שקילה שנייה: אני מרוצה, המדריכה לא

אני בחורה רצינית שמחויבת לתהליך. בגלל זה ירדתי 2.4 ק"ג בשבוע הראשון. אז מה אם המדריכה לא חייכה

טל סימון | 12/5/2010 17:03

עבר שבוע. אני כבר שעה בסטודיו C. סיימתי שיעור עיצוב במהלכו כיווצתי, מתחתי, סגרתי את הסוגרים, הנעתי את הרגל מהישבן, סובבתי צוואר, מצאתי את הנקודה הרחוקה ביותר שמעולם לא ידעתי על קיומה, אימנתי את הראש ובסוף הרפתי.

מה יש לגוון? קציצות פרסה ועוף צילום המחשה: רובי קסטרו

עכשיו הגיע הרגע הגדול. אני מחכה להיכנס ולראות מה עשה השבוע האחרון לגוף שלי. בינתיים הקירות ממשיכים לצחוק אליי (או עליי? לא החלטתי). החטובות מהפוסטרים, שבטח עברו גם איזה לידה או שתיים (אני ילדתי שלוש פעמים), מביטות מתוך הג'ינס המפוייס וגופיית הלייקרה שלא מותירה ספק - מדובר בחתיכות אמיתיות.

הקשבתי לנשים שלצידי. אחת סיפרה שעברה צניחה חופשית, אחרת דיברה על הדיאטה שלה בסטודיו, השלישית דנה עם עוד כמה אנשים בענייני ילדים. אותי תפסו נושאי החודש: "מלח - הרבה וכמעט בכל מזון", ו"מה אוכלים לפני ואחרי פעילות אירובית". אז נזכרתי שעוד לא אכלתי כלום באותו יום, ומכיוון שאת גיל 18 עברתי אצטרך להסתפק בפחות מ-2.4 גרם נתרן ביום, שזו בערך הכמות שמככבת בשתי הארוחות שלי היומיות.

"שלום, שלום. הגעת", קראה אורית. "ברור, אני מחוייבת לתהליך. אני בחורה רצינית", השבתי. הדומם הזה על הרצפה של אורית לא זז ממקומו מהשבוע שעבר. לעומת זאת, אני מקווה ובטוחה שכאשר אעלה עליו המספרים שלי ינועו לכיוון מטה.

ילדה טובה

לפני כן, הפגישה שלי עם אורית בחדרה השופע שמנים, מדדי קלוריות ונטול כל זכר למתוקים באשר הם, מתחילה במעט סמול טוק. "אז איך היה? איך עבר השבוע? היה קשה? רשמת לי? היית ילדה טובה?".

המון שאלות עליהן השבתי בקצרה: "היה בסדר. משעמם, בנאלי, חד גוני, אבל בסדר. לא הייתי רעבה". אורית מצידה הציעה: "את רוצה שנתחיל במשקל, או שנעבור על רישום האוכל שלך?". החלטתי להיות לארג'ית - "מה שנוח לך. לא משנה לי".

אורית ספרה, בדקה, חישבה, הבטן שלי בינתיים קרקרה ולבסוף

היא הכריזה: "אכלת כל יום אותו דבר". הנהנתי בהסכמה. "בטח, מה יש לגוון? קציצת עוף או חזה עוף? פסטה ארוכה, מסולסלת או דקה? כן, אני מבשלת פעם בשבוע לכל השבוע וזה די מתאים לאוכל שאני אמורה לאכול בדיאטה. כזה חד גוני ומשעמם".

פתאום אורית תפסה אותי כמו שלוכדים על חם גנב. "אני רואה שדילגת בצהריים על ירקות. את יכולה לאכול אותם מבושלים או טריים, אבל בכלל לא אכלת בצהריים ירקות". השפלתי מבט. "אני מודה. אני אוהבת אותם חיים ובצהריים אין לי זמן לירקות".

יורד מהר מעלה מהר

החלק הראשון כמעט הסתיים, לא לפני שאורית שלפה את צובטן השומנים ומשמשה באותם המקומות כמו בפעם הראשונה, וכמובן, הקיפה גם בסרט התופרות ידיים, בטן וירכיים. אז הודיעה: "ירדת בשני ס"מ. נעבור למשקל".

הפעם השכלתי והגעתי עם גופיה וטייץ קצר. הורדתי את משקפי השמש, הקוקייה וכמובן גם את הנעליים. המשקל הראה ירידה של שני ק"ג ו-400 גרם. החיוך עלה על פניי. אורית חייכה קצת פחות.

"ירדת אומנם שלושה דגמי שומן, אבל הגזמת. מי שיורד מהר, מעלה מהר. אנחנו מפתחים מודעות לתזונה ולספורט בקרב הנשים שלנו, ולא ירידה דרסטית". אבל אני, זו ששואפת לרדת 10 ק"ג, ידעתי שנותרו עוד 7.5 ק"ג וזה נראה אחרת לגמרי.