קלאב מת
בימים שבהם היכל התרבות הפך להיכל החפלה, כמעט כל המועדונים המזרחיים בארץ נסגרו. כדי לחזות בזמרים האהובים עליו, הקהל נאלץ לנסוע לקיסריה, לאירועים פרטיים ולחופשות באוניות פאר. מנהלי המועדונים מאשימים את כוכבי הז'אנר בבגידה בקהל שבנה אותם. מקורבי הסטארים טוענים בתגובה שאנשי המועדונים איימו על חייהם של זמרים שסירבו להופיע בהם. האם תם עידן המועדונים המזרחיים?
אבל למרות ניחוח הפורמלין, משהו יסודי בכל זאת השתנה בפלקה. הכוכבים נטשו והקהל עזב בעקבותיהם. המקום, שכונה בעבר "היכל התרבות של המזרחים", נמצא בפרפורי גסיסה. הגורם המרכזי לכך הוא נטישתם של מרבית הכוכבים הגדולים את המועדון אשר גידל אותם. שרית חדד לא הופיעה בפלקה כבר ארבע שנים. קובי פרץ וליאור נרקיס שלוש שנים. אייל גולן נטש לפני שנתיים. אפילו משה פרץ כבר לא מופיע במועדון. משהו רע עובר על מועדון הלילה. ואנחנו לא מתכוונים לקטורזה.
בעקבות בריחת הכוכבים גם הקהל הפסיק להגיע. עד לפני שנתיים הימים החזקים של המועדון היו ימי חמישי ושישי. הופיעו בהם רק כוכבים מושכי קהל, שמגנטו יותר מ-500 אנשים בהופעותיהם ועוד כמה מאות שנשארו בחוץ. היום מופיעים באותם ערבים בפני קומץ אנשים זמרים בתחילת דרכם. גם הסלקציה הנוקשה, שתרמה לדימוי היוקרתי של המקום, התפוגגה. פעם אסור היה להיכנס למועדון בנעלי ספורט ובג'ינס. היום אפשר להיכנס גם במדי מוסכניק.
"הפלקה ניצב במשך כ-20 שנה בראש מועדוני הלילה בישראל כי שמרנו על סטנדרטים גבוהים", אומר רפי מור, שעבד 15 שנים בפלקה והיה מבעליו של המועדון. מור החל את דרכו במועדון כמלצר כששירת בגלי צה"ל והגיע עד לעמדת הניהול. "כולם התרוממו אצלי, מאייל גולן עד משה פרץ. שרית חדד הייתה הימור פרטי שלי. ראיתי אותה באיזה חור, ואחרי שהיא התחילה לעשות את קיסריה היא הבינה שהקהל שלה השתנה, והתרחקה מהפלקה. מי מופיע עכשיו בימי חמישי, אופיר כהן? בתקופתי הוא לא היה עולה לבמה. זמר שהיו לו פחות מחמישה דיסקים לא היה עולה להופיע, גם לא כזמר חימום".
"הפלקה בשביל האמנים עכשיו הוא בבחינת הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת", אומר בכעס מישל בן חמו, המנהל הנוכחי של הפלקה.
ישנן כמה סיבות להתרסקות המועדונים. הסיבה הראשונה היא כלכלית. "באיזשהו שלב המועדון לא יכול היה לשלם לאמנים את הסכומים שהם מבקשים", אומר רפי מור. "היום יש לכוכבים אפשרות לקבל 30 או 40 אלף שקל לאירוע. קובי פרץ עושה מופע מטורף ולוקח 45 אלף שקל. הוא השתדרג. אז למה לכוכבים לבוא למועדון? כמה הם יקבלו מהמועדון, 3,000? 4,000 דולר במקרה הטוב? בשביל סכום כזה לא שווה לכוכב לצאת היום מהבית. לפני עשר שנים, חיים משה בשיא הגדולה שלו, כשהיה מפוצץ את המועדון מפה לאוזן, היה לוקח בין 2,000 ל- 2,500 דולר . היום תדבר עם משה פרץ על אירוע, הוא יבקש בין 30 ל-40 אלף שקל. ומשה פרץ, כמה שנים הוא בתחום? בסך הכול שנתיים".
גורמים נוספים שהטביעו את המועדונים הם האוניות ובתי המלון באילת, שמציעים חבילות נופש הכוללות הופעות של כוכבי הז'אנר. האוניות הפכו למעין מועדון לילה שט, והציעו תחליף לאינטימיות של המועדון, שחסרה בהיכל התרבות. פגיעה נוספת נגרמה מהתחזקות הדאנס בארים, שכוללים ליינים ים תיכוניים בשיטת ה"פריצות". זמר עולה להופעה קצרה, לפעמים אפילו רק ל-20 דקות, לעתים מעמדת הדי ג'יי, תמורת 20 אלף שקל וצפונה. הוודקה רדבול החליפה את המזטים. אבל ייתכן שהפגיעה האנושה מכולן צמחה בגלל הקשר המתחזק בין העולם התחתון לחלק מהמועדונים.
"הרבה מבעלי המועדונים הם אנשים שהשתייכו למשפחות ולארגוני פשע, וזה הוביל למקרי אלימות כתוצאה מהתחרות בין המועדונים", אומר המפיק והאמרגן הוותיק אשר ראובני. "היו מצבים שבהם אמן סירב להופיע במועדון שלא עמד בקריטריונים שלו, כי המועדון לא ראוי, כי הקהל לא טוב, כי הוא לא שילם כמו שרצה או כי היה לו לו"ז עמוס במיוחד. אבל האמן הופיע במועדון מתחרה שכן היה לרוחו. יום-יומיים לאחר הופעתו במועדון המתחרה, הגיעו גורמים עבריינים מטעם המועדון שקיבל את הסירוב היישר למנהל של האמן או למשרד המייצג אותו. ואז נהיה פיצוץ כתוצאה מהתחרותיות, מהקנאה והמרצון לעשות קופה. בהתחלה הם שאלו 'למה האמן מופיע אצלו ולא אצלי?'. ואז התחיל מסע לחצים מצד הגורמים העבריינים, שהגיע לעתים לאלימות של ממש. היו גם איומים על חייהם של זמרים! לפני כמה שנים אפילו זרקו רימון במשרד של מישהו, אני לא אזכיר שמות. זמרים הרגישו שאם הם נאלצים להופיע במועדונים רק כדי לרצות את בעלי המועדונים, כדאי שלא יופיעו במועדונים בכלל. ואז אמנים מובילים קיבלו את האומץ לפתוח קופות והחרימו את המועדונים".
רפי מור מחזק: "היינו עושים בפלקה את הקופות הכי גדולות עם איציק קלה, כי הוא זמר של חפלות במלוא מובן המילה ואלכוהול רב החליק לקהל בגרון עם הסלסולים שלו. אבל אז באה תקופה שצצו כל מיני מועדונים קטנים, שמאחוריהם עומדים פרצופים מפוקפקים, שהתחילו לאיים על איציק. אמרו לו 'בוא תופיע אצלי'. אז באיזשהו שלב הוא אמר 'די, אני לא רוצה לשמוע'. אמרנו לו 'אבל בפלקה טוב לך'. הוא אמר לנו 'כן, אבל יש עליי איומים, כל יום אני מקבל טלפונים'. הוא הפסיק להופיע במועדונים כי הוא לא יכול היה לעמוד בזה".
עם הזמן, נוכחותם של כרישי פשע לצד שולחן צדדי במועדון נעשתה מראה שכיח. ואיתם החלה תרבות ההקדשות, שאותה מסביר מקורב לזמר אייל גולן. "נניח שאייל או שרית מופיעים על במת המועדון. באמצע השירה שלהם, יכול היה אדם שיושב בקהל להתפרץ בגסות ולצעוק אליהם: 'אחי, תקדיש את השיר הבא ל. . .', בלי שום טיפת כבוד לאמן וליצירה. אם הבקשה להקדשה הגיעה מאדם רגיל, אייל יכול היה לא להתייחס, אבל כשהדרישה באה מאיזה עבריין בקהל, אז אייל נתן את ההקדשה. אתה לא יכול להגיד לאנשים כאלה 'לא'". נכון להיום, עופר לוי וישי לוי הם הכוכבים היחידים שעדיין מופיעים בפלקה (לדברי עובדת המקום, להופעות שלהם מגיע פחות קהל מבעבר). " אמנים לא באים לפלקה", מצהיר עופר לוי, "כי הם יודעים שהם לא יצליחו למלא את המקום".
איך הם לא יצליחו למלא 500 מקומות בפלקה, אם רבים מהם ממלאים אלפי מקומות בהיכל התרבות ובקיסריה?
"אף אחד לא מגלה את הסוד: האמנים שמופיעים בקיסריה חילקו 2,000 כרטיסי חינם לחיילים, ואת שאר הכרטיסים מכרו לוועדי עובדים במחיר של 35 שקל לכרטיס בלבד עם עבודת יחסי ציבור חזקה, אז מי לא יקנה? אף אחד מהאמנים לא ימלא את הפלקה. שרית חדד לא ממלאת את המועדון, ולכן היא הפסיקה להופיע בו. למה הם הפסיקו? כי הם לא ממלאים. כדי לא להלבין את פניהם, שלא יראו שיש רק 20 איש ובושה והם חוזרים הביתה".
"עצוב לי מאוד שהמועדון המזרחי גוסס", אומר ישי לוי, המאשים את הכוכבים הגדולים. "אבא שלי חינך אותי לא לירוק אל הבאר שממנה שתיתי", הוא מסביר. "בעזרת הפלקה פרנסתי את המשפחה שלי המון שנים, ואתן כמה שאוכל כדי שהמועדון הזה יישאר. אני גם מרגיש מחויבות לקהל שלי וממשיך להופיע במועדונים גם בשתיים ובשלוש בלילה. בניגוד אליי, אמנים אחרים שכחו את השנים שהיו מתחננים בפני הפלקה: 'קח אותי! קח אותי!', והיו נותנים הכול רק כדי שהשם שלהם יהיה רשום ליד המילה 'פלקה'. הם שכחו מאיפה הם באו. זה לא יפה".
מקורב לאייל גולן לא מתרגש מהטענות. "אם אדון ישי לוי היה ברמה של אייל גולן, אם היה עושה את קיסריה ואת היכל התרבות, אז לא היית רואה אותו בחצי מועדון", הוא אומר. "אתה מבין, קל לישי לוי לדבר ככה, כי הוא נמצא שם עדיין במועדונים בלית ברירה. אבל אחי, אתה רוצה להתקדם, אז אתה חייב לצאת מהמקום הזה. ישי לוי יכול היה למלא את קיסריה כבר 200 פעם עם הכישרון שלו, אבל הוא מסכן, הוא חצי בנאדם".
"הקהל שלי יודע שלא שכחתי אותו, אני נמצא איתו בכל זמן ובכל מקום-בחתונות, באוניות, באילת ובהיכל התרבות", מוחה גם ליאור נרקיס על דבריו של ישי לוי. "אחרי עשר שנים שעשיתי מועדוני לילה, הפסקתי להופיע בהם כדי להתפתח. חוץ מזה, מי שמופיע במוצאי שבת בהיכל התרבות לא יכול להופיע ביום חמישי במועדון, כי אז יהיה פחות ביקוש בהיכל התרבות".
לא מדובר בנטישת מועדונים שנמשכה יומיים. כבר יותר משלוש שנים לא הופעת במועדון הפלקה.
"זה גם נובע מהעומס שנוצר. תאמין או לא, זאת האמת. ויש רצון להתפתח ולעשות מופעים גדולים. מצב המועדונים מעציב אותי. אבל אם הייתי נשאר רק שם הייתי מרגיש שאני לא מתפתח". אלי כהן (אליקו), מגיש תוכנית הרדיו הפופולרית "ערב ים תיכוני" ברדיו לב המדינה, לא מבין למה האמנים הים תיכונים לא יכולים לנהוג כמו שלמה ארצי, שמופיע גם בקיסריה וגם בזאפה. "חבל מאוד שפתאום להופיע במועדונים נחשב נמוך", הוא אומר. "מועדון שנתן לך בית כשהיית קטן, תיתן לו בחזרה כשאתה גדול. אני חושב שהאמנים הגדולים שלנו יכולים להופיע ערב אחד בהיכל התרבות, ערב שני בחתונה ושבוע אחר כך במועדון".
אולי אתה מתעקש להנשים גוויה?
"הדור הצעיר הוא דוגמה לכך שגם אמנים חדשים צמחו מהמועדונים. דודו אהרון ומשה פרץ לא צמחו מהתקשורת, אלא גדלו במועדונים. גם ביוון ובטורקיה האמנים הכי גדולים עושים מועדונים".
אליקו חש כעס מיוחד כלפי משה פרץ. לדבריו, רק לפני כשנתיים, בטרם פרץ עם הלהיט "אש", התחנן פרץ להופיע בפלקה והסכים לעשות זאת תמורת 300 שקלים בלבד. "אני ליוויתי את משה שלוש שנים", הוא טוען. "הוא גדל מתוך המועדונים ועכשיו הוא מנסה לבנות את עצמו כזמר לא מזרחי ויורק על התעשייה. מצער מאוד שמשה פרץ מתנשא על הקהל שגידל ובנה אותו. חבל שהוא מנסה לנעוץ את המסמר האחרון בארון הקבורה של המועדונים".
משה פרץ, בתגובה: "שטויות. לא התנתקתי מהקהל שלי ולא שכחתי מאיפה באתי".
אבל יש קהל שרוצה לראות אותך במועדון. "אז איפה הקהל הזה? אם קהל רוצה אותי רק במועדונים, למה הוא בא להיכל התרבות? למה הוא בא אחריי לכל מקום? הקהל רוצה אותי בכל מקום, לא משנה איפה. אני ממש לא שוכח מאיפה באתי. בפלקה צריכים להבין שהרצון לפרוש בשיא זה דבר טוב. זה כיף להעלות את הרמה של המוזיקה". אומרים שאתה יורק למזטים שמהם אכלת. "בעלי המועדונים צריכים להבין שיש תקופות של שינויים בחיים. כמו שלפני כמה שנים נכנסו לראשונה זמרים מזרחים להופעות בדאנס בארים, ועכשיו האופנה היא היכל התרבות. הם לא צריכים להיפגע".
ואולי זה לא מתחשב מצדך להופיע בהיכל שבו הקהל לא יכול לרקוד. למה אתה רוקד עם כוכבים ולא עם בליינים? "אתה לא חייב לרקוד כדי שהנשמה שלך תרגיש טוב. אפשר להתרגש גם בישיבה".
מה נותן לך אולם הבית של הפילהרמונית שאתה לא מקבל בפלקה? "היכל התרבות, בניגוד למועדון מזרחי, מציע מגה הופעה. מכבדים יותר את האמן, ובזמן שאני אשיר לא יאכלו לי מול העיניים, יקשיבו לי יותר וייתנו לי יותר תשומת לב, לא יפריעו ולא יבקשו הקדשות. אין צפיפות כמו במועדונים, ולא הופעה בשעות הקטנות. היה קשה לעלות לבמה בשלוש בלילה".
ובכל זאת, לא חבל שהמועדונים המזרחיים גוססים? "שום דבר שקורה בעולם הזה הוא לא חבל. לפעמים צריך להרים ידיים, ולא להילחם במשהו שלא מצליח". יום חמישי, 20 בדצמבר 2007.מזג האוויר סוער וגשום. בעמוד האחורי של "מעריב" מופיעה הכותרת הקודרת: "אייל ואילנית: הסוף? ". הגשם ישטוף את הדמעות של התקשורת, שנערכת ליום אבל לאומי על הפרידה המלכותית הצפויה. אבל בתוך כך, מחמיצה העיתונות את הסיפור הגדול האמיתי שקורה באותו יום, סיפור על פרידה אחרת לגמרי בחייו של אייל גולן.
ממש באותו יום נפרד גולן ממועדון הפלקה בהופעה אחרונה בהחלט. על אף שההופעה נעשתה בשושו וללא כל פרסום מוקדם, השמועה עברה מפה לאוזן וההופעה הייתה הצלחה ענקית. אל תספרו למשטרה, אבל כ-600 אנשים נדחסו לתוך הפלקה ועוד כמה מאות נשארו בחוץ, בגשם. זה היה רגע משמעותי בחייו של גולן, שהיה בן בית בפלקה, והופיע בו מאז אמצע שנות ה-90, עוד בטרם פריצתו, בגרסאות כיסוי לשיריו של זהר ארגוב. גם כשגולן הגיע לשיאיו הגדולים ביותר, הוא המשיך להופיע בפלקה אחת לחודש-עד אותו היום. וזה היה גם רגע משמעותי למוזיקה הים תיכונית. כי כמו כל דבר שאייל גולן עשה, הוא גרם לזמרים רבים לחקות אותו ולעזוב את המועדונים.
"אייל אהב את ההופעות בפלקה, והיה הרבה יותר מחובר להופעות האינטימיות האלה מאשר לכל הקיסריות", מודה מקורב לזמר. לא חסרה לו הקרבה הזאת לקהל?
"בטח חסרה. התקשורת לא יודעת מזה, אבל אייל נפגש מדי פעם בסודיות עם החבר'ה ואנחנו עושים חפלות פרטיות. זה קורה בבתים של חברים טובים, ורק הקרובים ביותר מוזמנים לשם. אם בהופעות שלו בחתונות, אייל לוקח 10,000 דולר ל-50 דקות על השעון, אז את החפלות הפרטיות הוא עושה ללא תמורה, ומסוגל לתפוס מיקרופון מחצות עד שש בבוקר. כמו בימי הפלקה".
אז מה הסיכוי שאייל יחזור למועדונים, ואז כולם כנראה ילכו אחריו?
"הגל של החזרה למועדונים יבוא רק לאחר שיקומו מועדונים מכובדים, גדולים ואיכותיים אפילו יותר מהפלקה בימיו הטובים". בינתיים , מישל בן חמו לא בונה את התוכניות הכלכליות שלו על חזרתו של אייל גולן. "אני מאמין שיצמח גל חדש של כוכבים מהפלקה. אנחנו מגדלים זמרים צעירים והשיטה היא להחתים אותם לתקופה ארוכה של חמש שנים. נהיה גם חלק מההופעות שלהם בחתונות ובבר מצוות". בקיצור , ימים יגידו אם אנחנו עדים לתקופה שבה המונח "זמר מועדונים" חלף מן הזמר המזרחי, או שצפויה תחייה לתרבות המועדונים. אבל אם אתם ממש מתעקשים לסיים עם איזו שליכטה אופטימית קטנה בלב, אז תנו כפיים למרגול: "אני מבטיחה לך שבגל הרטרו הבא אתה תראה איך יצוצו מועדונים טברניים כאלה עם ערגה לאחור כפטריות אחרי הגשם. יגידו, בוא נעשה שוב מועדון, בוא נהיה שוב קרובים לזמר, עם תחושה מאוד ים תיכונית, מאוד בלאדית, מאוד חמה. בוא נפתח שולחן עם מזטים ושתייה. זה יפה. זה מרנין ת'לב".
נא להמתין לטעינת התגובות
