הת'רילה של ג'וקוביץ' ונאדאל במלבורן
מאתמול, ג'וקוביץ' ונאדאל חולקים ביניהם רגע שבגללו אנחנו חולמים להיות ספורטאים: רגע שבו לא חשוב מי ניצח, אלא רק שאדם יכול לקחת את עצמו אל הקצה ומעבר לו
הרגע שבו הספורט הופך את עורו. מלבורן, אתמול צילום: רויטרס
"זה היה הכי קרוב למוות שאפשר להגיע בלי למות", אמר מוחמד עלי אחרי הת'רילה במנילה. מהיום, אחרי הת'רילה במלבורן, ג'וקוביץ' ונאדאל חברים במועדון העילית המצומצם של מי שיודע למה התכוון.
רוג'ר פדרר הוא גאון, הוכחה לכך שהיפה והטוב הולכים יחד. אבל שני החברים האחרים בטרויקה המופלאה של טניס הגברים נתנו לנו אתמול את הדבר היחיד שפדרר לא יכול: את הרגע שבו הספורט הופך את עורו. לא עוד תמצית של החיים אלא מבט חטוף, הצצה של שנייה, במה שמעבר להם.
הסתכלתי על שניהם, הסרבי הבלתי מוכנע והספרדי שלא הפסיד משחק מעולם, גם לא אתמול, וראיתי את סנטיאגו, הדייג הזקן של המינגווי, יורק לים חתיכה מלבו ואומר לכרישים "תאכלו את זה, ותחלמו שהרגתם גבר"; את עלי ופרייז'ר בסיבוב ה-14 חובטים זה בזה מכות שיכולות להפיל עיר, כמו שאמר פרייז'ר אחרי הקרב, ועדיין עומדים; את אמיל זאטופק חוצה את קו הגמר, אחרי שניצח גם ב-5,000 גם ב-10,000 וגם במרתון באותה אולימפיאדה.
לא ראיתי את כל שש השעות. יש חיים, התחייבויות, השעון אולי עמד מלכת באוסטרליה אבל אצלנו זה היה יום עבודה. אבל את מה שראיתי לא אשכח: את נאדאל מנצח חמישה כדורים רצופים, כל אחד יותר לא ייאמן מקודמו, כשג'וקוביץ' עומד לשבור אותו במערכה הרביעית - ואז עושה אותו דבר שוב כדי לנצח את שובר השוויון; את הסרבי חוזר משבירה ברגע הכי גרוע, 4:2 במערכה החמישית, ועושה את מה שאף אחד לא האמין שהוא ממין האפשר: נשאר לעמוד על הרגליים כשלנאדאל כבר אין כוח.
את אין ספור ההצלות, ההחזרות הבלתי אפשריות, ההחלטות הקריטיות
במצב שהחמצן כבר לא מגיע למוח. זה היה ספורט שגורם לך לבכות מרוב אושר. לא אכפת לי מי זכה ביותר גראנד-סלאמים. השיפוט ההיסטורי הזה מגוחך בעיניי. ספורט במיטבו מלמד אותנו שהנצח הוא קשקוש, ומה שקריטי באמת הוא הרגע.
מאתמול, ג'וקוביץ' ונאדאל חולקים ביניהם רגע, שבגללו אנחנו חולמים להיות ספורטאים: רגע שבו לא חשוב מי ניצח, אלא רק שאדם יכול לקחת את עצמו אל הקצה ומעבר לו, מעבר לכל מה שהוא עצמו חשב שהוא אפשרי - ולחזור משם אחרי שעשה את עצמו, ואותנו שראינו אותו, לבני אדם שלמים וטובים יותר.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם