התוצאות הגיעו – הגוף לא תקוע והמשקל ירד
בדיקות הדם תקינות, סוף השבוע בצימר היה טוב וכך גם השקילה האחרונה. פחות 1.4 ק"ג וממשיכים הלאה
שבוע שכלל בסיומו בילוי בצימר עבר לו, עם מודעות לכמות האוכל שנכנסה לפי בזכות שקיות של ירקות בהן הצטיידתי מבעוד מועד. בהמשך דווקא החלטתי לשבור את הכלים ואמרתי לעצמי שלא ארשום עוד מה אני אוכלת ובקיצור - נראה מה יהיה.
יום השקילה הגיע. פיק ברכיים אחז בי עוד בחניון של סטודיו C. לפתע, האומץ לסטות מהכללים קיבל תפנית קלה והמחשבה על כמה הג'ינס שלבשתי אתמול היה נוח מתמיד אחזה בי.
אורית קיבלה את פניי באדיבות הרגילה, והחלה במפגש. "איך עבר השבוע? הצלחת לשמור לפי התפריט? הסתדרת בצימר? הקפדת על ירקות וארוחות מסודרות, או שנכנעת לאוכל?". חייכתי מאוזן לאוזן, קשובה לסדרת השאלות, ממתינה בדריכות לזמני שיגיע.
"היה נפלא בצימר. קניתי בדרך שקיות של ירקות. בערב, כשהכינו בשר על האש, אכלתי אורז ותפוח אדמה ושני שיפודים. וסלט כמובן. למחרת, בארוחת הבוקר, בחרתי בביצה, לחמניה, סלט וגבינות. בצהריים היו אלה שני שיפודים וסלט גדול, מלווה ברוטב מעולה. בהמשך השבוע אכלתי כמו שנראה לי. לא כתבתי כלום. הורדתי לחלוטין מתוקים ואכלתי שלוש ארוחות מסודרות. את תפריט ה-1,200 קלוריות השארתי במגירה".
אורית הקשיבה, והחלה בנאום אודות הלחץ שהיא חשה מצידי בכל הקשור לתקיעות במשקל והרצון העז שהיא רואה במאבק שלי. "אני רוצה שתביני שמדובר בתהליך והתוצאות יגיעו", הרגיעה, "הגוף שלך הוא לא כמו לפני שנתיים ואפילו לא מה שהיה לפני
העברתי לידיה את תוצאות בדיקות הדם שלי שהיו טובות מאוד. אין לי בעיה בבלוטת התריס ואין עוד סימנים שעלולים להעיד על משהו תקוע בגוף שלי. בתום דקות ארוכות של שיחת עידוד, שאולי מקדימה את הבאות, וכהכנה לירידה משמעותית שתבשר על שינוי מגמה, עברנו לדומם שעל הרצפה שבשניות מודד וחורץ מאבק של שבוע שלם.
עליתי והופתעתי. הפעם לטובה. 1.4 ק"ג ירדו מגופי. סוף סוף החלפתי קידומת. אני שמחתי, כך גם אורית, אבל קצת פחות ממני שרוצה תוצאות - היא מקפידה על תהליך שנשמר לאורך זמן. "זה רק מראה לך שהירידה היא לא מהשבוע האחרון. זו ירידה של הזמן שנתקעת בו", הסבירה.
אני הוספתי, מאושרת לפתוח את יומי בידיעה כה משמחת: "אני אדם של תוצאות. קשה לי לראות שנעשית עבודה והמטרה לא מושגת. אבל אני דרוכת משימה. יש עוד 7-6 ק"ג. זה לא מעט, וברור לי שלא תמיד אראה ירידות גדולות ואאלץ להסתפק גם בפחות".
לאחר השלב הראשון, עברנו למדידות. אורית שלפה את סרט התופרות, הקיפה את הבטן, הידיים והירכיים. צבטה בגב, בבטן, שוב בידיים. חשבה, שיקללה, הוסיפה בעמודות הטבלה שמסכמת את נתוני גופי מתחילת הדיאטה והודיעה "בידיים, אין שינוי. בכל השאר, רואים שינויים יפים והיקפים שמצטמצמים".
סיכמנו שאחזור לתפריט הרגיל. הודעתי לאורית שלא ארשום לעת עתה מה נכנס לפי ונזרום. היא, שכבר לא הייתה צריכה לחשוש שאשבר, עברה למטופלת הבאה שבטח הייתה קלה ממני, ואני קיפצתי באושר לשיעור עצוב של תמי המדריכה שהייתה בטרנס. "בנות לרוץ, סיקול, דאבל סטפס, רגל קדימה, ארבעה צעדים לשמאל, סיבוב, ארבעה לימין, דאבל קרוס, ברך לבטן, רגל לישבן, לסגור סוגרים לכווץ ולנשום בנות. לנשום". נשמתי באושר, עד לשבוע הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם