לא בריא להיות: מורה

השכר הנמוך, היחס המזלזל, העבודה שלא נגמרת והחובה לשחק את משחק הדיסטנס בלי הפסקה הופכים את המורה הממוצע לאדם מתוסכל. וכל זה עוד לפני שספרנו את הכאבים באזור הגב התחתון, הוורידים ברגליים והגרון הצרוד. העיקר שיש להם עיניים בגב

עמית גולדנברג | 16/6/2009 17:34

תעודת זהות למקצוע: מורה

תקופת העיסוק: עד גיל הפנסיה, או עד ליישום רפורמת החינוך הבאה.
איברים חשובים: גב, עיניים (בגב), רגליים, מיתרי קול.
שעות עבודה: בוקר
מחלות מקצוע: צרידות ויבלות במיתרי הקול

קולה של גברת כהן, מורתי בתיכון, תמיד היה בעיניי סוג של תופעת טבע פיזיולוגית ועל-אנושית. הצליל החורק והצורמני היה מסוגל להרעיד באימה את יסודות הבניין, לחדור מטרים של בטון משוריין ולהעמיד בית ספר שלם בדום אילם של הקשבה.

בין כאב הגרון לכאב הגב. שיעור ביסודי. צילום: אלי דסה

אבל לא רק הקול אפיין את המורה אגדית, אלא גם אותם רגעים באמצע השיעור, בין הרצל לפינסקר, שבהם היתה עוצרת, אוחזת את גבה בכאב ונאנחת בקול מחרחר ומפחיד. בשניות האלה הייתי מהרהר לעצמי "מי בוחר כזה תפקיד לחיים שלמים?".

"מורה הוא מקצוע שמזמן הרבה קשיים ותסכול כמעט מתחילת הדרך", פותח ד"ר משה סלטר, לשעבר מנהל השירות הפסיכיאטרי של קופת חולים כללית באזור חיפה. "יש כמובן מורות שמרוצות ונהנות מהעבודה, אבל יש גם בעיות נפשיות הנפוצות במקצוע ההוראה. המפגש עם בית הספר מזמן כמה מוקשים פסיכולוגיים, שעלולים לגרום לחרדה, דיכאון, או הפרעות סומאטו-פורמיות, (פסיכוסומטיות בלשון העם), כלומר הפרעות גופניות שהבסיס שלהן נפשי.

"הסיבות לכך הן מגוונות. קודם כל, השכר הנמוך גורם לתסכול מסוים כבר מההתחלה. בנוסף, חלק מההורים כבר לא מתייחסים למורים בצורה הולמת. ב-50 השנה האחרונות חל שינוי גדול במעמדו של המורה, שהיה פעם אדם בעל השכלה אקדמית גבוהה מזו של רוב ההורים, עם שפה גבוהה ומעמד רם. היום המצב הזה השתנה".

היבט נפשי נוסף שמציין ד"ר סטולר הוא תסכול הולך וגובר של המורים. "המורה נמצא כל היום מול הכיתה ומול המנהלת וההורים, והוא לא יכול להראות את התסכול שלו, אם הוא קיים, כי הוא צריך 'לשחק את המשחק'. הוא צריך להיות דוגמא לערכים ולהראות שהוא חזק ורגוע. המצב הזה רק מגדיל את התסכול, ואם אין למורה איך לשחרר אותו, זה יכול להוביל למצב נפשי בעייתי".

חוסר גבולות הוא בעיה נוספת שעמה מתמודד המורה הממוצע. "הוראה זה מקצוע שבו האחריות שלך לילדים לא נגמרת", מדגיש ד"ר סטולר. "נתקלתי בהרבה מקרים של מורים שמתקשרים אליהם לבית ומטרידים אותם במהלך כל היום. בנוסף, יש נטייה להאשים את המורים בכל הרעות החולות של המדינה, מה שמקשה מאוד למורה להגדיר איפה מתחילים ונגמרים תחומי האחריות שלו. הפיתרון למצב הזה טמון במנהל בית הספר, שמנהיג את המורים, מתווה להם את הדרך בה הם צריכים לצעוד ומדריך אותם לאן להגיע, תוך סימון של גבולות".

סיכוי גדול להידבק מהזאטוטים

למתח וללחץ שמאפיינים את היומיום של מקצוע ההוראה יש השפעה רעה גם על הגוף, כפי שמסבירה ד"ר דפנה ינאי קופלמן, רופאת משפחה. "המתח גורם להיחלשות המערכת החיסונית והופך את העמידות למחלות לקטנה יותר. במקרים שבהם העובד מתמודד עם הרבה לחץ, כמו בהוראה, וגם נמצא בכיתה סגורה עם ילדים רבים, ישנו סיכוי גדול יותר שידבק ויפתח מחלות".

התזונאית גילה אדלר טוענת שרמות גבוהות של מתח גורמות לצריכה מוגברת של מאכלים משמינים או לא בריאים, כמו שוקולד וממתקים. "השילוב של לחץ ותזונה לא נכונה עלול לגרום לתופעות כמו קושי להתעורר בבוקר, כאבי ראש קשים, כאבי גב, תסמונת המעי הרגיז, פגיעה במערכת החיסונית והתקררויות תכופות, קוצר נשימה, מחלות עור כמו אקזמה ועליה בלחץ דם".

גם הרגליים והגב של מורים נמצאים בסכנה שהולכת ומחמירה עם השנים, כתוצאה מעמידה ממושכת. "עמידה יכולה להחמיר בעיות בכפות הרגליים, לגרום לנפיחות ברגלים או להחמיר כאבים בגב התחתון", מסביר ד"ר רון בשוראי מקופת החולים מכבי. "עלולים להופיע גם בעיות בעקב (דורבן) וכאבים בקדמת כף הרגל".

מעבר לבעיות האורתופדיות, עמידה ממושכת יכולה להקשות על מחזור הדם והלימפה, וגורמת להם להיאגר באזור התחתון של הרגליים וכתוצאה מכך לנפיחות ובצקת, הלחץ הסטטי בתוך הוורידים גדל ותורם ליצירת דליות ורידים. בעיות ורידים באופן כללי קשורות בפרקי זמן ממושכים

של עמידה במצב אחד ללא תנועה.

כדי להתמודד היטב עם בעיות אלו, ממליץ ד"ר בשוראי להשתמש בנעליים נוחות, להצטייד במדרסים לפי הצורך, ולהימנע מעמידה סטטית בתנוחה אחת. הזזה ומתיחה של הגוף מדי פעם לפעם, ומעבר של עמידה למצב של ישיבה לשם מנוחה. חיזוק שרירי הבטן הגב התחתון יועיל לשמירה על יציבה טובה ולמניעת כאבי גב תחתון.

הפיתרון: ויפאסאנה

אבל מאיפה שלא תסתכלו על זה, מיתרי הקול הם האיבר הפגיע ביותר בגופו של מורה. "מורים לומדים לפתח קולות שעוזרים להם להתמודד עם הרעש", מסבירה ד"ר יהודית לפינסקי, רופאת אף אוזן גרון ומנהלת אזורית של קופת החולים מאוחדת. "עם 40 זאטוטים רעשנים בכיתה אחת, התוצאה כעבור כמה שנים היא צרידות כרונית. אצל מורים זו מחלה שמוכרת על ידי ביטוח לאומי כמחלת מקצוע".

הצרידות נוצרת בעקבות שטף דם שנוצר על הרקמה שעוטפת את מיתרי הקול. אם ההתעללות במיתרי הקול נמשכת למרות שטף הדם, נוצרת צלקת. צלקת זו מכונה "נודלים", "קשרי זמרים" או, בלשון העם - יבלות. "היבלות הן השלב הסופי של ההצטלקות, והפגיעה נעשית בעיקר בשליש הקדמי של מיתרי הקול", מתארת ד"ר לפינסקי.

הטיפול בשטפי הדם הוא פשוט: שתיקה. גזירת השתיקה נועדה להוריד את הנפיחות ולהקטין את הנזק באזור. לאחר שנוצרה היבלת, אפשר לפתור אותה בטיפול אצל קלינאית תקשורת, ואם היא אינה חולפת אחרי זמן של שלושה חודשים, צריך להוציא אותה בניתוח.

דר' ליפסקי מציינת כי ההצטרדות ניתנת למניעה ברוב המקרים, בעזרת שתייה מרובה של מים. "המים הם חומר הסיכה של מיתרי הקול, ואם האדם מדבר בקול סביר, המים יפתרו את הבעיה". בנוסף היא מדגישה כי הימנעות מעישון ומעשן בכלל מסייעים להקלה על הבעיה.

בסוף השיחה עם ד"ר ליפסקי, ניסיתי לתאר לה קולה המיוחד של מורתי היקרה, בתקווה שתוכל לאבחן אותו כסוג של יבלת, או סתם נפיחות שגרמה לצרימה המשתקת. אך אחרי הדגמה מדוקדקת, הבהירה לי הדוקטור שגברת כהן זכתה בקול טבעי וחזק, ושהמיתרים שלה פשוט היו מושלמים למקצוע ההוראה.