עדות אופי: הבלאגן העדתי במכבי
את התסכול שהביע דני פדרמן כלפי אוחיון "המרוקאי", הוא ואביו בעצם חשים כלפי כל הישראלים של מכבי

סופם של דני פדרמנים זועמים (בתגובתו לפרסום, שבה הכחיש לחלוטין אמירה זו, ניכר שהבחור כועס) להניח לפרשות כאלה משום ההבנה שגם אם הם משוכנעים בצדקתם - התעלמות תשכיח את הסיפור מהר יותר מתביעה מתוקשרת.
כך או כך, ל"מינהלת" זה פחות משנה. בית המשפט אינו הפרמטר לפיו בוחר הרחוב על מה לדבר, והמדור רואה עצמו כחלק מהרחוב, מין שילוב בין חתול רחוב ופושטק, אם לדייק.
אם פדרמן אמר את הדברים, הוא ניפק אמירה שחורגת מגבולות השיח הבין עדתי הישראלי הרגיל שבו, בין השאר, אשכנזים מבוססים חושבים בסתר לבם שמזרחים אינם מבוססים, ופחות טובים ומוכשרים מהם. ההקשר הכדורסלני של האמירה מעניק לה שכבה נוספת, ובה אפשר להחליף בה את המילה "מרוקאי" במילה "ישראלי".

אם אמר את המשפט, משתמע ממנו שפדרמן מתוסכל שאוחיון - שרק לפני שנה איש לא ספר אותו כקנדידט לחוזה של מיליוני שקלים ברוסיה - תפס תחת ודורש כעת סכומים גבוהים ממכבי, שכזכור החתימה אותו בקיץ שעבר באקט שנתפס כחצי גמילות חסדים.
הפרט הביוגרפי של אוחיון שגרם לפדרמן להתרגז לא היה עדתו, אלא הלאום שלו. את התסכול שהביע כלפי המרוקאי מהפריפריה שדורש הרבה כסף, הוא ואביו בעצם חשים כלפי השחקנים הישראלים של מכבי בכללותם, שבשנים האחרונות הפסיקו להיות פראיירים וקלטו שיש להם מחיר גבוה בשוק באירופה.
אבל צריך להודות גם במשהו נוסף, שינוי סטטיסטי טעון משהו: הכדורסל היה פעם ענף אשכנזי והוא איננו כזה עוד. ההבדל ניכר בחמישייה של הנבחרת. אם בתחילת הניינטיז היה לנו את גורדון/שפר, ג'מצ'י, דניאל, הנפלד ושטיינהאור (שזה 4 אשכנזים ומזרחי
כמות הישראלים המובילים המזרחים בליגה גדולה משמעותית מבעבר וכוללת בין השאר גם את טפירו, נעימי, לימונד, כדיר, משה מזרחי, ניר כהן, חג'ג' ואחרים. ההפרדה לפיה המזרחים בשכבה הולכים לחוג כדורגל והאשכנזים לצופים ולכדורסל כבר לא תופסת בקרב ילידי אמצע שנות ה-80' ומעלה, וטוב שכך. זה מזכיר לי משפט ששמעתי מאיש חכם בתחילת שנות ה-90', כשההפרדה העדתית בין הענפים עוד היתה רלוונטית.
"שאול איזנברג, אפי בירנבוים וכל אנשי הכדורסל שמתראיינים בטלוויזיה עם ז'קט עור ועניבה", הוא אמר לי תוך שצפינו ב"מבט ספורט" בערוץ 1, "הם ההוכחה שלא צריך להיות מזרחי כדי להיות ערס".