זה ייגמר בתואר: האוניברסיטאות
נגד המכללות ולהיפך
בצל המשבר בין המכללות לאוניברסיטאות, תפתח בשבוע הבא שנת הלימודים האקדמית. אך בזמן שהן מתכתשות על תקציבים ויוקרה, החליטו ארגוני הסטודנטים משני המחנות לאחד שורות
"ההבדלים בין האוניברסיטאות והמכללות גדולים", מודה פרופסור צבי ציגלר מהטכניון, נשיא הוועדה הבין סנאטית. "ייעוד האוניברסיטה הוא יצירת ידע והנחלתו. גם בלימודי תואר ראשון הסטודנט באוניברסיטה אמור להיות חשוף לאנשים שמחדשים ומפתחים ידע בתחומי העניין שלו, לא כל שכן בלימודי התארים הגבוהים. המכללות, לעומת זאת, פותחו וטופחו כדי לאפשר לחלקים גדולים של האוכלוסייה לרכוש השכלה אקדמית בסיסית".
לדבריו, "שתי המערכות יכולות לחיות זו בצד זו, כאשר ההבחנה ביניהן ברורה. הבחנה דומה קיימת גם בארצות אחרות. למשל בקליפורניה יש מערכת לא גדולה של אוניברסיטאות מחקר ציבוריות מצוינות, שמספר הסטודנטים בהן מוגבל, ולצדן מערכת של מכללות המאפשרת למגזרים רבים באוכלוסייה לרכוש השכלה אקדמית. כיום אוניברסיטאות המחקר נמצאות בסכנת קריסה עקב חוסר משאבים, והן הולכות ומאבדות את יכולתן למלא את ייעודן".
זכייתה של פרופסור עדה יונת בפרס נובל העלתה שוב לכותרות את איכות המחקר בישראל. זה בדיוק הקלף ששולפים באוניברסיטאות בכל פעם שעוד מכללה קמה או מתרחבת. באוניברסיטאות משוכנעים שאין תחליף למחקר. על המכללות הם מסתכלים כמוסדות שיקלטו את מי שלא ייקלט באוניברסיטה. "המכללות בתנופה כי זה 'גל קל' לתואר", אומר פרופסור בכיר. "בכל העולם יש הבדל בין אוניברסיטאות למוסדות עממיים להשכלה גבוהה והגבול צריך להיות ברור".
מצד שני, המכללות עסוקות מכדי להתייחס לאוניברסיטאות: הן קולטות עשרות אלפי סטודנטים. בין היתר, במכללות זוקפים לזכותם את העובדה שהאוניברסיטאות התחילו לשים יותר דגש על היחס לסטודנטים.
במחקר שערכה השנה מכללת נתניה בנוגע לשביעות רצון של סטודנטים, כבשו המכללות את כל המקומות הראשונים. למעט הטכניון שהגיע למקום ה-11, האוניברסיטאות הגיעו רק לעשירייה השלישית. "כשיש 20 אלף סטודנטים אתה לא יכול לתת אותו יחס אישי שנותנים במכללה עם
לפני כשבוע הציגה אוניברסיטת תל אביב את היערכותה לשנת הלימודים. באוניברסיטה דיווחו על עלייה במספר הנרשמים, וכן על שורה של צעדים לשיפור השירות לסטודנט. למרות התחרות מול המכללות, רקטור האוניברסיטה וממלא מקום הנשיא, פרופסור דני לויתן, משוכנע שאין תחליף לתואר של האוניברסיטה.
"מדינת ישראל קבעה מכסות לאוניברסיטאות, כיוון שאוניברסיטאות זה עסק יקר", אמר לויתן בתשובה לשאלת מעריב על התחרות מול המכללות. "הבסיס להקמת המכללות היה הצורך בנגישות להשכלה גבוהה, בעיקר בפריפריה. חלק מהמכללות ממלאות את התפקיד הזה בצורה הטובה ביותר. תל אביב למשל היא עיר מאוד יקרה למחיה, ועצם הקיום בה יכול להיות בעייתי לסטודנטים פוטנציאליים ולכן, כשנושא המכללות עלה לדיון בזמנו, תמכנו מאוד".
המתח בין האוניברסיטאות למכללות מחלחל גם כמובן לחיים שאחרי התואר הראשון. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת חיפה גילה שבוגרי אוניברסיטאות מגיעים לתפקידים בכירים יותר מאשר בוגרי מכללות.
במדד שבדק את המדרג בתוך הארגונים בין 1 ל-9 בוגרי האוניברסיטאות קיבלו מיקום ממוצע של 4.84 לעומת 4.04 לבוגרי המכללות. גם בקבלה לתואר שני זוכים תלמידי המכללות ליחס קריר. אף שבאופן רשמי האוניברסיטאות מצהירות שאין הבדל בין בוגר מכללה לאוניברסיטה, בפועל נדרשים סטודנטים רבים מהמכללות ללימודי השלמה שונים.
"לצערנו יש מכללות עם אינפלציה בציונים. לא בכל המקומות, אבל יש מקרים שבהם אנחנו מרגישים צורך לבדוק בצורה יותר רצינית את בוגרי המכללות", אומר פרופ' לויתן, "זה גם לטובת סטודנטים שאולי אחר כך לא יהיו מסוגלים לעמוד בדרישות האקדמיות של התואר השני, ואז ייפלו בדרך. אנחנו לא רוצים שזה יקרה. אנחנו גם רוצים להגן על הסטודנטים שלנו. התלמידים שלנו, שאנחנו מאד מקפידים איתם, עומדים בתחרות לא הוגנת. אצלנו סטודנט עם ממוצע 85 במקצוע מסוים, למשל הנדסה, יכול להיחשב מצטיין, ואז הוא צריך להתחרות בקבלה לתואר שני עם מישהו שבא עם ממוצע מאה מהמכללה, שאולי הקפידה איתו פחות".
במכללות רוטנים לא מעט על העובדה שמספר הסטודנטים העצום עדיין לא מעניק להן את הקפיצה התדמיתית המיוחלת. מצד אחד הם מתמודדים מול היחס של האוניברסיטאות, מהצד השני הם מנהלים מאבקים מול המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) והאוצר בתקווה לזכות למעמד דומה לזה של האוניברסיטאות.
חשוב להדגיש כי מדובר במכללות הציבוריות, ולא במכללות פרטיות, כגון המרכז הבינתחומי או המכללה למינהל, שאינן מתוקצבות כלל על ידי המדינה. "יש לא מעט התנשאות כלפינו", אומרת פרופ' שוש ארד, נשיאת ועד ראשי המכללות. ארד עצמה צמחה באוניברסיטת בן גוריון וכיום עומדת בראש מכללת רופין.
לדבריה, באוניברסיטאות ובמל"ג מתייחסים למכללות כפי שהיו בראשיתן, ולא כפי שהן היום. "המכללות התחילו מרמה לא מאוד גבוהה, אבל הלכו והתפתחו. המכללות חרתו על דגלן הוראה טובה ויחס לסטודנט".
את עיקר טרוניותיה מפנה ארד לוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, האחראית על חלוקת התקציבים למוסדות. "כבר כמה שנים, למרות שהסטודנטים מצביעים ברגליים, אנחנו מקבלים רק 13 אחוז מתקציב הוועדה. נכון, אנחנו לא צריכים לקבל 50 אחוז כמו האוניברסיטאות, בגלל שאין אצלנו מחקר, אבל 13 אחוז זה ממש לא מספיק. גם במכללות יש נקודות מחקר".
ארד מתעקשת שיש תעודות עם קבלות לתחושת הקיפוח. "נחתם למשל הסכם שכר חדש בין המדינה לסגל האוניברסיטאות והמכללות. אנחנו שילמנו לסגל בלי שקיבלנו את התקציב לזה, ורק גוררים אותנו לעוד ישיבה ועוד ישיבה. שלא יטעו בנו שאנחנו מדברים בנועם, כי יום אחד זה יתפוצץ".
ארד מביעה תקווה שלפחות שר החינוך הנוכחי, גדעון סער, ויו"ר ות"ת החדש פרופ' מנואל טרכטנברג, יקיימו את ההבטחות של קודמיהם להגדלת הייצוג של המכללות בגופי המועצה להשכלה גבוהה. בתור מי שצמחה באוניברסיטאות, ארד מקווה שהמתח יפנה את מקומו לדו קיום. "רוב נשיאי המכללות כיום מגיעים מתפקידים בכירים באוניברסיטאות, וזה משפיע על הרמה במכללה, מבחינת ניהול ואקדמיה".
ובינתיים, בצד השני של הקמפוס, הסטודנטים דווקא מפגינים אחדות חסרת תקדים. לאורך השנים היו שני גופים ייצוגיים לסטודנטים: התאחדות הסטודנטים שייצגה את תלמידי האוניברסיטאות, וארגון הסטודנטים שייצג את אלה שלומדים במכללות. המתח בין האוניברסיטאות למכללות חלחל גם לארגוני הסטודנטים, שניהלו לא מעט סכסוכים מתוקשרים על תקציבים.
בחודשים האחרונים עמלו יו"ר ההתאחדות בועז טופורובסקי ויו"ר הארגון נתנאל איזק על מהפך, שהושלם לפני כמה שבועות, לאחר שמליאות ההתאחדות והארגון אישרו את הסכם האיחוד. טופורובסקי ואיזק משוכנעים שאם ראשי האוניברסיטאות והמכללות היו לומדים מהם, המערכת כולה הייתה מרוויחה. "זה כמו המורים - ארגוני המורים פגעו אחד בשני ומי נפגע? המורים עצמם", משווה טופורובסקי, "ברגע שיש איחוד שורות זה מכריח את כולם להגיע להחלטות ביחד ולהתעסק במה שחשוב באמת".
השניים משוכנעים שמה שנראה על פניו כשינוי פורמלי הוא לא פחות מאשר צעד היסטורי. "כמעט כולם הסכימו מהותית עם האיחוד, אבל היה חשש שזה ייפול בגלל דברים קטנים", אומר טופורובסקי. "מה שכולם מבינים קשה לפעמים ליישום בשטח. בהצבעות שכבר היו לנו מאז האיחוד אנחנו רואים שאין חלוקה בין האוניברסיטאות למכללות".
חוץ מהמשמעויות הטכניות, מה אתם משיגים באיחוד הזה?
"כל 300 אלף הסטודנטים מדברים עכשיו בקול אחד. אם עכשיו אנחנו צריכים לצאת למאבק, זה עולם אחר. בעבר היו מנסים לעשות 'הפרד ומשול' בין הסטודנטים באוניברסיטאות לסטודנטים במכללות. בלבלו את הסטודנטים. עכשיו מדברים רק איתי, אחרי שבעבר היו מנסים לסכסך ביני לבין נתנאל איזק. עכשיו יש לנו הרבה יותר כח ורוח גבית לקדם את מה שרוצים לקדם ויכולת פוליטית לעשות דברים מהפכניים".
ולסיכום , אומר פרופ' אהרון בן זאב, נשיא אוניברסיטת חיפה והיו"ר החדש יחסית של ועד ראשי האוניברסיטאות, יש נתק - אבל אפשר להתגבר עליו. "אין ספק שיש גם אינטרסים מנוגדים בין האוניברסיטאות למכללות, כמו למשל בעניין התקצוב לתשתיות מחקר במכללות. אבל אני לא רואה ברירה אחרת אלא שכל רכיבי מערכת ההשכלה הגבוהה יתלכדו, כולל האוניברסיטאות והמכללות, כי רק כך המערכת תתחזק גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. כמה פירורים יקבל זה וכמה פירורים יקבל אחר זה פחות מרכזי בעיניי. שיתוף פעולה יהיה מצב של ווין-ווין. חשיבה נכונה וגישה עניינית תוכל להביא למודל נכון".
תגובת ות"ת: "מאחר שתשתיות המחקר ומענקי המחקר מתוקצבים אך ורק באוניברסיטאות, שיעור ניכר מהתקציב הכולל של מערכת ההשכלה הגבוהה כלל אינו מיועד למכללות. בנוסף, היקף הסטודנטים לתואר ראשון שני ודוקטורט באוניברסיטאות עולה בהרבה על מספר הסטודנטים במכללות. בשנים האחרונות נתנו מדי שנה תוספות לגידול במספר הסטודנטים במכללות.
"באשר להסכם השכר, ות"ת עדכנה את מדדי השכר באופן שוויוני ידוע לנו כי השיפוי המועבר מהאוצר אינו מכסה את העלויות שהמוסדות נאלצים לשאת בהם. לפיכך נעשה ניסיון להגיע להסכמים עם הסגלים לדחות את הפעימה השלישית של הסכם השכר. טענת המכללות באשר לאפליה לעומת האוניברסיטאות נבדקת על ידי משרד רואי חשבון מטעם ות"ת".
נא להמתין לטעינת התגובות
