מה שהיה הוא שיהיה
חגי סגל על הפער העצום בין מכבי ת"א לליגה, שלא יצומצם למרות החוקים החדשים
את הפערים בין קבוצות שמחליפות שמונה שחקנים בפגרה לבין מכבי שמחליפה את שאראס בסולומון, שום חוק או תקנה לשעת חרום לא יצמצמו, וגם אם בטעות פיני גרשון יהיה חולה בערב הגמר של הפיינל-פור, זו מקסימום יכולה להיות אשליה חולפת, וזה לא פחות כואב.
קצת מוזר להגיד את זה, אבל מכבי מגיעה לליגה עם ספסל קצר. בלי קירק פני וג'יימי ארנולד, היתרון שלה, זה שהיה מכריע אליפויות, מצטמצם לחמישיה הראשונה, אבל מסתבר שספסל של שארפ, ששון וגרין מספיק במה שנחשב לאחד ממשחקי החוץ היותר קשים שיש לליגת ווינר להציע.
עוד יותר מוזר להגיד, שזו עונה חשובה מאוד עבור אנתוני פארקר. האיש כבר עשה הכל, יש לו שלושה גביעי אירופה, הוא הMVP- של היורוליג, אבל השנה מכבי תצטרך שהוא יהיה האיש על הקצב. עם סולומון, כמו עם שאראס, מכבי היא מכונת התקפה משומנת. כולם יודעים לאן הולכים, וההחלטה אם להגיע למאה או לא תלויה בקצב החילופים של גרשון. אבל למרות שסולומון פה והשתלב, עדיין לא בטוח שהוא האיש לטפל ברגעי משבר, כפי ששאראס עשה, ובשביל זה יש את פארקר.
אחרי שני מחזורים, מסתבר שבני השרון ויעקב ג'ינו הם הקבוצה החמה של הליגה. מספרים שכיף לראות אותם, שהזרים נהדרים, ופניני עושה עבודה נהדרת. למי ששואל מתי זה יגמר, כדאי לו לחפש לבד את המפגש מול מכבי ת"א, ולא משנה אם בבית או בחוץ, כבר אמרנו: מה שהיה הוא שיהיה.
ובקשה מאנשי אשקלון: יש לכם אולם נהדר, קהל יפה, קבוצה בכלל לא רעה ויופי של מאמן. בבקשה, אל תפריעו לעיתונאים לעבוד. גם אנחנו חלק מההצגה.
עדכון אחרון : 31/10/2005 11:30
נא להמתין לטעינת התגובות
