6 בלי: הדרך של דרק שראפ למכבי ת"א
סרט אמריקאי שהפך לקאלט ישראלי. מפגש מקרי בגביע שסלל את הדרך לאימפריה באירופה. 15 שנים מפוארות שהסתיימו אתמול. דריק שארפ אומר שלום בגיל 39
ג'יימי פוקס היה זוכה בעוד אוסקר על התפקיד הראשי, ריי אלן היה קופץ להופעת אורח, ושארפ עצמו היה רץ לקונגרס, או לפחות לראשות עיריית אורלנדו. הוליווד עשתה הרבה יותר, עם תסריטים הרבה פחות מרשימים מזה של קפטן מכבי ת"א.

בחור נמוך ולא אתלטי במיוחד, שגדל בתנאים לא קלים. עם אח שהידרדר לכלא וסביבה שראיתם מקפצות אידיאליות ממנה לחיים. שחקן קולג' נחמד, לא יותר, שרדף אחרי החלום עד הליגה השנייה בישראל, ורגע לפני שסיים את הקריירה כגימיק חולף בעיירת פיתוח, הפך כמעט במקרה, בזכות אישיות נטו, לאחד הסמלים הטהורים שפגשנו, לספורטאי מופת.
כזה שהודעת פרישה שלו, כשהוא מתקרב ליום הולדת 40 ובקושי משחק, עדיין עושה משהו לכל ילד שאי פעם ראה אותו משחק/מעודד/מדבר. גם ללא קשר לשלשה ההיא. אז אולי השלשה מול ז'לגיריס תככב בפרומואים, אבל הסצינה המשמעותית באמת בעלילה התחילה כמעט עשר שנים קודם, במגדל העמק. שם פגש שארפ, קלע אוטומטי בקבוצת תחתית בליגת המשנה, לראשונה את מכבי ת"א.
שני מפגשי גביע חסרי כל משמעות ספורטיבית,
בסוף קטש נשאר. גם שפר הצטרף. ועדיין, לאורך זמן, דווקא הגארד המחליף, ממלא המקום, טיפס למקום השביעי בקלעי מכבי באירופה בכל הזמנים 1,734) נקודות,( סגר 15 עונות במועדון, שיחק בנבחרת, הפך לשחקן המבוגר בהיסטוריה של הקבוצה וזכה ב27- תארים.
כאמור, אחד מהם - ואיתו שושלת שלמה של מכבי, שלא היתה שורדת ללא סל הניצחון הדמיוני מול ז'לגיריס - יזוהו איתו לעד. כמו המשפט של גור שלף, הקפטן באותם ימים, שרגע לפני הנפת גביע היורוליג, עמד במרכז המגרש, שאל את המיקרופון מהכרוז, ואמר: "אנשים אומרים 'בי לייק מייק' (ג'ורדן). אני רוצה להיות לייק דריק." אמר, והזמין אותו להניף ביחד את הגביע.
אתמול, אחרי קיץ ארוך של מגעים ותהיות, הודיע שארפ על מעבר לאזרחי. במקור, למרות שחוזהו הסתיים בקיץ האחרון, שארפ עוד דיבר בפתיחות על רצונו להמשיך לשחק. במכבי מאוד רצו לראות אותו ממשיך במועדון, והציעו לו במקביל תפקיד בצוות המקצועי.

עד הימים האחרונים הוא התכוון להמשיך לעונת פרישה. אתמול הוחלט לעשות את הצעד הבא, ולהפוך לעוזר מאמן לצד גיא גודס. משרה שפינה לאחרונה אבי אבן, שמונה לראש מחלקת הסקאוט.