גאון טמבל: מה הסיפור של בריאן רנדל?
הדבר היחיד שיכול להציל את הפועל ירושלים זה שינוי דרסטי באופיו של הפורוורד האדום. כלומר, עוד עונה נדפקה

נראה שמבשר הז'אנר היה נדב הנפלד, בחור עם גב גדול, יד מאבן וכמה שיערות מיותרות באוזניים שזכה להשתפכויות מצד הפרשנים בגלל יכולות הגנה נדירות וחוכמת משחק מרשימה. אחריו הגיעה סדרת תאומי הנפלד, מקומיים עם לב גדול ואובססיה לסחיטת אופנסיב כמו דריק שארפ, מתן נאור, עידו קוז'יקרו ואורי קוקיה בשנים האחרונות.
פער הרמות בין הנפלד - הפאוור פורוורד הפותח של נבחרת ישראל במשך עשור לבין קוקיה, החוליה האחרונה, פורוורד נחמד שלא ניפק יותר מ-10 משחקים מזהירים בקריירה, ממחיש את פחיתות הדור. הפרשנים היום הופכים שחקנים שגילו כמה ניצוצות של הברקה לגאונים מיתולוגיים.
הנטייה הזו מתבטאת גם בגזרת הזרים. ההשתפכויות בניינטיז על שמות כמו מילטון ואגנר, באק ג'ונסון, דיויד ת'רדקיל, בילי תומפסון, דרק גרווין, דניס הופסון ואחרים היו במקומן, כי החבר'ה האלה באמת דפקו כרטיס מדי ערב, הבריקו עם סלים תחת לחץ והיוו מניה בטוחה. הזרים שזוכים העונה למחמאות כאלה הם דרווין קיטצ'ן, קורטני פלס ובריאן רנדל.
קיטצ'ן שחקן טוב אבל נראה שרוב ההתלהבות ממנו נבעה מ-35 הנקודות שהמטיר לחולון על הראש, פלס באמת שחקן אדיר אבל יציב כמו מצב רוח של רווקה מעל גיל 35, ורנדל הוא עדיין תעלומה. אין ספק שיש פה עסק עם בחור חכם (תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת אילינוי. ריספקט).
אתלט אדיר, אבל איך אפשר לקרוא לו שחקן גדול אם באף אחת מהתבוסות המבישות של ירושלים בחודש האחרון הוא לא לקח
הקטע שהוא לא טמבל. רנדל מבין טוב מאוד שכשהקבוצה תקועה, הציפייה היא שהאמריקאי ייקח על עצמו יותר ויציל את המולדת, למרות שהמולדת שייכת לישראלים. הוא לא עושה את זה כי הוא לא מסוגל.
רנדל הוא שחקן משלים שלא מצליח להשתחרר מהיותו כזה. אני די בטוח שאת הממוצעים שלו העונה,11.7 נקודות ו-5.7 ריבאונדים, הוא היה רושם גם בסן אנטוניו, דנבר או שיקגו אם היה מקבל שם אותו מספק דקות. הדבר היחידי שיכול להציל לירושלים את העונה זה שינוי דרסטי באופיו של רנדל, ובאמירה הזה אין חדש: שוב ירושלים תלויה באקט על טבעי ולא סביר בעליל כדי להצליח.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
