
דויד של מיכאלאנג'לו: סולארי מפציץ
אחרי אתמול, עוד פחות ברור איך נחתה בישראל יצירת אמנות כמו דויד סולארי. ואגב, אפילו על חשיבות השער שלו איזי שירצקי ורן בן שמעון לא מצליחים להסכים. וגם: טוב עושים אוהדי הפועל ת"א שהם נשארים בבית
אלה תופעות שנשגבות מבינתי. מילא אמא שלו, היא נחתה כאן בגלל געגועים לבן שלה שנסע לשחק בארץ רחוקה, אבל כיצד מגיע לישראל שחקן כמו דויד סולארי. מה בדיוק הוא חיפש כאן. למי הוא התגעגע.
מי שכובש שער כפי שכבש "דויד", בדקה ומהזווית שכבש "דויד", נחת כאן בטעות. זה היה כה מושלם וכל-כך אסתטי עד שהקישורית הראשונה שעולה לראש היא גלריית אופיצי בפירנצה, שם מוצב אחר כבוד וגאון פסלו של דויד המלך מעשה יצירתו של מיכאלאנג'לו.
לרן בן שמעון, כהרגלו אחרי משחקים, לא היה הרבה סבלנות לשאלות בסוף המשחק, כי גם הוא הבין את גודל האירוע. בן שמעון שאל את השדרן הנבוך
כמובן שהשדרן רק מילא אחר הוראות המאמן וקיבלנו ראיון חביב במיוחד עם כדורגלן מתוק במיוחד, שרק לפני כמה דקות כבש שער חשוב וגדול ויפה במיוחד. מי צריך יותר מזה בליגה שבה אשדוד והפועל ת"א הרימו אתמול ידיים כדי להכתיר את קרית שמונה לאלופה.

גם איזי שירצקי נקלע אתמול במקרה לעמדת השידור וגם הוא התייחס לשער של הארגנטינאי שלו. בניגוד לבן שמעון, איזי דווקא הסכים לכנות את המהלך "שער אליפות". בכלל , עושה רושם שחילוקי הדעות בין רני לאיזי אינם פשוטים.
לי יש בכלל תחושה שהשניים מעדיפים פרידה מכובדת. המאמן מעדיף כנראה ליגת אלופות עם מכבי ת"א או מכבי חיפה באיחור של שנה, והבעלים רוצה להוכיח שליגת האלופות זה בכלל הוא ולא אחר. פסיקת בג"ץ: שניהם צודקים.
חכמים ונבונים אנשי הרוב הדומם מבין אוהדי הפועל ת"א. באין כדורגל, ואלי טביב נמצא בעיצומו של מסע לפירוק הקבוצה, הם נשארים בבית. להם אין ולא יהיה חלק במסע ההסתה של הקומץ הפרימיטיבי שהטריח עצמו אתמול לאיצטדיון ר"ג כדי להזכיר לנו שטביב הורשע לפני שנות דור בבית משפט. הם אוהדים נאמנים לא של הפועל ת"א, אלא קודם כל של עצמם. אולי יתפסו עוד תמונה בעיתון. אולי ייכנסו לפריים של איזה ערוץ טלוויזיה. חולי פרסום ולא אוהדים.
וככה סתם שאלה אל "הפמיליה האדומה": אלי טביב הגיע להפועל ת"א לפני כמה שנים טובות והספיק לזכות איתה בכמה תארים. חגגתם איתו ורקדתם לצדו באותם ימים. שמפניה נשפכה כמים ב-15.5.2010 בטדי. באותם ימים אלי טביב לא היה עבריין שהורשע בבית משפט?

מהסגל החדש של אלי גוטמן לקראת משחק הידידות נגד אוקראינה לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר על כוונותיו של המאמן הלאומי לעתיד. בוודאי שלא לגבי יוסי בניון. לבניון לא צריכה להיות שום פריבילגיה בנבחרת.
עם כל הכבוד, הזימון שלו לסגל איננו אוטומטי. ישחק, יוזמן. לא ישחק, לא יוזמן. כל השאר פוליטיקות שלפחות על פי הסגל הענייני לקראת אוקראינה, עושה רושם שגוטמן משתדל להימנע מהן עד כמה שאפשר, תחת עיניהם הפקוחות ובעיקר המפקחות של אבי וגיא לוזון.
