פותחים שולחן 2011/12: מצב האומה
מה עשתה ההשבתה לדייויד סטרן, מה היא תעשה לעונה הנוכחית, מי ייקח את התואר האישי החשוב ואיך תיראה סדרת הגמר: החלק האחרון בשורת הדיונים לקראת פתיחת העונה הערב
אודי הירש: כל עיתונאי בכל תחום סיקור מכיר את הכלל הזה: ככל שתתקרב יותר
רוצים לעקוב אחרי ערן סורוקה לאורך עונת ה-NBA?
זה מה שעשתה השביתה לליגה - היא הפשיטה אותה מההרואיות שלה. סתם אנשים שמרוויחים המון כסף ורוצים עוד קצת - בין אם אלו הבעלים ובין אם השחקנים. השביתה בסך הכל הזכירה לנו שכל המעורבים בעסק הם בני אדם, גם אם מנגנון השיווק של דייויד סטרן מנסה להציג אותם כבני אלים.
אורן יוסיפוביץ: כמה התגעגענו. בשלהי השביתה הגיע כבר השלב שאתה אומר לעצמך - לא רוצים, לא צריך. יש פוטבול, כדורגל, בייסבול. תוך שנתיים נשכח מכל העסק. ואז זה חוזר, ואז אתה חוזר. כי באמת, כמה שהתגעגענו. ספורט בכל יום זו ההמצאה הכי טובה בעולם. מזל שיש מדינה אחת בעולם שמספקת את זה.
מיכה להב: שבילי האנטר לא פופולרי וצריך לחפש עבודה חדשה, לאו דווקא בצדק. שיש חבורה של שחקנים וגם בעלים שרק רוצים לנצח ומוכנים להתאבד למען המטרה ולקחת איתם את הליגה כולה. שכרמלו אנתוני צריך להיות אייקון אופנה. שהבעיה הגדולה יותר עשויה להיות בין הבעלים לבין עצמם - שאלת חלוקת ההכנסות עלולה להיות המשבר הבא, שיפרוץ בקרוב מאוד. למדתי גם שג'ורדן פארמר הוא שחקן הרבה
לא בדיוק למדתי מה עזרה לנו ההשבתה הזאת. באמת חירבו את הפופולריות של הליגה בשביל הזכות להיפטר מחוזה אחד תחת חוק האמנסטי ולא הרבה יותר מזה? כי עברה חצי שנה, המון דם רע נשפך ואחרי שירד האבק, כוכבי העל ממשיכים לקבוע את היעדים שלהם, שחקנים בינוניים מרוויחים יותר מדי והניקס מוציאים כסף על גארדים שמנים ועצלנים. אז מה השתנה?
ערן סורוקה: שלבריאן מהוני מאי.פי נולדה בת, קן ברגר מ-CBS נוהג להביא בננות לישיבות המו"מ, אדריאן וויינרובסקי מ"יאהו!" היה מאוד מבואס אם הסמארטפון היה עף לו באמצע בילוי משפחתי בדיסניוורלד, כריס שרידן פתח אתר משלו בתזמון הכי מבאס שאפשר, והווארד בק מהניו יורק טיימס מצחיק ושנון באופן מכאיב. שקולגיאליות בין כתבים בארה"ב היא משהו שבחיים לא יהיה כאן. שדרק פישר מלך, וזה הזמן לתלות את הנעליים ולעבור רשמית לחליפות. שסטרן צריך לעשות הופעת פרידה יפה באולסטאר באורלנדו וללכת לשחק גולף עם הנכדים.
שכסף מסובב ת'עולם ותאוות בצע עוד יותר. שאנתוני טוליבר, ג'ארד דאדלי ורוג'ר מייסון הם קודם כל בני אדם מעניינים ואחר כך כדורסלנים מוכשרים. שבחיים לא אוכל לעשות עסקים עם מייקל ג'ורדן. ושאם אתה באמת רוצה להבין מקרוב את ה-DNA של ה-NBA, אתה חייב טוויטר.
שגיא רפאל: שאסור להאמין לאף אחד - השחקנים והבעלים מנסים למכור לאוהדים שכל אחד נאבק על טובת הליגה, כשבפועל כל אחד נאבק בשביל עצמו. בסוף כולם השיגו משהו, חוץ מהאוהדים; שצריך לדעת לפרוש בשיא - כמה היינו מתגעגעים לסטרן אם הוא היה פורש ב-1998?; שמה שרואים מכאן לא רואים משם - תשאלו את מייקל ג'ורדן.
שכדורסל משחקים 48 דקות, ואז עוד 48, ואז עוד 48. אני בטוח שמשחקי בק-טו-בק-טו-בק הם לטובת האוהדים. שההבדל בין השחקנים שמגיעים מאהבת כדורסל לאלה שזה קודם כל מקצוע עבורם הוא ההבדל בין קווין דוראנט, שלא הפסיק לשחק כדורסל בכל מגרש שהוא רק יכל, לבין דרן וויליאמס, שמיהר למצוא מישהו אחר שישלם לו בשביל לשחק כדורסל.
ערן שור: אה.. כלום. אני בטוח שכאשר גיליתם שלשחקנים ולבעלי קבוצות יש אגו, הייתם ה-מ-ו-מ-י-ם. אני גם משוכנע שלא ציפיתם שהצדדים יאהבו כסף עד כדי כך שיהיו מוכנים לבטל משחקים ולאבד פופולריות בזמן שהם רבים על עוד שברי אחוזים בחלוקת הרווחים. לאחר שהשיחות "התפוצצו" והכדור התגלגל למישור המשפטי, אני מהמר שההתעשתות של הצדדים, רגע לפני שהם נמצאים על פי תהום ומפסידים את הכל, גם לא באה כהפתעה גמורה.
לאחר ההשבתה הקודמת יצאה הליגה בסיסמה "אני עדיין אוהב את המשחק הזה", אז תדעו שם שגם אנחנו עדיין אוהבים אותו, אבל אנחנו עדיין לא אוהבים להיות הצד המפסיד בעסקיהם של הטייקונים שאף אף פעם לא מנצחים.
הירש: ההתנהלות של סטרן בשביתה, השמועות שכמה בעלי קבוצות בליגה שולטים בו והביטול השערורייתי של העברת פול ללייקרס מכתימים את המוניטין שלו. אלא שחמור מכך, ההערכה לקומישנר נובעת מכך שלקח ליגה כושלת והפך אותה למותג בינלאומי, בעוד המשבר בקיץ חשף שהליגה מפסידה ובעיקר לא זוכה להערכה בארה"ב.
נדמה היה שכולם מסתדרים מצוין בלי לברון וקובי. האנשים שאוהבים NBA מעריכים את סטרן עכשיו קצת פחות, אבל הבעיה האמיתית היא שבחודשים האחרונים התברר שמרבית האמריקאים כלל לא יודעים מי הוא.
יוסיפוביץ: עבור.
להב: יוני 2011: סטרן הוא הקומישינר הטוב בתולדות הספורט המקצועני בארה"ב. דצמבר 2011: דייויד סטרן היה פעם אחד הקומישינרים הטובים בספורט האמריקאי. אם יש מנצחים ומפסידים בהשבתה הזו, סטרן ללא ספק נכנס לצד של המפסידים. ואם ההשבתה לא הספיקה, אז הסקנדל המתמשך בניו אורלינס הורנטס הרס לו לגמרי את התדמית.
לא מגיע לסטרן להיזכר בגלל השערוריות של השנים האחרונות. לא דונאגי, המכות בפאלאס או כל דבר שלילי אחר צריך לקבוע את המורשת שלו. הוא האיש שהפך את ה-NBA לליגה סופר פופולרית. הוא גם האיש שהפך את ההשבתה הזאת לקרב של מיליארדי דולרים ולא של מאות מיליונים בלבד. בכל זאת, כשנזכור את הקריירה שלו, חצי השנה האחרונה תקבל פרק מאוד לא מכובד. והימור שלי: זה יהיה הפרק המסכם.
סורוקה: באחת משנותיו הראשונות, הסתבך קומישנר בתחילת דרכו עם אוהדים בבוסטון, להם אמר ערב משחק בגמר נגד הלייקרס, כשהסלטיקס מובילים 2:3, ש"אנחנו צריכים שהסדרה הזו תלך לשבעה משחקים". האוהדים הירוקים כעסו על סטרן. והיום אני מניח שהוא מתגעגע לימים האלה, בהם הכל היה פשוט.
מה שקורה בשבועות האחרונים הוא אפקט מצטבר של מספר חקיקות שהרתיחו את השחקנים, מהכדור הסינתטי וקוד הלבוש ועד האיסור להביע רגשות בפני שופטים. היום הוא איבד את זה, ולא רק בעיניהם. ואין קומישנר שיכול להמשיך בתפקידו כשכוכבים בליגה מטנפים עליו, מי בעדינות ומי פחות, מדי שבוע.
עבורי, לפחות, הצפייה בפרצופו העייף ובמבטו הפטרוני של סטרן, בעודו מנסה למכור לתקשורת עוד כמה סילופים של המציאות בשביל העו"ש של רוברט סארבר, היתה ממש מעיקה. האיש הזה עשה המון עבור הליגה משנות ה-80, אבל לא ידע מתי להגיד לעצמו די.
רפאל: סטרן היה וימשיך להיות האיש שניהל את ה-NBA לגדולה. השאלה היחידה היא האם הוא גם יהיה זה שיפיל את ה-NBA לתהומות השכחה. כל אותם אנשים שמצקצקים עכשיו בלשונם שוכחים שבלי סטרן, סביר שרובם בכלל לא היו יודעים מה זה NBA , ואת זה צריך להזכיר להם. האם יכול להיות שעזיבה שלו לפני ההשבתה הנוכחית היתה עוזרת למורשת שלו? אולי, אבל מה שווה המורשת אם אין NBA ?
חוץ מזה, הבעלים שסטרן התמודד איתם בשנות ה-80, אינם אותם בעלים שאיתם הוא מתמודד היום. בשנות ה-80 הוא היה הבוס, היום הוא צריך לרצות את הבעלים קודם, ולפעמים זה בא על חשבון האוהדים. לגבי הסיפור עם פול, הוא פישל בדרך שבה זה נעשה, אבל ההחלטה שלו היתה נכונה. הטרייד עם הלייקרס לא היה טוב להורנטס במעמדם הנוכחי כקבוצה נטולת בעלים. הם קיבלו שחקנים מבוגרים מדי, ולקחו על עצמם יותר מדי שכר. הטרייד עם הקליפרס מעולה עבורם.
שור: לחצי השנה האחרונה תהיה השפעה אפסית בעוד מספר שנים, כשיבואו לנתח את תפקוד הקומישנר במהלך כהונתו. סטרן נחשב בצדק לגאון שיווקי שלקח לפני יותר משני עשורים וחצי ליגה, שבדיוק התאוששה מאחוזי צפייה נמוכים ותדמית בעייתית, מיתג אותה ושיווק אותה מחדש בהצלחה והפך אותה לליגה בה השכירים שלה, קרי השחקנים, מרוויחים בממוצע חמישה מיליון דולר לעונה, הכי הרבה בעולם.
הטרוניות בחודשים האחרונים על ההתנהלות בהשבתה, כמו גם בזמן "פרשיית פול", על ידי אוהדים ושחקנים אשר קיבלו אישוש מבחינתם שמדובר בדיקטטור, צריכים להילקח בפרופורציה המתבקשת.
הקומישינר עצמו הגיב: "אולי לא עשיתי לעצמי יחסי ציבור טובים, אבל זו לא העבודה שלי". העבודה של סטרן היא בין היתר לדאוג שתהיה בסוף ליגה מאוזנת, שהשחקנים לא ישברו את הכלים, שהקבוצות קטנות לא יהיו בהפסדים, וזאת תוך כדי אובדן מינימום של משחקים. התדמית והעניין שייצרה הליגה בעולם, בתקופת הכהונה כולה, הם המדדים בהם יישפט הקומישנר. לא חצי שנה שנויה במחלוקת.
הירש: עונה כה צפופה לא יכולה להועיל לרמה. כדורסל הוא משחק מורכב שדורש אימון, חזרות ותיקון טעויות. תקופת הכנה כל כך קצרה ומשחקים כה רבים שנערכים ערב אחרי ערב יביאו לכך שקבוצות הליגה יהיו פחות מתורגלות. גם עונות רגילות אינן קלות במיוחד, אבל האינטנסיבית הפעם תביא לפציעות קשות ותשחק לטובתן של קבוצות שכמעט לא שינו את הסגל, כמו אוקלהומה סיטי ושיקאגו.
יוסיפוביץ: כל עוד לא יהיו פציעות, העונה טובה לנו. כי זה לא באמת משנה. 82, 66, 95. עצם זה שבכל לילה הליג-פס יעבוד (בשלב הזה תבוא הביקורת הגלויה על כל הערוצים ש"משדרים" פה NBA). יותר מזה לא צריך. הפלייאוף מעולם לא היה קרוב יותר? עוד יותר טוב.
להב: עונה של 66 משחקים היא דבר טוב מאוד לאיכות של הליגה. זה הפך להיות סוד מאוד גלוי שיש יותר מדי משחקים ב-NBA ושכתוצאה מזה איכות המשחק נופלת. השחקנים טובים יותר מבאירופה, גם התנאים מוצלחים יותר ומהשכורות גבוהות יותר, ובכל זאת הצמרת של היורוליג משחקת כדורסל טוב יותר מבכל משחק עונה רגילה בארה"ב. זה לא צריך להיות כך.
רק חבל שהסיבה להפחתה בכמות המשחקים היא ביטול של החודשיים הראשונים בליגה. עם 120 יום לשחק, המצב העונה יהיה רק יותר גרוע. בק-טו-בק-טו-בק נשמע כמו התנאים באוטובוס עמוס במרכז ירושלים, לא כמו לוח משחקים שיתרום במשהו לאיכות על הפרקט.
סורוקה: אני מעריך מאוד את מאמציהם של ראשי הליגה לפתוח את העונה בכריסמס ולקיים בה 66 משחקים לכל קבוצה, כדי לא לפגוע במחזור ההכנסות של המסעדה האיטלקית של ג'ו משהו מול האולם בשארלוט, ולתת לאוהדים כמה שיותר משחקים.
כמה חבל שלא הגיעו להסכם הזה לפחות חודש קודם - זה היה אפשרי אם לא היו מבזבזים את כל יולי ואוגוסט על סוליטייר. כמה חבל שב-17 במארס, כשהבובקאטס במשחק שמיני ב-11 ימים יארחו את טורונטו המשחקת בפעם השישית בשמונה לילות, סביר להניח שלפחות שלושה שחקני מפתח מכל צד יישבו על הספסל באזרחי ותוצאת הסיום תהיה 69:73.
כמה חבל שהליגה מנסה לקחת מוצר פגום, שאיכותו השנה תרד בשל רשלנות היצרן, ולגבות עליו את אותו מחיר. בערבים רבים מדי, הליגה הטובה בעולם תיראה כמו בדיחה עצובה.
רפאל: רע מאוד. זה מתיש את השחקנים, גורר פציעות עומס רבות, הופך משחקים שלמים לגארבג' טיים, ובנוסף זה מתיש את האוהדים. לראות את המשחק השלישי ברציפות של קבוצה מסוימת זה עונש הכי גדול שיכול להיות לאוהד.
האוהד התמים משלם במיטב כספו, המאמן יודע את זה, ומתחיל את המשחק עם החמישיה הראשונה שלו. מצד שני הוא יודע שהם לא מסוגלים לזוז, אז מהר מאוד עובר לחמישיה השניה ואפילו השלישית, והאוהד נתקע עם שחקנים שלא מעניינים אותו, ומשחק שנגמר אחרי חמש דקות. מיותר לחלוטין, אבל ה-NBA לא יכול להרשות לעצמו לאבד הכנסות, אז דוחפים משחקים. היו צריכים להסתפק בעונה של 50-44 משחקים.
שור: עונת 66 משחקים ב-120 ימים טובה מאוד לרופאים שיזכו ליותר פרנסה. היא טובה גם לשחקני ליגת הפיתוח וסוכניהם שיקבלו הצעות למלא את השורות בחוזים של עשרה ימים. חוץ מהאנשים הנ"ל היא רעה לכולם. היא רעה למאמנים שלא יוכלו להעביר אימונים במהלך העונה. לשחקנים אשר ייקרעו תחת העומס ויאלצו לוותר מראש על דקות משחק או על משחקים בכלל לצורך מנוחה, לקהל שיראה כדורסל פחות מאורגן ואיכותי ממה שהורגל, ורעה כמובן לאלופה שתזכה בכוכבית ליד התואר.
הירש: זו אמורה להיות העונה של קווין דוראנט. נראה היה שבעונה שעברה הוא התקשה להתאושש מהקיץ המפרך, אזו הוביל כמעט לבדו נבחרת אמריקאית מוגבלת לזהב באליפות העולם, אחרי כמה חודשי מנוחה - פרט למשחקי הצדקה הרבים שבהם נטל חלק - השילוב בין 208 הס"מ לבין הקליעה הפנומנלית אמור להסתיים בתואר כפול, מלך הסלים ו-MVP. בתנאי, כמובן, שראסל ווסטברוק יבין מי השחקן הכי טוב באוקלהומה סיטי.
יוסיפוביץ: הגיע באמת הזמן ל-KD. חלאס. חיכינו, הבנו. חבילה מושלמת. אז נכון, קצת רזה, אז מה. אומרים שתיאבון זה טוב. מספרים, ניצחונות, אחוזים, היילייטים. קווין דוראנט יהיה ה-MVP של העונה.
להב: לברון התעקש להצהיר כל העונה שעברה שהוא אוהב להיות בתפקיד האיש הרע. אחרי ההשבתה הוא לא הפסיק לספר כמה הוא למד בשיעורים אצל ד"ר האקים אולג'ואן. לברון עם משחק פוסט אפ יכול להיות הנשק הקטלני ביותר שראינו ב-NBA. וזו אפילו לא הסיבה שהוא יזכה בתואר בפעם השלישית בקריירה. אחרי עונת היכרות ומאבקי כוח סמויים עם ווייד, נראה שמיאמי מתחילה להיבנות סביב לברון, ומי רוצה להמר נגד השחקן הטוב בליגה שעטוף בסגל המסייע המובחר ביותר?
סורוקה: קפיצה מהמקום הרביעי לראשון באיזור, ועוד עונה של 30-27 נק' לערב ושלל מספרים יפים, יעשו את העבודה עבור דוראנט. לברון יגיע שני ויגיד שמה שחשוב זה מי ייקח את ה-MVP של סדרת הגמר. ועוד משהו: לגוסטבו איון, הסנטר המכסיקני שניו אורלינס הביאה מפואנלברדה, יש יותר סיכוי לזכות מאשר לדריק רוז לעשות ריפיט. אפקט ההפתעה שיצר רוז בשנה שעברה ישוחזר רק אם הבחור ירשום ממוצע לערב של טריפל דאבל, או אם שיקאגו תסיים במאזן 3-63. וזה לא יקרה.
רפאל: ללברון יש קוף על הגב. דוראנט מגיע טרי ורענן לעונה הקרובה. מי מהם שיצליח לקחת את הקבוצה שלו גבוה יותר, יזכה ב-MVP.
הבעיה העיקרית של ג'יימס היא החברים לקבוצה, שגונבים לו חלק מאור הזרקורים. כדי לזכות בתואר ה-MVP, הוא יצטרך להעלים טיפה את וייד ובוש, ולדאוג להופיע לכל משחק במיטבו. דוראנט לעומתו הוא השחקן מספר אחד באוקלהומה לדעת רוב האנשים (ווסטברוק הוא כנראה חלק מהמיעוט). בעונה שעברה הוא נפגע מהקיץ הארוך וההשתתפות באליפות העולם. הוא היה קצת פצוע בתחילת העונה ולקח לו זמן רב יותר להיכנס לעניינים. השנה היה לו קיץ ארוך, והרבה משחקי כדורסל, והוא אמור להיות בכושר טוב כבר בפתיחת העונה.
שור: בעונה האחרונה הוכיח דוראנט מעל לכל ספק שמבחינת כישרון ויכולות הוא שייך לליגה של הגדולים באמת. לאחר שדאג לשמור על כושר בפגרה, דוראנט מגיע לעונה הקרובה מנוסה וחד מספיק על מנת להוביל את קבוצתו גם בנק' וגם ליותר נצחונות. המשימה הקשה באמת תהיה למצוא לו כבר כינוי מתאים שהולם את מעמדו.
הירש: מיאמי תעלה לגמר עם יתרון ביתיות על הקליפרס ותיקח אליפות. גם בעונה שעברה, למרות מופע ההיעלמות המסתורי של לברון, ההיט היו קרובים מאוד לתואר. כשהם בוגרים בשנה, חמושים בצוות מסייע טוב יותר ובעיקר אחרי שהיריבה העיקרית מדאלאס נחלשה משמעותית, ההיט נושלו מתירוציהם. הבעיה היא שהמשחק האמיתי העונה מתרחש בראש של ג'יימס, שיוצא למסע גירוש שדים פרטי. אולי במקום לשנות שיטת משחק, ספולסטרה צריך לשלוח את הכוכב שלו לפסיכולוג.
להב: לברון מול דוראנט בקרב הסופר דופר סטארס. ווייד מול ווטסברוק בקרב ה-ווים. בוש מול הארדן בקרב השחקן השלישי וספולסטרה מול ברוקס בקרב המאמן-שלא-מאמין-שהגיע-עד-הלום. העונה כולה אפופה סביב סימן שאלה גדול - איזה סוג קבוצה מתאים להצלחה במתכונת המצומצמת והשוחקת שתהיה העונה. כאן אני צריך לפנות למומחים מעבר הים, שמאמינים ברובם בשילוב בין הרגליים הצעירות לניסיון היחסי שיש בשתי הקבוצות.
השאלה שלי היא אם גם אחרי הזכייה באליפות ראשונה בקריירה ימשיכו המבקרים לתקוף את לברון. בואו נהיה הראשונים נגיד את זה כבר עכשיו: ג'ורדן מעולם לא היה צריך עזרה של עונה מעוותת כדי לנפח את הרזומה באליפות עם כוכבית. כן, לברון יוכיח לכולם השנה, וגם זה לא יספיק.
סורוקה: הוראות הגעה לצוותי הטלוויזיה: צ'סאפיק אנרג'י ארינה נמצא בשדרות רינו 100 מערב באוקלהומה סיטי, מיקוד 73102-2423. שם תראו את דוראנט מארח את לברון ביוני. הוראה לצוותי המשטרה: כל ההודעות שקיבלתם על מצעד האליפות של הת'נדר, המתוכנן תיאורטית לסוף חודש יוני, מבוטלות.
שור: 1:4 להיט על הת'נדר. שתי הקבוצות מובלות על ידי כוכבים צעירים הנמצאים בשיא כושרם ומשחקים לפחות עונה אחת ביחד. שתי הקבוצות יודעות שעכשיו זו ההזדמנות שלהן לפני שהיריבות מתחזקות. שתיהן מתבססות על משחק ההגנה ונעזרות ברול פליירים אפקטיבים. אנדרו ביינום, טרייסי מגריידי, וינס קרטר ובארון דייויס לא משחקים באף אחת מהקבוצות, שזה כבר סימן טוב מבחינתן. להיט יש קצת יותר חלקים בפאזל וקצת יותר נסיון ולכן גם יהיה להם בסוף את היתרון.
רפאל: במזרח למעט פציעה, קשה לראות מה יעצור את ההיט מלהגיע פעם נוספת לגמר. במערב השאלה קשה יותר. המוח עדיין מסרב לקבל את ההדחה המטורפת של הלייקרס בעונה שעברה, ואת העובדה שהספרס כבר זקנים מדי.
אני חוזר להימור המקורי שלי מתחילת שנה שעברה, הלייקרס. קובי כועס, וכשקובי כועס, קובי קולע. אודום אמנם הלך, אבל גאסול וביינום ביחד עם מרפי ומקרוברטס שהגיעו זה עדיין אחד מהקווים הקדמיים הטובים בליגה. חוץ מזה שסטרן צריך גמר עם המון רייטינג, ומה יביא לו יותר רייטינג מקובי נגד לברון? לייקרס נגד ההיט?
אליפות? לברון ג'יימס משתיק את המבקרים, נוקם במייק בראון (לא ברור לי על מה, אבל שיהיה), ומפנה לוייד את הבמה כדי לקחת MVP של הפיינלס. שיין באטייה אחראי על המהלך המנצח, עם חטיפה גדולה מקובי, ואז תיקון החטאת ליי אפ פשוט של הקינג.
יוסיפוביץ: עוד יהיו תנודות עצומות בשוק, שישנו את התשובות ל-14 השאלות הקודמות, ובעיקר את זו. נאחס כמו שכל העולם עשה על מיאמי כבר לא יהיה, ושיקאגו רק תקשה בדרך לסוף במזרח. מהצד השני, כבר אמרנו - אוק' סיטי אמורה להיות שם. בוחנים את הרוסטרים, משווים עמודות, זה רק הגיוני שזה מה שיהיה, ניתוח קר ומקצועי. ואז אתה נזכר בשנה שעברה, ובמה שדאלאס עשתה.
ושוב אתה חוזר לרוסטרים, ורואה שחסר רכז מחליף, ושצ'נדלר כבר בעיר של ג'ואי ומוניקה. ומארק קיובן בטח ירצה לנוח, וקיד בטח לא יכול בלי לנוח, ונוביצקי יהיה כבד יותר בלי הקוף שהיה על הגב. אבל ניתוח זה לדוקטורים, ומקצוענות זה לא פה. עקב כך ובהתאם לזאת, אנחנו מתכבדים להכריז: מיאמי היט ואוקלהומה סיטי ישחקו בסדרת גמר ה-NBA. ודאלאס תיקח אליפות.
פותחים שולחן:
מי תפציע מהמזרח?
הצעירה ביותר תצליח במערב?
בית ביום:
האטלנטי
המרכזי
הדרום-מזרחי
הפסיפי
הצפון-מערבי
הדרום-מערבי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם