מדור חדש: לא בריא להיות

המקצוע שבו בחרנו לעסוק קובע במידה רבה מהם המחלות והאיברים שיכאבו לנו, ובאלו בעיות נפשיות ניתקל במהלך החיים. והשבוע: הצרבת, הלילות הרועשים והיצר התחרותי של זמרים

עמית גולדנברג | 9/6/2009 15:52

תעודת זהות למקצוע: זמר

תקופת העיסוק: בלתי מוגבלת. אם הרולינג סטונס עדיין עושים את זה, גם יפה ירקוני יכולה.
מאפייני התפקיד: שירה, פלירטוט עם קהל ולהקת נגנים, השתתפות בצילומי פאפארצי ובהופעות לוועדי עובדים.

גרון חרוך ואוזניים בלויות. צילום: SXC

איברים חשובים: מיתרי קול, אוזניים, לשון.
שעות עבודה: ערב ולילה.
מחלות מקצוע נפוצות: מחירשות (פיל קולינס) ועד צרידות (בוב דילן)

עשיתי את זה? עדיין לא

להיות זמר הוא אחד מהחלומות הנפוצים ביותר בעולם, ויעידו על כך עשרות אלפי המתמודדים לתוכניות ה"זמרים הנולדים" ברחבי העולם. מי לא חלם לעמוד על במה, כשהאורות מסנוורים בעיניים, רחשי הקהל הרוגש נשמעים ברקע, והמוזיקה ממתינה רק לך כדי שתפצח בקול? במבט מהצד, הכל נראה מושלם במקצוע המבוקש, אולם בחינה מדוקדקת מציגה כמה בעיות רפואיות ונפשיות שמלוות את הטאלנט מאחורי הבמה, כאלה שהופכות את הזוהר והמבריק למט במקרה הטוב.

"מוזיקה היא תחום שרוב העוסקים בו נתקלים בקשיים יומיומיים", פוסק ד"ר משה סטולר, ראש מנהל השירות הפסיכיאטרי של קופת חולים כללית באזור חיפה כבר בתחילת הראיון. "כל מי שנמצא במקצוע, בשונה ממקצועות אחרים, מחפש את התהילה, וכשזו לא מושגת, ברוב המקרים, זה גורם למתח כבד מאוד. מתוך הניסיון שלי אני יכול להגיד שהרוב המוחלט של אנשי בוהמה, ובתוכם גם מוזיקאים שאני רואה, בין אם הם מודים בכך או לא, אינם שמחים בחלקם. זה מקצוע שבו אתה כל הזמן מסתכל למעלה ואם אתה לא מצליח לממש את עצמך התסכול הוא גדול, והדיכאונות והחרדות הם גדולים".

בניגוד לזוהר שאליו נחשף הציבור, מציין ד"ר סטולר, חלק גדול מהמוזיקאים מתקשים להתמודד עם המצב. "התחרות במקצועות האלה מתישה, זה מרוץ שאין לו סוף. אין נקודה מסוימת שבה אתה יכול להגיד 'עשיתי את זה'. הדבר המעניין שראיתי עם השנים הוא שגם אם הגעת לסוג של נחלה ופרסום, זה רק מגדיל את הבעיה שלך, כיוון שאז מתחיל החשש שלך מהנפילה, חשש שגדל ככל שהמצב שלך משתפר".

עניין פסיכולוגי נוסף המהווה בעיה הוא ההיחשפות המתמדת שבה האמן נמצא. מצב זה, מסביר ד"ר סטולר, יוצר אצל העומד על

הבמה מודעות גדולה מאוד למצבו, למראהו וליחס שהוא מקבל מהסביבה. "זמרה היא מקצוע של אנשים שעולים על במה ומראים לכל מי שנמצא מולם מי הם. הם נמדדים כל הזמן. ככל שאתה חשוף יותר, אתה חשוף גם יותר לביקורת כי אתה יודע שאפשר לראות כל חיסרון בך, כל דבר שהוא בעייתי".

אלמנט נוסף בחיי זמרים מפורסמים, שד"ר סטולר מתעקש לפזר את ההילה סביבו, הוא מרדפי הפאפארצי. "השלב הראשון של ההתמודדות הפסיכולוגית עם הפאפארצי הוא כיף: הבן אדם יוצא החוצה ורואה שכל הזמן מחכים לו. בהתחלה הוא אוהב את זה, הוא הולך לצלמים, מדבר איתם. אחרי כמה זמן הוא קולט שאין לו פרטיות, שהוא הולך לים ורוצה להיות עם עצמו, אבל מטרידים אותו, ואז זה מציק, אבל עדיין מחמיא באיזה שהוא אופן.

"השלב השלישי הוא השלב הכי פחות שמח, שבו כבר לא מחכים לך, ואז יש אישור חיצוני למצב שלך ולעובדה שאתה נמצא בירידה. אנשים נכנסים למצבים מאוד נואשים בשלב הזה, מטרידים את הפאפארצי או נכנסים לאובססיה בנוגע לכמות הדברים שנכתבת עליהם, מה שמביא אותם למצבים מאוד מעורערים".

שירת הצרבת

מעבר לקשיים הפסיכולוגיים הרבים שקיימים בחיי הבמה, מקצוע הזמרה מזמן גם בעיות רפואיות שונות, הנפוצות ביותר בהן מתרכזות בעיקר במיתרי הקול ובשמיעה.

ד"ר יהודית לפינסקי, רופאת אף-אוזן-גרון ומנהלת אזורית של קופת חולים מאוחדת, מתארת כמה מהבעיות המרכזיות הנוצרות לעיתים תכופות במיתרי הקול אצל זמרים. הבעיה הראשונה והנפוצה ביותר היא הנודלים, או בשמם המוכר יותר - יבלות. "על המיתרים יש מעין גיד שאין לו אספקת דם משלו, אלא רקמה שעוטפת אותו עם כלי דם. אם מישהו שר בקול רם אז הרקמה יכולה להתחיל לדמם, ואם ממשיכים אז נוצרת צלקת, שמצרידה את הזמר ומקשה על השירה".

כדי להימנע מיבלות, ממליצה ד"ר לפינסקי להרבות בשתייה במהלך השירה, ולהקטין את החשיפה לעשן סיגריות כמה שאפשר. לאחר שהן נוצרות, ניתן להסיר אותן בטיפול אצל קלינאית תקשורת ובמקרים קשים, אם הן לא חולפות לאחר שלושה חודשים, צריך לבצע ניתוח.

בעיה נוספת, הנפוצה בעיקר אצל זמרים השרים מהבטן, היא צרבת. "צרבת נובעת ממיצי קיבה שעולה מהקיבה לוושט", מסבירה ד"ר לפינסקי. "בתחתית הוושט יש מעין שער שאמור למנוע מהם לעלות, אבל אם הוא לא סגור עד הסוף, כל אוכל שנבלע יעלה למעלה". השירה מהבטן, ביחד עם שימוש בתרופות שונות, עלולים לגרום להיחלשות של השסתום ולצרבות. ניתן ליטול תרופות על מנת לפתור את הבעיה, ובמקרים קיצוניים נהוג לבצע ניתוח להחלפת השסתום.

כדי להימנע מצרבות, כדאי להעדיף כמה ארוחות קטנות על פני אחת גדולה, להימנע ככל האפשר מאכילת לילה וממזונות כמו קפה ושוקלד. אפשר גם לסדר את המיטה כך שהראש יהיה מורם והצרבת לא תעלה במהלך השינה.

לילה לא שקט

לא רק הפה והגרון נפגעים במהלך שנים של שירה; גם השמיעה נמצאת בסכנה. "החשיפה התדירה לרעש במהלך ההופעה פוגעת בתאי שערה באוזן הפנימית. תאי השערה נראים כמו קפיצים, והם פשוט מתעייפים ומתכופפים בעקבות רעש, וגורמים לנזק עצבי", מסבירה ד"ר ליפנסקי.

כדי למנוע פגיעה בשמיעה, יש לבדוק את רמת הדציבלים שאליה נחשף הזמר בהופעה ואת כמות הזמן המותרת עד לפגיעה. לחלופין, זמרים רבים משתמשים באטמים, שמורידים את עוצמת הרעש בכ-30 דציבלים, הבדל שעשוי לעשות את ההבדל בין שמירה על האוזן לפגיעה בה.

שעות העבודה המאוחרות משפיעות אף הן על מצבם הגופני של זמרים. "כשאתה עובד בשעות לא מסודרות, אפילו אם נמנמת במשך היום, אתה מאוד שונה בסף הגרייה והחסינות שלך למחלות", מסבירה ד"ר דפנה ינאי קופלמן, רופאת משפחה. "בספרות הרפואית יש עדויות לכך שעבודה בלילה משנה את התיאבון, את איכות השינה ואת מצב הרוח. מעבר לכך, עלולה להיווצר בעיה גם בלחץ הדם".

הטיפה מרה, החיים פחות

העובדה שחלק גדול מהזמרים מנהלים חיי לילה אקטיביים משפיעה בהכרח גם על הגזרה שלהם. "מחקרים מראים בצורה ברורה שאם אתה אוכל בערך קלורי מסוים, ומסיים את הארוחות בשש בערב, אז ההשפעה של האוכל על המשקל שלך הרבה יותר פחותה, בהשוואה למצב של אכילת מספר קלוריות זהה בשעות הלילה", מסביר הדיאטנית הקלינית גילה אדלר. "כך שזה הרבה יותר משמין וגם גורם לבעיות גסטרו, כמו עצירות או שלשול".

מעבר לאכילה המאוחרת, ההופעות במועדונים כרוכות לעיתים קרובות במנהג של צריכת אלכוהול מוגברת. בפנתיאון המוזיקה חברים זמרים וזמרות רבים שפיתחו משיכה אל הטיפה המרה - מג'ניס ג'ופלין וג'ף באקלי ועד בריטני ספירס. "אלכוהול גורם לצריכת מזון מוגזמת בארוחה עצמה, ומעבר לכך - הוא עצמו עתיר בקלוריות, כך שההשפעה כפולה. מנה אחת של וודקה שווה בערך למאה קלוריות, כמו במאה מ"ל של יין. אנשים ששותים הרבה אלכוהול סובלים מבעיות השמנה".

"חיים של זמר הם כמו הופעה", מסכם ד"ר סטולר, "האורות נכבים והקהל מתפזר, ואז אתה נשאר אתה, בן אדם רגיל כמו כולם. אם אתה יכול ללכת הבייתה ולהתמודד עם המעבר העצום הזה בין להיות שם, במרכז, לבין לחיות חיים של בן אדם רגיל, ואז תהיה מאושר. אם לא, אז המקצוע הזה מנבא לך חיים קשים ומלאים בתסכולים".