזה. בוא נזכור שבשבילנו הדבר המרכזי הוא שינגנו את המוזיקה שלנו, זו השורה התח? תונה. אני בטוח שג'ון וג'ורג' היו חושבים 'היי, איזה רעיון חכם'".
שלושה קילומטרים משם, האנשים שיצרו את המשחק מדברים עליו בגאווה ובפליאה. הרמוניקס נמצאת בשדרות מסצ'וסטס בקיימברידג', לא רחוק מהרווארד. המשרד, שנמצא בין בית מרקחת למכון כושר לנשים, הוא סדרה של חדרים שדומים יותר למעונות סטודנטים מאשר לחברה ששווייה מוערך במאות מיליוני דולרים.
באחד החדרים, שמקושט בפוסטר גדול של הביטלס, אלקס ריגופולוס, המייסד השותף, ופול דה גויר, סגן נשיא בכיר של חטיבת המשחקים ב-MTV, דנים במה שעשוי להיות המשחק הכי רווחי שלהם. "כולם מכירים את הביטלס", אומר ריגופולוס, "אבל יש דור שלם שלא מכיר לעומק את המוזיקה הזאת, ובשבילו אנחנו מעבירים אותה בדרך הכי מרשימה שאפשר. במובן מסוים, זאת השקה מחדש".
ריגופולוס ודה גויר מודעים למהפכה שהם מחוללים: עכשיו, כשהלהקה הגדולה מכולם נכנסה לזירה, זה נותן לגיטימציה למוצר שלהם. הרמוניקס התחילה לפעול ב-1995 כרעיון במעבדת המדיה של MIT. הלקוחות הראשונים שלה היו פארקי שעשועים, והיא נכנסה לשוק הביתי עם עכבר מחשב שגם משמש ככלי מוזיקלי במשחקים פרימיטיביים.
"רוק בנד" הושק רק בסוף 2007, אבל המכירות שלו בצפון אמריקה כבר עברו את המיליארד דולרים, והורדות המשחקים עברו את 40 מיליון השירים ב-1.99 דולר האחד. דרך ההעברה של מוזיקת הרוק נכנסה לשלב חדש. היה הוויניל, הקלטת, הקומפקט דיסק, ההורדות הדיגיטליות ועכשיו יש את טרק המחשב הדיגיטלי אינטראקטיבי שניתן להורדה.
להרמוניקס יש תחרות. "גיטר הירו" הושק ב-2005, מכר מאז יותר מ-25 מיליון עותקים, והפך למוביל בשוק. אבל כשהביטלס בכיס שלהם, בהרמוניקס מאמינים שישלימו את המהפכה. ב"רוק בנד" כבר היו שירים של רולינג סטונס והמי, אבל אף אחת מהלהקות הללו לא נשלטה על ידי החצר הביזנטית המכונה אפל בע"מ, החברה שמטפלת בכל הפעילות היצירתית של הביטלס מאז 1968.
"אפל אמרו לנו 'אנחנו לא מוכנים לדבר על זה יותר עד שתבואו עם פתרון להפרדה צלילית של כמה מהשירים הישנים", נזכר דה גויר. "רוק בנד" דורש שכל אחד מהכלים הבסיסיים ינוגן בנפרד, אבל בלהיטים המוקדמים של הביטלס התופים והגיטרה הוקלטו פעמים רבות על אותו סליל הקלטה. אחרי שפתרון צץ מכיוון חברה אנגלית בשם סידר, התעוע ררה בעיית הביטחון. אפל לא הרשו להקלטות המקוע ריות של הביטלס (המאסטרים) לצאת מכספות האולפנים, אז עד שהצליחו לבודד את הערוצים, גם היה צורך לקדד ולהצפין אותם.
בקיץ 2007 קיבלה הרמוניקס חמישה שירים שניתן היה לשחק איתם: Sun Skelter ,Taxman ,Revolution ,Here Comes The Helter ו- I Want to Hold Your Hand.
"אפל נתנו לנו כמה הנחיות", מספר ג'וש רנדל, המנהל האמנותי של הרמוניקס. "הם אמרו שהם צריכים להרגיש אנלוגיים, הם צריכים להרגיש בריטים, ועל אף שמדובר במשחק מחשב - הם לא רוצים להרגיש כמו מחשב. אבל גם שאנחנו צריכים לנסות לעשות משהו חדש, לא רק לחזור ולעבד מחדש את החומר הישן".
לבסוף, הצוות הוויזואלי הפיק פרזנטציה שמבוססת על Day Tripper, שהייתה הדבר הראשון שהביטלס ראו מהמשחק כשהם התכנסו באבי רואד. "מכל אחד מהם הגיעו אינספור רעיונות", נזכר ריגופולוס. "הם אמרו 'הו, יכולתם לעשות את זה, ואת זה ואת זה'".
"ממש נכנסו לזה", מסכים מקרטני. "אמרנו 'תראו לנו הכול - איך זה עובד?'. הם אמרו 'אם אתה מגיע לדרגה של יעילות אז אתה מרוויח נקודות והפרס שלך יהיה פרטי טריוויה על הביטלס'. אז אמרתי 'או, מצוין, תראו לנו אותם'. הם הראו לנו אחד ואמרתי 'או, זה לא נכון'. וזה היה הראשון".
"היו לנו כל מיני רעיונות", מסביר ריגופולוס. "לחבר זמנים ומקומות שבכוונה התעלמו מהדיוק ההיסטורי, ופול לא אישר. אנחנו אמרנו 'אולי אפשר שבהופעה על הגג יהיו כמה שירים שלא ממש שרתם על הגג'. והוא אמר 'לא, יש כמה דברים שאפשר לשחק איתם, אבל גם כאלה שצריך להיות נאמנים להם".
"אמרנו 'תראו, העיניים לא עובדות'", מקרטני מדגים. "הם ענו 'לא, קשה מאוד לעשות את העיניים', ואז הוספנו 'רגע, ג'ון נראה עצי מדי'".
שלא במפתיע, הייתה זאת יוקו אונו שכנראה יצרה את רוב הבעיות עם מעצבי המשחק.
ריגופולוס נזכר במקרה אחד, שבו אונו הזכירה להם עד כמה הייתה חזקה הרוח במהלך ההופעה על הגג, מה שהצריך שינויים בשיער של חברי הלהקה. והיו עוד תיקונים: "היא הסבירה לאנשי האנימציה שלנו איך ג'ון היה ניגש למיקרופון, כמה כבדות היו העיניים שלו, אבל בסוף היא אמרה להם 'זה בסדר- אני גם אמנית'".
"מלבד המוזיקה, אנחנו, במיוחד אוליביה ואני, חששנו מאוד מהאופן שבו יוצגו חברי הביטלס", מאשרת אונו. "כהורה בעצמי, אני מודעת מאוד להיבט החינוכי של המשחק", היא אומרת. "הוא יעורר השראה ויעודד את הדור הצעיר להיות מעוע רב ביצירת מוזיקה. זו תהיה מהפכה מוזיקלית נוספת שיוצרים הביטלס, בדרכם להפוך את העולם שלנו לעולם של מוזיקה. אנשים תמיד שואלים אותי מה ג'ון היה חושב על הטכנולוגיה החדשה שלנו. לדעתי, הוא היה אוהב את זה. הוא תמיד היה בעד רעיונות חדשים שיעוררו השראה ויעודדו את העולם. הוא ודאי היה נרגש מאוד בנוגע לקונספט של 'רוק בנד', והיה מרוצה מאיך שהמוזיקה והדמויות של הביטלס מוצגים בו".
מאחורי הקלעים, בפנווי פארק, יתחיל בעוד 90 דקות פול מקרטני הופעה נוספת. הוא מסביר איך הביטלס קיבלו את הלוק שלהם. "כשהייתי ילד, הלכתי עם הוריי ואחי למחנה קיץ ושם הייתה לי התגלות. עמדתי ליד בריכה, והיינו מין משפחה מצחיקה שכזאת.
מדלת של אחד הבניינים ליד, אני רואה ארבעה בחורים יוצאים החוצה והולכים בשורה. הם היו כולם לבושים אותו דבר. לכולם היו סוודרים אפורים, כובעי טרטן, נעלי טרטן, ומגבת לבנה מגולגלת מתחת לזרוע. הם הלכו להם, ואני חשבתי 'לכל הרוחות!', הם היו במופע הכישרונות. ואז הלכתי לראות אותם והם לבשו חליפות אפורות צעקניות, והם ניצחו. אז כשנהיינו הביטלס, אמרתי 'אתם יודעים מה?' וסיפרתי לכולם על ההתגלות. וכך הגענו לחליפות וכולנו לבשנו אותו דבר".
ההופעה באותו ערב הייתה מדהימה. 35 אלף בני אדם חוו התגלות משל עצמם. מדובר בעוד אבן דרך בתולדות הביטלס, כי כשמקרטני שר את Get You Into My Life Got To מ-1966, במסך הענקי שמאחוריו נראה סרט מצויר של הביטלס מ-2009.
"התמונות שאתם רואים כאן הן מהדבר החדש הזה, 'הביטלס: רוק בנד'", הוא אמר. המעריצים מחאו כפיים והריעו, כי הציגו בפניהם אפשרות חדשה והיא היכולת לשחזר את האירוע של הלילה בבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
