סיבוב פרסה: על מארחת הסופרבול
ברוכים הבאים לאינדיאנפוליס. בעיר שלא עוברת הילוך שלישי, הקולטס עמוק בלב. פטריוטס? כאן מעודדים רק את מאנינג
האיצטדיון באינדיאנפוליס. חוץ מזה אין כלום צילום: אי-פי-אי
ג'רמיין אוניל, אקס שחקן הפייסרס, היה אמנם קצת שתוי כשפגשתי בו ב-2007 ביציאה מאחד ממקומות הבילוי המעטים באינדיאנפוליס, אך לא היה יכול לתאר זאת טוב יותר.
אם נקביל זאת למכונית בעלת גיר רגיל, העיר לא עוברת את ההילוך השלישי. מלבד הדאון טאון הצנוע, כיבוי האורות מתרחש מוקדם. בימים ששאראס חילק אסיסטים בעיר, לינור אברג'יל, מיס עולם במיל', התלוננה שהשקט כואב לה באוזן. הצבעים באינדיאנפוליס מספרים על אמריקה הקלאסית. הבלונד שולט ללא עוררין, הצוואר בדרך-כלל בצבע אדום, וזיהום האוויר היחידי מגיע מרכבי הפיק-אפ החקלאיים.
ה-NBA לא ממש מעניין אותם. הפייסרס מדווחים על אולם מלא רק כשלברון או קובי מגיעים לעיר. מסלול המרוצים המפורסם הוא מוקד עלייה לרגל, אך החיים והנשמה בעיר שייכים לפוטבול.
הקולטס הם מרכז העניינים בעיר והרבה מעבר לכך. כשהקבוצה בפעולה זה נראה כמו שילוב בין יום כיפור לפורים, כשהתנועה היחידה היא לאיצטדיון ה"לוקאס אויל", בית המקדש המקומי, ואין בניין בעיר שלא מעוטר בסמל הפרסה.
ביום
בו יתמודד לראשות העיר הקווטרבק פייטון מאנינג - האליל המקומי, שכרגע נראה שהוא בתהליך גירושין מכוער מהקולטס - לא יהיה צורך לחכות לקולות הימאים, התפקיד שייך לו מראש. הסגידה למאסטרו לא משאירה ספקות. ביום ראשון ישלבו האינדיאנים ידיים עם החבר'ה מניו-יורק, וזה עוד בלי לדבר על היריבות הגדולה עם הפטריוטס. "נתנחם בניצחון של איליי," סיפר לי חבר על הרחשים בעיר. "אנחנו תמיד בעד מאנינג".
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם