אמאל'ה, מאריבור: מכבי חיפה לא לומדת מלקחי העבר
הסיכוי של חיפה לעבור את הסלובנים מגרד את ה50- אחוז, למרות האופטימיות של האוהדים. לידיעת הקוראים אדלר ולוין: טדי זה לא דיסני, אל תופתעו אם מסרי האחווה והשמחה ייתקלו במכשול קטן בשם "לה-פמיליה". והפתרונות של לוזון למצוקת הדיור נחמדים, אבל כדאי לו לגנוז את הרעיון לצרף את שחקני הנבחרת למחאה
גם אם חיפה תעבור, זה יקרה במקרה הטוב על חודו של שער. חבל, נראה שחיפה, למרות סימני האזהרה והכישלונות בליגת האלופות לפני שנתיים, לא באמת לומדת מלקחי העבר, וראשיה בוחרים להמר על התגלגלות צנועה מדי משלב לשלב, כאשר את החיזוק המשמעותי הם בוחרים לדחות לשלב הבתים.
בינתיים מתפתח פה פולקלור טרום עונתי סביב דבאלישוילי, האם הוא טוב מספיק או לא, בדיוק כמו לפני אקטובה, ואז הוויכוח מסתיים כשהבחור משאיר את חיפה מעל המים.
בלי השחקנים שעשו את האליפות של העונה שעברה - ליאור רפאלוב ותומר חמד - השאלה הגדולה אם חיפה מסתפקת בלהיות ראש לשועלים, שזה אומר אלופה כמעט נצחית בליגה הישראלית החלשה, או שהיא מעוניינת לפתח במקביל גם את סדר היום האירופי שלה, אותו כמעט שזנחה.
על אף שחיפה הופיעה שתי עונות בליגת האלופות, והפועל ת"א רק עונה אחת, החלוקה בין שתי הגדולות בכדורגל הישראלי די מובהקת. חיפה שולטת כאן בליגה (שבע אליפויות ב11- העונות האחרונות,(
ביום רביעי נוכל לדעת לאיזה כיוון חיפה הולכת העונה - מאמץ דו ראשי בליגה ובאירופה, או הדחה ותסכול מתמשך שיפגשו את מכבי ת"א הצעירה והמתחדשת, ואת הפועל ת"א, שראשיה יעשו מאמץ להראות שהם ראויים להחזיק בה יותר מקודמיהם. האוהדים של חיפה מדברים על 90 אחוז סיכוי לעבור שלב. אני עוצר ב50- אחוז. בקושי.
השאלה הגדולה, במיוחד אחרי התקרית הגדולה עם יניב קטן, היא אם דוידוביץ,' שמאז החיים יחד עם דודו אוואט עבר בחיפה שנים ארוכות ללא תחרות בשער, יידע לשבת על הספסל, ולא להעכיר את האווירה. פתיחת הפה על קטן פגעה בעיקר במעמדו של השוער, והרחיקה ממנו חלק מחבריו שדואגים מפליטות פה בלתי צפויות, עכשיו כשיש לדוידוביץ' פחות מה להפסיד.
2. קראתי השבוע אינספור ראיונות שהעניקו דן אדלר ואדם לוין, שמבקשים להיות הבעלים בבית"ר ירושלים. ברור שיש אצל השניים האלה, שנראים יותר כמו שני מתלהבים מ"תגלית," הרבה רצון טוב ואולי גם יכולת כלכלית, אבל חוששני ששניהם חושבים שהם נחתו בהלסינקי (במקור היה צריך להיות אוסלו, אבל גם שם מסתובבים מטורפים עכשיו.(
להיות בעלים של קבוצת כדורגל בישראל, במיוחד בית"ר ירושלים, זה לא דומה לבעלות על הבייסבול של ה"רד סוקס." אדלר אמר השבוע שהוא לא מאמין שבית"ר נועדה להיות שופר פוליטי, אלא מסר של אחווה ושמחה. כן, אין ספק. כולל בובות של וולט דיסני ופו הדב, כפי שמיכל זאבי, בתו של גד, רצתה פעם לפזר שם ביציעים. נחמד גם שאדלר אמר שאם האוהדים יהפכו לאלימים לא תהיה להם סבלנות כלפיהם.
3. בניגוד למה שרבים אומרים, אין לי בכלל בעיה עם הביקור של אבי לוזון באוהל המחאה ברחוב רוטשילד. אפילו שזה מאוד קרוב למקום העבודה שלו, לוזון הגיע, לחץ ידיים והציע כמה הצעות ייעול - פטור ממס רכישה למי שרוכש דירה ראשונה, משכנתא בריבית אפס והוצאות משכנתא שיוכרו כהוצאה לצורכי מס.
הצעות נחמדות אבל טיפה בים, כי עד שהמדינה לא באמת תתערב ופשוט תוריד את עלויות מחרי הקרקע לבנייה, ההצעות של לוזון יהיו ברמה של עוד אלף שקל בנטו שזה נחמד, אבל לא ישנה פה את תחושת הגזל.
את ההבטחה של לוזון להביא לכאן את שחקני הנבחרת, עדיף שיגנוז. בלי שתבקש, הם לא יבואו כי זה לא על סדר היום שלהם, רחוק מסדר היום המותגי שהם מנהלים. אולי יש להם הורים ואחים שלא יכולים להגיע לדירה, אבל רובם עסוקים בעצמם.
וכמו שחלקם הגדול לא היו מגיעים לאותן מחלקות ילדים בבתי חולים, אם הקבוצה לא היתה מארגנת אותם לשם - כך גם פה שום דבר לא בכוח. ירצו להפגין סולידריות במאהל? סבבה, אבל לבד, בלי התחסדויות.
וחוץ מזה, לוזון, יש דברים דחופים יותר מבחינתך על הפרק. תראה את הליגה בשוייץ. מדינה של 6 וחצי מיליון תושבים, עם קבוצות לא טובות יותר מחיפה והפועל ת"א, אבל עם נבחרות נהדרות בכל גיל (הצעירה שלהם הפסידה בסוף יוני לספרד בגמר היורו.(
4. דרור קשטן הוכיח שוב שהוא הגדול מכולם. גם אין ספור ישיבות במסעדת וול-דאן הנעימה, בצוותא עם מוני הראל, על סיגר משובח וכוס וויסקי, לא ישנו את היכולת הווירטואוזית לקלוט לאן הרוח נושבת ולזרום איתה בלי להניד עפעף. אין ספק, מקצוען. הוא עוד יגיע רחוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם