על פרשת דרכים
זה היה טורניר של כדורסל גדול, אבל גם כזה שסימן את סיומו של עידן עבור כמה נבחרות בולטות. ליטא תצטרך להסתדר כנראה בלי שאראס, הולדן משאיר את רוסיה בלי תחליף הולם בעמדת הרכז וגרמניה תשוב לבינוניות אם נוביצקי יממש את מחשבות הפרישה. ואנחנו? אולי ננצל את זה כדי להתברג גבוה יותר

זה היה טורניר שלכל אורכו היה ברור שיש בו קרב על שתי מדליות בלבד והיה תענוג לראות עד כמה כוכבים כמו סקולה וגאסול, פאפאלוקאס ושאראס מוכנים לתת הכל כדי לסיים במקום השני או השלישי, שבמקומות אחרים הם סיוט עבורם. זה היה טורניר שהבליט עד כמה ספרד מתרחקת משאר אירופה, שבחלקה הגדול נמצאת בשקיעה.
שלוש נבחרות גדולות עומדות על פרשת דרכים בגלל בעיית רכזים. סביר להניח שזה היה הטורניר האחרון של שאראס, האיש ששם את ליטא על המפה ובלעדיו אין לנבחרת שלו, זו שמנפקת שחקנים לכל ליגה בעולם, אפילו חצי רכז.
ג'יי.אר הולדן, האיש שהביא לדייויד בלאט את אליפות אירופה, כבר הודיע על פרישה ולמדינה הגדולה באירופה אין משהו שדומה למחליף עבורו. גם ארגנטינה בבעיה. זה יפה שדלפינו מוכן לקחת על עצמו את מלאכת הובלת הכדור, אבל פריג'יוני כבר בן 31, עובר עונות לא קלות בטאו וגם להם אין כרגע יורש לעמדה הכי חשובה, זו שאמורה להפעיל את ג'ינובילי וסקולה.
ואולי המשמעותי מכולם, גם דירק נוביצקי מהרהר בקול רם על פרישה וזהו סופה של נבחרת גרמניה, שתחזור להיות עוד נבחרת שפעם עולה לאליפות אירופה ופעם לא, במקום נבחרת שמתמודדת על מדליות ותארים.

ארה"ב פרקה את שאר העולם, כי לברון ודוויין ווייד הגיעו לא רק הכי חזקים אלא גם הכי נחושים. לברון עדיין רעב כי תארי NBA אין לו ועדיין לא ברור מתי יהיו אם בכלל. ווייד הגיע אחרי שנתיים נוראיות, של הרבה פציעות ותסכולים כדי להראות שהוא עדיין כאן, האלוף מלפני שנתיים.
השניים האלה היו הכוח שהניע את הנבחרת החזקה בעולם, כי בלעדיהם קובי וכרמלו, קיד וכריס פול, לא היו מפרקים את כל האחרים לגורמים קטנים.
הטורניר הזה לימד אותנו שלקראת אליפות אירופה בשנה הבאה, נשארנו עם שתי נבחרות גדולות באירופה, ספרד ויוון. צריך לקוות שרודי פרננדס ואחריו ריקי רוביו, ילכו בדרכו של פאו
אצל היוונים אין בעיה כזו ולא תהיה. יש להם גם הווה וגם עתיד באותה נבחרת ודווקא הכישלון הזה יעזור להם בהמשך.
ומילה עלינו. זה נכון שספרד ויוון נראות גדולות על כל אירופה, אבל כמו שרוסיה וגרמניה נראו, איך שליטא תראה בעידן שאחרי שאראס והעובדה שבמדינות יוגוסלביה לשעבר אין רצון גדול לשחק בנבחרות, אפשר לדמיין לא רק על עלייה לאליפות אירופה בלי טורניר ההזדמנות האחרונה, אלא גם על טורניר גדול אחרי, אם לא אולימפיאדה, אולי אליפות עולם.