ניידת התפתחותית: איך לגעת בתינוק שלך
הבן הבכור של עדי לא נרדם. אז היא החלה לחקור את עברה והבינה מה הסיבה לכך. עכשיו היא מדריכה הורים
במקביל מתחילה גם תקופה חדשה של שאלות, הנוגעת להתפתחות התינוק ולתהיות בנוגע ל"למה התינוק שלי לא מרים את הראש? למה הוא לא מתהפך? מתי כבר יתחיל לשבת? גם אני הייתי ככה?".
מדובר במחשבות שמתעוררות בקרב לא מעט הורים, עם שאלה מהי הכתובת המתאימה למענה. לעתים גם בטיפת חלב המצפון לא הופך לשקט. כשבנה הבכור של עדי שטרסמן נולד, הוא התקשה להירדם. היא ובעלה תלו ערסלים בבית כדי לנסת ולהקל על ההירדמות הארוכה, על התנועה העוצמתית שהיה צריך להפעיל ועל הואסטיבולריות האינסופית שהתינוק דרש בעת שהשכיבו אותו לישון.
בהמשך, הבחינה עדי שבזחילה אין התאמה של היד והרגל. היא החלה לחקור את ילדותה וגילתה שהיא כלל לא זחלה עד גיל שש ותמיד ישבה בצורת האות W. כך החל מסעה האישי, במהלכו השכילה להבין מדוע חגורת הכתפיים שלה חלשה, ומה משמעות הכמיהה לטיפול שמאז ומעולם חשה בתוכה. חלקי פאזל התחברו יחד לניידת התפתחותית בשיטת ורדי.
"הבנתי שקיים קשר בין ההתפתחות בינקות לבין דימוי הגוף, היכולות המוטוריות, קשב וריכוז", מסבירה עדי, "עוד במהלך לימודי התואר הראשון, הבחנתי בשינויים שחלו בי מתלמידה בינונית בתיכון לסטודנטית מוצלחת שכל השינוי שהנחילה היה שילוב של לימוד ריקודי בטן במקביל. בריקודי בטן עובדים על תנועות מעגליות, הצלבת תנועות, הפרדות זרימה במוח, תפיסה מרחבית וארגון במרחב".
עוד מוסיפה עדי: "כל אלו סייעו בארגון במרחב עם שפע המידע שהייתי צריכה להתמודד איתו, ובשליפת נתונים שהיה לי קשה לבצע בעבר. פתאום ידעתי איך ללמוד. למעשה, החיבור לשינוי שנוצר קרה רק בדיעבד, כשלמדתי את שיטת ורדי ודרכה תיקנתי חלקים שבורים בעצמי עוד משחר ילדותי".
עדי נפגשת עם ההורים בביתם, מלאה באביזרים המשתנים בהתאם לגיל התינוק. כמו כן, ההורים נדרשים למלא שאלון הכולל את תהליך ההריון, חוויית הלידה, מחלות או סיבוכים שהתרחשו אצל האם או העובר ורקע היסטורי.
"הורים רבים שומעים עליי מפה לאוזן, בעיקר כי הם מבחינים בהבדלים התפתחותיים בין התינוק שלהם לתינוקות אחרים", מפרטת עדי. העבודה במפגש מתבצעת לרוב דרך ההורה בבית התינוק,
האבחון נעשה תוך כדי משחק. עדי בוחנת את מודעות הגוף, סימטריה ברגליים, קשר עין תינוק-הורה-מטפל, תגובת התינוק לשמו בשלב המתבקש, שמיעה כללית, היכרות קוגניטיבית ויכולת להניע ולהכיר את איברי הגוף ביחס למרחב. בכל גיל, התוצאות שונות. "אני מסבירה להורים דרך גופם כדי שיבינו את טיפול ההמשך הנדרש עם התינוק כדי לקדם אותו מבחינה התפתחותית.
"למשל, תינוק שיושב עם הגב כפוף ולא על עצמות הישיבה. אני מלמדת את ההורים להוביל בטור את אצבעותיהם משני צידי עמוד השדרה, בלי לגעת בזוקפים. ברגע מבחינים בכך שהתינוק מיישר את גבו. פעם אחת אינה מספיקה. צריך לתרגל, עד שהתינוק מסגל לעצמו את צורת הישיבה הנכונה.
"אני תמיד נוגעת באיבר ואומרת את שמו. מדובר באדם לכל דבר, וכך התינוק לומד להיות מודע לגופו. בפגישה ההורה מבין מדוע התינוק מאחר התפתחותית. אני משאירה אותם עם כלי עבודה להמשך". לרוב, מספיקה פגישה אחת בה עדי מעלה את המודעות של התינוק לגופו, וההורה נדרש להמשיך בעבודה.
מרבית הבעיות שחוזרות על עצמן הן בעיות בזחילה, עיכוב בשלב התפתחותי לאורך זמן ללא קפיצה, הרמת ראש נמוכה מדי, איחור בהתהפכות, גמישות יתר, הימנעות משכיבה על הבטן בינקות ועיכוב בהליכה לקראת גיל שנתיים. "חשוב מאד כשהתינוק מתחיל לנוע, לדרבן אותו לעלות על חפצים. כך הוא לומד לתכנן את תנועתו במרחב ולבחון האם הוא יודע לחצות את קו האמצע בגופו.
"מתוך העולם המוטורי לומדים על החיים. שם קיימת אי ודאות גדולה וצריך לדעת כיצד לפעול בלי להגיב בהיסטריה. למצוא תוכנית פעולה אחרת. לכן, חשוב להשאיר מכשולים בדרך, אך גם לא להביא את התינוק לידי תסכול. הנגיעה מאד חשובה. תינוק שלא נוגעים בו, חווה פחות את המרחב. תינוק שמתרגלים איתו, חווה נגיעה".
בסיום הפגישה ההורה מצויד בהסבר על המערכת ההתפתחותית-מוטורית של ילדו ביחס לגיל. פרטים בדבר כיצד עלולה להשפיע בהמשך החיים הבעיה בגינה פנו לעדי, אם בכלל, בעיות קשב וריכוז, קושי במוטוריקה עדינה, ציור קווים אלכסוניים, הימנעות ממשחקי כדור, דימוי ותסכול גופני ועוד.
"אני מציידת את ההורים בכלים שיסייעו לתינוק ומספקת בסיס התפתחותי טוב ותקין. לעתים, אני מזהה שהאמא מפחדת לגעת בתינוק בנגיעה עם נוכחות. אני מלמדת אותה לגעת. לפעמים אני מוזמנת רק כדי להרגיע את ההורים או לסייע בטיפול בשלבים ההתחלתיים של גזים, או תינוק שרוצה להיות המון על הידיים", מסכמת עדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם