אדום לאדום זאב: הפועל ת"א מגיעה למלחה
חילופי המהלומות במנהרה בין דני גוט לרדנקו דובראש. סל הניצחון של עדי גורדון. תצוגת השלשות של משה מזרחי באוסישקין. ו"נאום שתיקת הכבשים" של אפי בירנבוים. מתכוננים למפגש המסקרן בין האדומים מירושלים לאדומים מת"א
הקבוצה של מאיר טפירו, רוג'ר מייסון ומריו אוסטין גמרה את המשחק כבר ברבע הראשון, ואחרוני האוהדים שעוד נותרו לקבוצה התל אביבית פיהקו בייאוש בדרך להפסד הליגה ה~17 שלהם. באותה עונה החליט מנהל הקבוצה השנוא שאול אייזנברג לערוך את משחקי הבית של התל אביבים בהיכל נוקיה במקום באולם אוסישקין המיתולוגי, ובתגובה החליטו מרבית אוהדי הקבוצה להחרים את משחקיה.
המשחק חסר האווירה בין שתי הקבוצות האדומות רק הדגיש את הצורך בשיקומה של הקבוצה מתל אביב והחזרת הקהל למשחקיה. ביום ראשון הקרוב, שש שנים וחצי לאחר אותו ערב מרדים בהיכל נוקיה השומם, ייפגשו שוב הפועל ירושלים והפועל תל אביב במסגרת ליגת העל, רק שהפעם האווירה צפויה להיות שונה. רגע לפני שהיריבות המעניינת, הצבעונית והבריאה ביותר בכדורסל הישראלי חוזרת לסיבוב נוסף, ריכזנו בשבילכם כמה ציוני דרך בלתי נשכחים מהעבר המשותף של שני המועדונים.
בסיום העונה הסדירה מצאה את עצמה מכבי ת"א, שלא הפסידה את האליפות מאז 1969, רק במקום השלישי בליגה, ואת המקום הראשון תפסה לא אחרת מאשר היריבה העירונית.
הליגה הוצפה בהתרגשות ובעניין שעה שהתחילו סדרות חצי הגמר בין מכבי לגליל ובין הפועל תל אביב להפועל ירושלים. שחקני הקבוצות בישרו לאוהדים בפרומואים ששודרו בערוץ הספורט כי צפויה להם לא פחות ממלחמה. "בשבוע לפני שהסדרה התחילה בכלל לא התאמנו", נזכר השבוע דני גוט, ששיחק בירושלים.
"באותה עונה כמעט ולא שילמו לנו משכורות, ולכן איימנו לא להופיע למשחק, אבל בסוף זה הסתדר". במשחק הראשון באוסישקין הדהימה ירושלים וניצחה 77:84, אולם תל אביב החזירה לעצמה את הביתיות לאחר ניצחון 81:84 במלחה. ניצחון דרמטי במשחק מספר 3 (74:76) העניק לתל אביב יתרון לפני המשחק הרביעי, שייזכר בסדרה הזאת יותר מכול.
"הייתה בסדרה אווירה מדהימה", ממשיך גוט ונזכר. "היה חשמל באוויר והייתה תחרותיות. זה היה שילוב של קרב גדול מאוד על המגרש עם חברות גדולה וכבוד הדדי מחוץ למגרש, חוץ מבמשחק הרביעי בסדרה". את המשחק ירושלים ניצחה 86:104,
"היה משחק לוהט, ובמהלך המשחק דובראש (רדנקו דובראש, שחקן הפועל ת"א דאז – ית"כ) ירק לעברי. כשנגמר המשחק עלינו למעלה לחדרי ההלבשה, וזרקתי לו כמה מילים על זה שניצחנו. בתגובה הוא שלח אגרוף לעברי והתחלתי לרדוף אחריו, מה שגרר תגרה גדולה בתוך המסדרון הצר. בשלב מסוים התחילו להיזרק לאוויר בקבוקים וכל מיני חפצים, ואפילו יורם חרוש נפגע בראש ואיבד את ההכרה. הדברים יצאו קצת מפרופורציה".
חילופי המהלומות תועדו במצלמות הטלוויזיה, ומסמלות מאז את היריבות בין הקבוצות. ירושלים ביקשה שהמשחק החמישי יידחה עקב המהומות והמהלומות שספג חרוש, אולם בקשתה לא נענתה. את המשחק החמישי ניצחה ת"א 78:96, בדרך להפסד בגמר הפלייאוף לגליל עליון. "בסוף המשחק החמישי היו לחיצות ידיים עם הזרים, ובטח שעם הישראלים. מה שכן, אני יכול להגיד בוודאות שלהפועל ירושלים באותה עונה הייתה קבוצה לאליפות, חד וחלק. אני חושב שבסופו של דבר, האווירה הייתה לוהטת בלי שום קשר לחולשה של מכבי. מדובר בשתי קבוצות עם קהל גדול מאוד שמחובר מאוד לקבוצה".
בעונה שלאחר מכן כבר חזרה עטרה ליושנה. מכבי סיימה במקום הראשון, והפועל תל אביב הקדימה את ירושלים במקום השני בזכות שני הניצחונות שלה עליה בעונה הסדירה.
"הסדרה ב-1994 הייתה פשוט המשך ישיר לזו שהייתה שנה קודם לכן. היא הייתה מאוד-מאוד צמודה, והמשחקים הוכרעו בהפרשים קטנים" משחזר גוט. ירושלים, עם מיקי ברקוביץ' ונוריס קולמן, שנבחר לשחקן העונה, ניצחה במשחק הראשון באוסישקין 72:83.
בדומה לעונה שלפני כן, גם הפעם תל אביב הפכה את הסדרה וניצחה במלחה (69:81). במשחק השלישי, במצב של שוויון 87:87, החטיא פיני לוי זריקה, ובהתקפה המהירה שמנגד קלע ננאד מרקוביץ' סל ניצחון והעניק יתרון 1:2 לתל אביב. שתי הקבוצות עלו למפגש הרביעי במלחה ושם אחד, עדי גורדון, החליט שהוא לא מוכן להפסיד, ובריצה מחוף לחוף קלע סל ניצחון (81:82) ונתן את האות לפריצת הקהל האדום למגרש והנפתו על הכתפיים.
המשחק החמישי היה צמוד גם הוא, ובסיומו ניצחו התל אביבים 83:85, בדרך להפסד בגמר מול הצהובים. "בדיוק עכשיו ראיתי את המשחק בין הפועל תל אביב לבני השרון ואת המשחק בין הפועל למכבי, וחשבתי לעצמי - איזה כיף שהמפגשים האלה חוזרים", מסכם גוט את ההתרפקות על העבר.
לאחר הזכיות ההיסטוריות בגביע ב~1996 וב-1997, הפועל ראתה את עצמה כמועמדת לגיטימית לקטוף את התואר בפעם השלישית, או לפחות להגיע לגמר מול מכבי תל אביב. עקב כך, מפגש הגומלין ברבע גמר הגביע מול הקבוצה מליגת המשנה הפך להיות קריטי לאחר הניצחון המפתיע 67:74 של תל אביב במפגש הראשון. הגומלין, שהתקיים ברמלה עקב עונש רדיוס, נחשב עד היום לאירוע טראומתי לשני הצדדים.
"המשחק הזה צרוב לי בזיכרון בתור אחד מרגעי השפל בקריירה שלי. אני מדבר על זה 15 שנה אחרי, וזה עדיין כואב לי", משחזר מוטי דניאל, שחקן ירושלים, את אירועי אותו ערב.
"החליטו שאת הרדיוס נארח ברמלה. האוהדים שלנו לא הגיעו בהמוניהם, גם כי זה היה ברמלה וגם כי כנראה הם היו בטוחים, בדיוק כמונו השחקנים, שהמשחק הזה בכיס שלנו. הגענו למשחק במצב לא טוב, כי בדיוק באותו שבוע היו כמה בעיות בתוך הקבוצה. תוסיף את שני הנתונים האלה למשוואה עם הקמפיין שלנו באירופה, שהיה בדיוק בשיאו באותה תקופה, ותבין איך קרה מה שקרה".
תל אביב הוליכה לאורך כל המשחק, ואף שירושלים הצליחה להוריד את ההפרש לשבע נקודות ולהשוות את התוצאה דקה וחצי לסיום, תל אביב הצליחה להחזיק מעמד, ניצחה לבסוף 70:81 ועלתה לחצי הגמר.
"זה היה פשוט מביש", ממשיך דניאל ונזכר, "גם בגלל הסיטואציה, גם בגלל היריבה וגם בגלל המעמד. בתור מחזיקי הגביע היה מביך להפסיד לקבוצה מהליגה השנייה, ועוד להפועל תל אביב - שזה נורא להפסיד להם בכל יום ובכל סיטואציה". עשור וחצי חלפו מאז אותו ערב, אבל דניאל מתקשה לשכוח.
"לחזור אחורה 15 שנה ולדבר על שיפוט זה ממש לא לעניין, אבל זה היה משחק מגעיל, עם הרבה עבירות טכניות, וגם האווירה הייתה מגעילה. כל השחקנים שהשתתפו במשחק הזה היו חלק מהביזיון, ללא יוצא מן הכלל".
עונת 2003-2002 נחשבת בעיני רבים לעונה הגרועה של הפועל בשני העשורים האחרונים. אף שחקן זר לא רצה להגיע לקבוצה, ג'ראלד בראון ברח כשהחלה המלחמה בעיראק, ארז אדלשטיין התפטר בשלב מוקדם, הקבוצה הפסידה משחקים רבים והקהל מיעט להגיע. עם זאת, בדומה להיום, האדומים מתל אביב שיחקו בליגת העל אחרי כמה שנים בליגת המשנה, והמשחקים בין שתי הקבוצות הולידו הרי געש.
תל אביב ניצחה את ירושלים במלחה במחזור השלישי, ואירחה את ירושלים השפופה והמוכה באוסישקין במחזור ה-14, במשחק שנקרא בפי האוהדים האדומים "משחק השלשות של משה מזרחי".
"לא היינו פייבוריטים" נזכר השבוע גדי קידר, שאימן את ירושלים באותו משחק. "לא היינו במשחק עד לקראת הסוף. תל אביב היו בדרך לניצחון ואיכשהו, משום מקום, הם עשו כמה טעויות בחילופים, השאירו את משה מזרחי חופשי לבד מחוץ לקשת והוא קלע שלוש שלשות אחת אחרי השנייה.
חזרנו למשחק וניצחנו אותו בשיניים". מזרחי סיים את המשחק עם מאזן מושלם של ארבע מארבע מחוץ לקשת. "הם השאירו אותו לבד, והוא פשוט תקע אותם", מספר קידר. "האווירה במשחק הייתה פשוט אש. הקהל של הפועל תל אביב, שהייתה פייבוריטית ברורה, היה מדהים. הקהל שלנו גם הגיע, ואוסישקין פשוט רעד. בסופו של דבר יצאנו כשידינו על העליונה, די בפוקס". את המשחק, אגב, ניצחה ירושלים 87:91.
בתום עונת 2003-2002 החלשה הגיעה מיני מהפכה, ורבים מחשיבים את העונה שאחריה, עונת 2004-2003, לאחת העונות הגדולות של הכדורסל הישראלי. הפועל השכיחה את העונה הזוועתית שקדמה לה כשזכתה זכייה היסטורית בגביע יול"ב, ובמקביל מכבי תל אביב זכתה ביורוליג והפועל תל אביב העפילה לפיינל פור של היורוקאפ. בנוסף לשלוש הקבוצות האלה גם בני השרון ועירוני נהריה הציגו קבוצות מצוינות, שבסוף העונה העפילו לפיינל פור בליגה והותירו את הפועל בחוץ.
הקבוצות האדומות הגיעו למשחק חצי גמר גביע המדינה ביד אליהו מיד לאחר הזכייה ההיסטורית של ירושלים בגביע יול"ב, וקצת לפני יציאתה של תל אביב לפיינל פור של היורוקאפ. רק חודש קודם לכן הביסה הפועל תל אביב את מכבי תל אביב הגדולה של שאראס, ניקולה וויצ'יץ' ואנתוני פארקר בהפרש של 25 נקודות, וחצי הגמר הבטיח רבות - וקיים. האדומים מתל אביב, בהנהגתם של וירג'יניוס פרסקיביצ'יוס, ליאור ליובין ויניב גרין, פתחו את המשחק בסערה, ולקראת סיום הרבע הראשון הוליכו 8:22.
"הפתיחה היממה אותנו, אבל זה היה אחד מאותם משחקים שפשוט היה ברור שהפועל תחזור, לא היה ספק בכך לרגע", מספר אוהד הפועל שנכח במשחק. ואכן, וויל סולומון וקלי מקארתי הובילו ריצה 0-13, סגרו את הפער והורידו את ירושלים למחצית ביתרון נקודה. ברבע השלישי התל אביבים חזרו להוביל בהפרשים קטנים אולם סולומון, שסיים את המשחק עם 28 נקודות, הוביל שתי ריצות ירושלמיות נוספות, 0-10 ו-0-7, בדרך לניצחון גדול 78:84. "תחושת האופוריה שליוותה אותנו אחרי המשחק הזה היא משהו שמעולם לא חוויתי כאוהד הפועל", ממשיך אותו אוהד ומספר.
"ניצחנו את הפועל תל אביב הגדולה במשחק שבו שיחקנו בפועל רק שני רבעים. התחושה הייתה עילאית. העפלנו לגמר הגביע כמה ימים אחרי הזכייה בגביע יול"ב ולפני רבע גמר הפלייאוף. התחושה הייתה שהשמים הם הגבול, ושהקבוצה הזאת מסוגלת לזכות בתואר משולש".
כזכור, בסופו של דבר הפועל הפסידה ברבע גמר הפלייאוף 3-1 לבני השרון של מאיר טפירו וגם בגמר הגביע מול הצהובים, במשחק שהיה מעין "סופרקאפ אירופאי" בין מחזיקת גביע יול"ב לאלופת היורוליג.
בעונת 2005-2004 השליטה של מכבי תל אביב בכדורסל הישראלי הייתה אבסולוטית ובלתי ניתנת לערעור. במחזור השישי הגיעה הפועל תל אביב למלחה, ולעיני אולם מפוצץ הנחילה לירושלים את הפסד הבכורה, 82:72. בסיום המשחק שחקנה של ירושלים ויליאם אייברי חבט בפניו של אילן ברקוביץ' מתל אביב ועל הפרקט התפתחה תגרה, שנרגעה רק כעבור רגעים ארוכים.
במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק נשאל אפי בירנבוים, מאמן הפועל תל אביב, האם הניצחון במלחה מהווה הצהרת כוונות להמשך העונה. בירנבוים פצח בתגובה בנאום שנודע עד היופ כ"נאום שתיקת הכבשים".
בנאום תקף בירנבוים בצורה חריפה את שליטתה של מכבי תל אביב בכדורסל הישראלי, וקרא לפעול למען צמצום הפערים. בין היתר אמר: "אני אחד מהבודדים שהיה בבלומפילד כשעוד היה שם כדורסל, לפני 40 שנה. צריך לדאוג שיהיה כדורסל שוויוני, שיהיה צ'אנס לקבוצות לקחת אליפות.
"צריך להפסיק עם שתיקת הכבשים. מלאו לי 50 ואני יכול לדבר, אולי יקשיבו לי. הגיעו מים עד נפש. לא בא לי שכל אחד שבא לאכול פלאפל יגיד לי 'הספורט שלכם משעמם'. אף אחד לא רוצה להגיע ליד אליהו בפיינל פור מהמקום הרביעי או מהמקום השני, כי הוא יודע שישחטו לו את הצורה. כולם יודעים באיזה הפרש הפסדנו בדרבי (54 הפרש, שבועיים קודם לכן - ית"כ). הם נתנו לנו בעיטה בתחת, כמו לסגנית אלופת איטליה".
הנאום של בירנבוים עורר את הדיון בשאלת שיטת המשחק בישראל, ובשנה שלאחר מכן החליטו קבוצות ליגת העל כי האליפות תוכרע במשחק בודד במסגרת פיינל פור, בתמורה לשריון מקומה של מכבי תל אביב ביורוליג.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם