טורפי לילה: איך מתגברים על הפרעת אכילה לילית?

הם קמים באמצע הלילה עם תחושת רעב קיצונית ובאופן לא מודע ניגשים למקרר, זוללים מכל הבא ליד, חוזרים לישון ומתעוררים בבוקר עם תחושת אשם. קווים לדמותה של בעיית האכילה הלילית

מיכל יעקב-יצחקי | 12/7/2009 17:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
במשך שנים חיה שרון, קניינית מאזור המרכז, בתחושה שהיא לבד עם הבעיה שלה. בכל לילה, ספק ערה ספק ישנה, היא הייתה מפלסת את דרכה אל דלת המקרר, פותחת אותו ואוכלת. בשעות הבוקר, כשהאכילה הלילית גרמה לה להתעורר עם בחילות וטעם רע בפה, היא הייתה מרגישה בעיקר עצבות.

"יש לי תמונה שהוריי צילמו כשהייתי ילדה, בה אני מטפסת על השיש באמצע הלילה לחפש אוכל", היא אומרת, "אבל הזיכרון החזק ביותר שלי הוא דווקא מגיל 27, לאחר חתונתי. הנישואים, שהסתיימו בגירושים ושני ילדים, היו רחוקים מלהיות מושלמים, ופתאום הייתי מוצאת את עצמי מתעוררת בכל בוקר עם התחושה האיומה שבלילה קמתי ואכלתי. עודף המשקל התחיל להצטבר, והרגשתי שאני עושה מעשה מטורף, משהו שאין לי שליטה עליו. כל דרך או ניסיון למנוע את התעוררות ואכילת הלילה היו נכשלים".

באילו דרכים ניסית למנוע את האכילה הלילית?
"אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל הייתי מציבה כיסאות בדרך למקרר, בתקווה שהם ימנעו ממני להגיע אל האוכל. אבל כשהייתי מתעוררת בבוקר שוב עם אותה התחושה, הבנתי שזה חזק ממני, ושאין לי שליטה על זה".

היום , בגיל 41 כשהיא מתהדרת בזוגיות חדשה וטובה, ולאחר שהתחילה טיפול צמוד עם תזונאית, היא מרגישה שהיא בשליטה. ההתעוררויות הליליות פסקו, 22 קילוגרמים עודפים נעלמו, ונראה כאילו החיים חזרו למסלולם. אבל שרון לא משלה את עצמה, והיא דרוכה ומוכנה לפעם הבאה. "אין לי ספק שההתעוררות והאכילה הלילית נבעו מצורך רגשי בגלל חוסר האיזון שבחיי", היא אומרת, "לצערי, אני יודעת שמצבי לחץ וחרדה יכולים לגרום להתעוררויות לחזור, אבל היום אני מצוידת בידע וכלים שיסייעו לי להתגבר".
קווים של דיכאון

אכילה לילית, או בשמה המקצועי: תסמונת  NES (באנגלית Eating Syndrome Night), תוארה לראשונה בשנות החמישים כמצב המשלב מאפיינים של חוסר אכילה בבוקר ונדודי שינה. לדבריה של מיכל גרשוביץ, דיאטנית קלינית ומנהלת מקצועית של מחלקת הדיאטה ברשת סטודיו C, אנשים המוגדרים כסובלים מתסמונת זו הם אנשים שבמהלך הלילה אוכלים מעל ל-50 אחוזים מצריכת הקלוריות היומית שלהם.

"ממחקרים שנעשו בעולם בנושא שכיחות התופעה התברר כי 1.5 אחוז מכלל האוכלוסייה סובלים מתסמונת האכילה הלילית, ובקרב אנשים בעלי עודף משקל הנתונים עומדים על תשעה אחוזים, ללא הבדל בשכיחות בין המינים או במוצא אתני", היא מסבירה, "לא מדובר באנשים שמנשנשים בכל ערב מול הטלוויזיה, אלא רק באלו שמתעוררים באמצע הלילה על מנת לאכול. לרוב, אלה אנשים שבמהלך היום אוכלים פחות בעקבות מתחים, לחץ בעבודה או סדר יום עמוס, ובלילה, כשכל ההגנות יורדות, הם מתחילים להרגיש בצורך

של האכילה כמענה לכל אותן תחושות של בדידות, דיכאון או חוסר ביטחון".

תהליך ההשמנה במצב של אכילה לילית הוא כמעט בלתי נמנע, אם כי לטענתה של גרשוביץ גם אנשים רזים עשויים לסבול ממנה. "הבעיה היא חוסר הבקרה על כמות הקלוריות", היא אומרת, "זאת ארוחה שנעשית ברוב המקרים מול המקרר בעמידה ובצורה לא מסודרת, כשאין ממש דגש על מה שנכנס לפה, ולרוב מדובר במתוקים ופחמימות. תחושת השובע ותחושת האשם שאיתה הם מתעוררים בבוקר שלאחר האכילה הלילית גורמת להם לדחות את ארוחת הבוקר במספר שעות רב לאחר היקיצה. הפחד מההשמנה גובר, ואיתו הניסיון להרעבה עצמית, שמסתיים לרוב בעוד אכילה לילית. למעשה, אותם אנשים נמצאים במעגל שקשה לשבור אותו".

לדבריה של ד"ר אמירה ברגר, פסיכולוגית קלינית, מדריכה לפסיכותרפיה ומרצה בבית הספר לתזונה באוניברסיטה העברית, אף שמדובר באכילה לא נשלטת, אין מדובר בבולמוס של אכילה. "האופן שבו מתקיימת האכילה הלילית שונה מאדם לאדם", היא מסבירה, יש כאלו שמדווחים על מצב ערות מוחלטת, אך עם תחושה מאוד חזקה של דחף בלתי נשלט שמושך אותם אל המקרר, ואחרים מדווחים על מצב שבו הם לא מודעים לחלוטין לעובדה שהם אוכלים. לרוב התופעה מאפיינת אנשים בעלי הפרעות שינה, או כאלו שחווים קושי מסוים בהתמודדות עם המציאות והם בעלי קווים דיכאוניים".

אכילה בלתי נשלטת

לתסמונת (שבהחלט מקושרת להפרעות אכילה) ישנן דרכי טיפול מגוונות, וניתן לחלק אותן לשלוש: הטיפול הפסיכיאטרי, שלרוב יכלול טיפול תרופתי בתרופות נוגדי דיכאון; טיפול פסיכולוגי, שבו מנסים לאתר את הגורמים הנפשיים שעלולים להוביל למצב של אכילה לילית; וטיפול תזונתי, כשכמובן, זיהוי הסיבות האמיתיות שגורמות לתסמונת הוא תנאי הכרחי להצלחתו.

לדבריה של ברגר, לכל מטופל יתאים פרוטוקול טיפול אחר. "אין מרשם אחיד, ואנו עובדים במצב של ניסוי וטעייה", היא אומרת, "מניסיוני, ברגע שאנחנו נותנים לגיטימציה לארוחה הלילית ולוקחים אותה בחשבון בבניית התפריט, רמות הלחץ והחרדה יורדות, ואיתן גם מינון הארוחות הליליות".

הבנת הסיבות הנפשיות לאכילה הלילית אינה מספיקה, וכחלק בלתי נפרד מהטיפול יש צורך בייעוץ ומעקב אצל תזונאית מומחית להפרעות אכילה." תזונה מסודרת, הימנעות ממצבי צום במהלך היום, וביצוע פעילות גופנית הן חלק מהדרכים לטיפול בבעיה", מוסיפה גרשוביץ, "כשצמים לאורך כל היום מתפתח רעב שמרגישים בו רק כאשר נגמרים כל עיסוקינו האחרים. כשהאוכל הופך לזמין האכילה הופכת להיות בלתי נשלטת, והיא אינה מאפשרת לתחושת השובע להגיע בזמן, אלא רק לאחר שהנזק הקלורי כבר נעשה. מאוד מומלץ לאכול פרי או חטיף אנרגיה בדרך הביתה על מנת להקטין את תחושת הרעב, לנסות ליצור ארוחת ערב משפחתית באווירה נעימה, ולבצע פעילות גופנית סדירה, שתעלה את רמת האנדורפינים בגוף, ותסייע לתחושת רוגע והפחתת המתח הנפשי".

נעילת המקרר לא יכולה להוות אופציה יעילה?
"ממש לא, אבל הכנת ארוחות דלות קלוריות, כמו ירקות חתוכים, מנות פרי או שלגוני דיאט למיניהם יפחיתו את הנזק הקלורי שנגרם כתוצאה מהארוחה".

לדבריה של ברגר, ניתן להחלים מהתסמונת, אבל גם אז אותו אדם יישאר פגיע בעתיד, ובכל מצב שבו יידרש להפעיל מנגנוני הגנה או להתמודד במצבי לחץ ומשבר, תחול רגרסיה. "אדם שעובר טיפול פסיכולוגי ותזונתי, יוצא עם ארגז טיפול שאמור לסייע לו בהתמודדות במצבים שחוזרים על עצמם", היא אומרת, "ברגע שהמטופל מזהה רגרסיה במצבו, אני ממליצה לו לחזור לטיפול קצר ואינטנסיבי, שיעזור לו לחזור אל דרך המלך".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים