הכי 7: המחלות המדבקות הנפוצות ביותר בעולם
משחפת וטיפוס הבטן שנחשבו למחלות ששייכות להיסטוריה, אבל עשו קאמבק עם מיליוני קורבנות מדי שנה, דרך איידס שהפך למחלה כרונית בעולם המערבי, אבל באפריקה הוא קטלני, ועד מלריה, צהבת וכלבת. ללא טיפול המוות כמעט בטוח
לשחפת יצא שם של מחלה ששייכת לעבר, אלא שהיא שבה לרדוף את העולם המערבי, ולמעשה, מעולם לא נעלמה. המחלה נגרמת על ידי חיידק ששמו מיקובקטריום טוברקולוזיס, אשר התגלה על ידי רוברט קוך בשנת 1882. החיידק מועבר על ידי רסיסי רוק, כלומר בשיעול, בעיטוש ובדיבור. כשהוא חודר לגוף, הוא מגיע אל הריאות ומתחיל להתרבות בהן.
הסימפטומים של המחלה
ה"יתרון" בשחפת הוא שצריך ריכוז גבוה של חיידקים על מנת להידבק בה. לכן, מי שנמצא בסיכון גבוה במחלה הם אנשים שחיים או עובדים בסמיכות לחולים במחלה.
להקדים תרופה
כשידוע על אדם חולה שחפת בסביבה, מומלץ להשתמש במסכות מגינות, ולא כדאי להיכנס לחדרי בתי חולים המסומנים ב"בידוד". יש חיסון לשחפת, אך משתמשים בו בעיקר במדינות מתפתחות, שם הסיכון הוא גבוה, והשלכות המחלה חמורות.
טיפול
הטיפול בשחפת כולל שימוש במספר תרופות, אך בשנים האחרונות התגלו מקרים של שחפת שהיתה עמידה לכל סוגי התרופות.
אזורי הסכנה
שחפת קיימת בכל העולם, כולל בישראל ובארצות הברית.
מדד המוות
בשנת 2006 התגלו 9.2 מליון מקרים חדשים של שחפת בעולם, ו-1.7 מליון איש מתו מהמחלה.
מלריה נגרמת על ידי ארבעה טפילים שונים, שעוברים בעקיצה של יתוש האנופלס. הסימפטומים של המחלה הם חום שעולה ויורד, צמרמורות, פגיעה באיברים פנימיים עד למצב של תרדמת ואף מוות.
להקדים תרופה
כפי שעשו אבותינו בארץ ישראל, הדרך להתרחק מהאנופלס מושגת על ידי ייבוש ביצות, שימוש בכילות ובדוחי יתושים. כיום יש גם טיפול מונע למלריה.
טיפול
התרופה למלריה נקראת כלורוקווין, והחוקר שפיתח אותה זכה בפרס נובל. עם זאת, לאחרונה קיימים דיווחים על כך שחלק מטפילי המלריה פיתחו עמידות לתרופה.
מחקרים מהשנים האחרונות ניסו לבדוק האם ההתחממות הגלובלית משפיעה על תנועת היתושים, ולכן על אזורי פיזור המלריה. נכון להיום, אין תשובה חד-משמעית.
אזורי הסכנה
מלריה נמצאת בעיקר באזורים משווניים - חלקים מאפריקה, אסיה ומרכז אמריקה.
מדד המוות
מדי שנה חולים במלריה בין 350 ל-500 מיליון בני אדם בעולם, ומיליון מתוכם מתים.
שלושה סוגים של וירוסים גורמים לצהבת זיהומית (A, B ו-C). הם נבדלים זה מזה באופן ההדבקה, משך המחלה, הטיפול והסיבוכים הצפויים. צהבת A מועברת בצואה וגורמת למחלה סוערת אך חולפת. צהבת B מועברת בנוזלי הגוף, גורמת למחלה בינונית, ובכ-5 אחוזים מהחולים נשארת בגוף לאחר מכן במצב של מחלה כרונית. צהבת C כלל לא גורמת למחלה, אלא נשארת בתאי הגוף וגורמת להרס הכבד לאט.
צהבת A עלולה לגרום להרס מהיר של הכבד. צהבת B הורסת את הכבד פחות מהר. צהבת C עלולה לגרום לסרטן כבד. מכאן שהמשותף לשלושת הווירוסים הוא שכולם פוגעים בכבד ומונעים פירוק של חומר שנקרא בילירובין, המצטבר בגוף וגורם לצבע צהוב בעור ובעיניים. סימפטומים נוספים של המחלה הם חום, הרגשת בחילה וחולשה.
להקדים תרופה
מניעת ההדבקה בצהבת זיהומית פשוטה למדי - צריך לשטוף ידיים לפני הסעודה ולהקפיד על אוכל הגייני, להשתמש בקונדומים במגע מיני, ולהימנע ממגע עם דם.
נגד צהבת A ו-B קיים חיסון. באופן שגרתי, בזמן הלידה מקבל התינוק חיסון נגד צהבת B, והחל מגיל שנה וחצי הפעוט מחוסן נגד צהבת A. את החיסונים ניתן לקבל גם בגיל מבוגר.
טיפול
יש כמה תרופות אנטי-ויראליות המשמשות לטיפול בזיהום כרוני על ידי צהבת B או C, אך לא תמיד ניתן לרפא את המחלה, ולעיתים הנזק לכבד הוא בלתי הפיך.
אזורי הדבקה
צהבת זיהומית נפוצה בכל העולם.
מדד המוות
מדי שנה מתים מהמחלה כשני מיליון איש ברחבי העולם.
בדומה למלריה, גם מחלת טיפוס הבטן היתה נפוצה עם תחילת ההתיישבות העברית בארץ ישראל. למחלה אחראי חיידק בשם סלמונלה טיפי, והיא מועברת על ידי אכילה או שתייה. טיפוס אינו המחלה השלשולית הרגישה שנגרמת מזן אחד של חיידק הסלמונלה. הסימפטומים של המחלה הם חום גבוה, תחושה כללית רעה, כאבי בטן, אבדן תיאבון, פריחה, שעלולים להוביל למוות בקרב 30 אחוז מהחולים. גם כאן אפשר לשאת את המחלה מבלי להיות חולה.
להקדים תרופה
יש להרתיח את המים, לבשל היטב את האוכל, ולא לאכול קליפות של פירות וירקות. קיים חיסון לסלמונלה טיפי, אותו ניתן לקבל בבליעה או בהזרקה. על מנת שיישאר פעיל, יש לחדש את החיסון מדי שנתיים עד חמש שנים.
טיפול
אנטיביוטיקה מאפשרת ריפוי של טיפוס, וכן משמשת לטיפול במצבי נשאות.
איזורי הדבקה
האזורים העיקריים בהם המחלה נפוצה הם אפריקה, אסיה ומרכז ודרום אמריקה. בארה"ב ובישראל מתרחשים מקרים בודדים מדי שנה.
מדד המוות
כ-200 אלף בני אדם בשנה.
החיידק הגורם לטטנוס נקרא קלוסטרידיום טטני, והוא נמצא באדמה בצורת נבגים. כאשר הוא חודר לגוף (בשל פציעה, למשל), הוא מתחיל להתרבות ולהפריש רעלן הפוגע במערכת העצבים. כתוצאה מכך נוצרות עוויתות קשות המתחילות בשרירי הפנים, מתפשטות לשאר הגוף עד ל"נעילה" של השרירים במצב מכווץ. טטנוס גורם למוות ב-10 עד 20 אחוז מהמקרים בהם ניתן טיפול.
להקדים תרופה
הטיפול המונע היחיד המוכר כיום נגד מחלת הטטנוס הוא חיסון הניתן בילדות, עליו יש לחזור מדי עשר שנים.
טיפול
לאדם שנדבק בטטנוס ניתן לתת טיפול תומך, אנטיביוטיקה, תרופות להרפיית שרירים וכן חיסון פאסיבי, כלומר נוגדנים שעוזרים למערכת החיסון להילחם במחלה (ולא חיסון פעיל
שמעורר את מערכת החיסון).
אזורי הדבקה
טטנוס נמצא בכל העולם, אולם המחלה נפוצה יותר באזורים בהם לא נהוג חיסון שגרתי לטטנוס.
מדד המוות
בכל שנה מתים כחצי מיליון בני אדם כתוצאה מטטנוס.
בניגוד לשמה, כלבת לא מועברת על ידי כלבים בלבד, אלא על ידי כל היונקים, כולל שועלים, עטלפים וסנאים. וירוס הכלבת נכנס למחזור הדם לאחר נשיכה מחיה נגועה בכלבת, ומשם מגיע למערכת העצבים המרכזית. כלבת מתאפיינת בכאבי ראש, חולשה וחום, שמתפתחים להפרעות שינה, בלבול, שיתוק חלקי, הפרעה בבליעה, והסימן הידוע של פחד ממים. ללא טיפול, המחלה מובילה למוות תוך מספר שבועות.
להקדים תרופה
הדרך הכי אפקטיבית להימנע מהידבקות במחלה היא התרחקות מחיות שנראות חולות. כיוון שהחיסון לכלבת הוא בעל סיכונים משלו, לא נהוג לתת אותו במסגרת החיסונים הרגילים, אלא רק לאחר חשיפה לחיה נגועה.
טיפול
מיד לאחר הנשיכה מתחילים בסדרת חיסונים הכוללת חיסון פעיל, שמגרה את מערכת החיסון של הגוף ליצור נוגדנים כנגד כלבת, וחיסון סביל שמכיל נוגדנים נגד כלבת ועוזר לגוף להילחם במחלה.
אזורי הדבקה
כלבת נמצאת בכל העולם, אולם רוב הדיווחים קשורים לחיות בר הנגועות במחלה, ובעולם המערבי יש מעט מאוד מקרים.
מדד המוות
כ-55 אלף מקרי מוות בכלבת מתרחשים מדי שנה ברחבי העולם.
באמצע שנות ה-60 הגיע הדיווח הראשון על חולה במרכז אפריקה שמת ממחלה הדומה לאיידס. חולי האיידס הראשונים אותרו בתחילת שנות ה-80. הווירוס שגורם לאיידס נקרא HIV, והוא מועבר באמצעות נוזלי הגוף ופוגע בתאי דם לבנים הנקראים CD4. תאים אלה אחראים לוויסות של מערכת החיסון, וככל שרמת תאי ה-CD4 יורדת, כך נחלשת יכולת ההגנה של הגוף. חולי איידס מתים למעשה ממחלות שונות שהופכות לקטלניות בשל רמת ההגנה החלשה של הגוף.
נשא איידס הוא אדם שבגופו נמצא הווירוס, אך ברמות נמוכות בלבד. בעבר שלב הנשאות היה קצר מאוד, אך כיום, בזכות פיתוח של טיפולים תרופתיים, הוא יכול להימשך שנים רבות. ללא טיפול, שיעור התמותה מאיידס הוא קרוב למאה אחוזים.
להקדים תרופה
כדי למנוע הדבקה באיידס יש להשתמש בקונדום בזמן קיום יחסי מין. בנוסף, יש להימנע משימוש במחטים משומשות.
טיפול
התרופה זידובודין (AZT) פותחה כבר ב-89', אבל האיידס הפכה ממחלה קטלנית למחלה כרונית בעקבות הופעתן של התרופות האנטי-ויראליות ופיתוח הקוקטייל.
אזורי הדבקה
כל העולם
מדד המוות
כ-33 מיליון בני אדם חיים כיום עם איידס ברחבי העולם. בשנת 2007 מתו מהמחלה שני מיליון אנשים, מתוכם יותר ממיליון וחצי תושבי אפריקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
