הרהיטים של בן גוריון: סיפורה של משפחת ויסמן
ליאו ויסמן עלה ב-1932 מגרמניה עם תעודה של רב אמן בעץ. 80 שנה מאוחר יותר, הדור השלישי משתלב בחברת ריהוט עם 10 סניפים ורזומה מהמרשימים שנראו בעולם העסקים הישראלי. נשיאים, ראשי ממשלה ואפילו לקוחות איראנים הגיעו לאמנים מירושלים. סיפור יזמי חוצה גבולות שעובר דרך שמרת הזורע
אריה ונחום נולדו לתוך עסק ועזרו לשמרו במשך חצי יובל. יש לכם סיפור מעניין? שתפו אותנו!
נתחיל מההתחלה. בשנת 1932 עלה לארץ ליאו ויסמן מגרמניה יחד עם אשתו הטרייה יהודית, טרם עליית היטלר לשלטון. כשהגיע לישראל התמקם בירושלים, והקים מפעל רהיטים מאובזר, מהמודרנים שנראו בישראל באותה תקופה, תחת השם "רהיטי ויסמן". ליאו החזיק בתעודה גרמנית המעידה עליו כי הוא "רב-אמן בעץ", ובסביבה העסקית של אותם זמנים הצליח לדאוג לפעילות ולמכור רהיטים באיכות גבוהה בתקופה בה התחום עדיין בחיתוליו.
ויסמן המשיך להתקדם וזכה להכרה, ובמשך השנים הוענקו לו תעודות יקיר המלאכה, יקיר התעשייה ויקיר ירושלים. בשנות החמישים נפלה לידיו הזדמנות פז: בכירי הממשל החדש קיבלו דירות שרד בירושלים, ואלו כמובן נזקקו לרהיטים. ויסמן זכה לרהט את דירותיהם של רבים בממשל, כאשר גולת הכותרת, לדברי שני בניו וממשיכי דרכו היא "ריהוט דירותיהם של בן גוריון, והצריף המפורסם של הנשיא יצחק בן צבי".
לאחר שהצליח לשבות את ליבם של נבחרי הציבור, התפרסם שמו של ויסמן בירושלים כאמן מהשורה הראשונה. הפרסום הוביל אליו יזם צעיר בשם חיים שיף, עבורו ריהט ויסמן את מלון הנשיא, ובהמשך זכה בעבודה דומה במלון הילטון תל אביב. "העבודה הנחשקת ביותר באותם ימים".
במקביל לקריירה גם חייו האישיים של ויסמן התפתחו. לו ולאשתו נולדו שני ילדים: נחום ואריה.
"נכנסו לעסק כבר בגיל 3", מספרים נחום (74) ואריה (63). "תמיד ידענו שהעתיד שלנו קשור לעסק". השניים עבדו עם אביהם במפעל מאז שהם זוכרים את עצמם, עד שיצאו ללמוד בגרמניה לאחר השירות הצבאי: נחום למד אדריכלות פנים בדיסלדורף, ואריה בחר בהנדסת
השניים חזרו מגרמניה והחלו להשתלב יותר ויותר בתפעול העסק. כעת הציע המפעל שלושה מומחים לעץ, וההכרה במפעל כאיכותי במיוחד לא אירחה להגיע: עד שנות השמונים התרחבה פעילות המפעל לפרויקטים רבים בארץ ובעולם: "בתי מלון, בתי חולים, בתי ספר באיראן (פרס), בית מלון בחוף השנהב, בתי ספר באי מאוריציוס ואוניברסיטאות".
תארו את סדר היום שלכם:
השניים עונים בקצרה ובפשטות: "עובדים מ-7:00 עד 20:00. אבל לא מוותרים על שנת צהריים בין 14:00-15:00. כיאה ליקה מסורתי".
מכרז מעניין במיוחד שזכור לכם?
"זכינו במכרז לריהוט 40 בתי-ספר בפרס (איראן של היום). זה היה אירוע משמעותי בחברה ובחיינו".
"הפכנו לספק הרהיטים לדירות השרד של שרים" נזכרים האחים. "ראשי ממשלה ונשיאים בירושלים, כולל עיצוב ויצור של שולחן הישיבות של הממשלה. מכרנו למע"צ, שהייתה הקניין של המדינה. הכורסאות, המיטה ושולחן הכתיבה שיצרנו לבן-גוריון נמצאים עד היום בצריפו בשדה-בוקר".
את שולחן הממשלה הראשון מתוצרת ויסמן קיבל דוד בן-גוריון כבר ב-1962. כעבור שלושים שנה, כשיצחק רבין נבחר לקדנציה שנייה בראשות הממשלה הוא החליט שהוא זקוק לשולחן חדש. הויסמנים נבחרו גם הפעם למשימה ("פורניר של עץ דובדבן").
בשנת 1989 נפטר אבי המשפחה, והאחים נאלצו לקחת באופן מוחלט את המושכות לידיים. מאחר וגדלו בחברה והכירו אותה על בוריה, המעבר נעשה די בקלות, למרות המשבר האישי. יהודית נפטרה לפני שנתיים, בגיל 97.
למרות התרחבות הפעילות אל מעבר לים וההצלחה, השניים לא שבעו והמשיכו לחפש אחר דרכים להמשיך ולהתרחב. בשנת 1999 הגיע תורו של הדור השני לבית ויסמן להזדמנות: הקיבוצים שמרת והזורע החליטו לחסל את מפעלי הרהיטים שלהם, ומכרו את אחזקותיהם ברשת הריהוט.
ראשון היה קיבוץ הזורע, שמכר את ציוד המפעל ליזם ירדני ואת החנויות שבבעלותו לרשת "ביתילי". השניים רכשו 50% בלבד מהמפעל של קיבוץ שמרת, אך בשלוש השנים הבאות הספיקה המשפחה לרכוש את שני המפעלים בשלמותם, ואלו כבר הספיקו להסגר.
תמיד זה היה ככה? תמיד היה לכם חוש לעסקים?
השניים מסכימים ומגדירים עצמם כיזמים סדרתיים "בהחלט. כל הזמן דואגים לחידושים, הן ברמה העסקית – לפני שבוע פתחנו סניף חדש של שמרת הזורע בבאר-שבע ולפני חודש – משרדים באירופה; והן ברמת המוצרים בסניפים – פתיחת מחלקת ריהוט משלים, פיתוח מזרני שינה ועוד. לרגע לא קופא על השמרים". ויסמן מציין כי "כמובן כול זאת אפשרי רק באם יש לחברה צוות ניהול מהמדרגה הראשונה".
נכון ל-2011 מחזיקים האחים ב-10 סניפים בארץ ובחברה נוספת בחו"ל. מלבד מפעל קטן בירושלים עברה עיקר הפעילות לייבוא, לאחר שהשניים התאימו את המציאות העסקית של שנות ה-2000 לתחום העיסוק.
בינתיים הצטרף לחברה דור שלישי: אילון ועמיטל, ילדיו של אריה, עובדים במשרה מלאה בחרה בתפקידי ניהול ושיווק, כמו גם תומר ואילנית, ילדיו של נחום. חתנו של נחום, יעקב נבון, מנהל את נושא התצוגה, ובן נוסף של אריה, כפיר, אחראי על התחום המחשוב ועובד במשרה חלקית. נשותיהם של האחים, נילי וטלי, אחראיות על תחום המכירות.
איך מתנהלים ככה?
"אחד הדברים החכמים שעשינו הוא להביא מנהל חיצוני, שינהל את ישיבות ההנהלה. פעם בשבועיים מתכנסת המשפחה, והמנהל החיצוני מוביל אותה. זה מקל על ההתנהלות.
ומה בנוגע לפרישה? בכל זאת, נחום כבר בן 74.
"אנחנו מאמינים בשמירה על מסגרת. לא נעזוב כל כך מהר. יש לנו עוד הרבה שנים לחיות ולעבוד". מה שבטוח, על המנוחה ב-14:00 ל-15:00 הם לא ייותרו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם