תרמתי יומיים של מחלה ועדיין עליתי במשקל
שקילה שלישית. למרות שני אימונים בסטודיו ושמירה על התפריט עליתי במשקל. אולי הווירוס שתקף אותי אשם?
אולי הווירוס אשם? צילום המחשה: sxc
שבוע שלם שמרתי כמו ילדה טובה, צידדתי בחוקי המלח, השתייה, רשמתי כל פירור שנכנס לפה שלי, עמדתי בגבורה מול החטיפים שהוצאתי לילדים לגינה, אפילו מול הביס שהציע לי בני - לו נעתרתי רק לאור נדיבותו.
ביקרתי פעמיים בסטודיו C, ואפילו תרמתי יומיים של מחלה עם וירוס מעיק בבטן שכמעט לא אפשר לי לאכול. ובכל זאת, עליתי במשקל. ואם לא די בכך, היקף הבטן שלי צמח בס"מ אחד, כאילו שחסרים לו כמה. אורית מדדה, צבטה במכשיר השומנים, הקיפה במטר התופרות, נראתה מעט מודאגת, כתבה, חישבה, דייקה ולצערי תמכה ביצור הדומם העיקש. נדהמתי, מצפה לסיכוי הקל שבקלים, שאולי התגובות שלי יקזזו את אותם 300 גרם מיותרים.
אבל בכל פעם שהתלהמתי יותר, אורית לחשה יותר: "אולי אכלת הרבה מלח? אולי חרגת מהמותר?", השבתי בזעם מתון, כמי שלא יודעת על מי להלביש את תיק האשמה וכלא מודה בעליל, "חרגתי מהמותר? חולשת הגוף מהווירוס עוד בעצמותיי".
"אולי העוף שבישלת שחה קצת יותר מדי ברוטב קארי?", ניסתה שוב בלחש, "לפעמים, כשחולים, זה קורה. הגוף אוגר נוזלים. חוץ מזה, לפעמים גם נתקעים ומעלים מעט במשקל, גם במהלך דיאטה. את שוכחת שלפני שבוע ירדת כמעט 2.5 ק"ג, וזה המון. לפחות לא עלית ברמת השומנים בגוף וזה טוב".
טור של חטובות
נשמתי לרגע והמשכתי לקטר. "רגע, מה זה נתקעים? לפעמים עולים? רק התחלתי בדיאטה וגם ככה אני בקושי אוכלת. אפילו פרי לטעם הטוב התפריט שלי לא מנדב". אורית ניסתה לנחם, אבל ניכר על פניה שגם היא לא ממש מבינה את חידת המסתורין. עזבתי את החדר לכיוון אולם הספורט. מן הראוי להוריד לפחות את חבילת השוקולד שנדבקה לי לגוף בלי הסבר, לא לפני שאורית קראה לי מהדלת: "לא להישבר. תמשיכי לדבוק בתפריט וזה יירד".
טור של חטובות בטייץ ליווה אותי לאולם. תזכורת נוספת לאיך צריך להיראות. מזל שנוספו כמה כמוני לאיזון הנשי. הצבעים זעקו לאוויר - אדום, צהוב, מפוספס. יש אפילו שבאו עם ג'ינס ומתקשטות בשרשרת. חלקן אוספות שיער, אחרות משאירות פזור.
אני נעמדתי בסוף הטור, בוחנת את כולן ומנסה לזרום עם ההלם. בשיעור קראו לי מהקיר בנות הפוסטרים:
"בנות לרוץ, סיקול, דאבל סטפס, רגל קדימה, ארבעה צעדים לשמאל, סיבוב, ארבעה לימין, דאבל קרוס, ברך לבטן, רגל לישבן, לסגור סוגרים לכווץ ולנשום בנות. לנשום", המדריכה קראה כאילו שכל כך הרבה משימות מקבילות הן משימה אחת פשוטה.
בסוף השיעור שיתפתי בחדשות הטריות את גרטי, מנהלת הסניף ואביגיל, מנהלת המשמרת. גרטי ניסתה לייפות את התמונה תוך השערה שהחליפו את המשקלים בסניף. אביגיל, שהמילה דיאטה מוכרת לה רק מסיפורים של אחרות, שיערה שהעלייה במשקל נובעת מהווירוס שדבק בי וחוץ מזה שלא אשכח שהגזמתי כשירדתי המון בשבוע שעבר. אספתי את עצמי ונפרדתי לשלום באופטימיות גמורה שבקרב בשבוע הבא אנצח בגדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם