נמוך, טוב: הכדורסל צומח מלמטה
הפיכתה של מיאמי היט לאלופת ה"סמול בול" הראשונה הביאה לשיא את התהליך מהשנים האחרונות, בו המהירות חשובה יותר מהגובה. ותודה לדאנטוני
שתי הקבוצות עצומות בגודלן: בחמישיה הראשונה של כל אחת מהן שלושה שחקנים שגובהם עולה על 2.05 מ', ובלייקרס היו אפילו ארבעה כאלה, לרבות הרכז, מג'יק ג' ונסון. המשחק נראה כאילו הוא מתנהל בהילוך איטי. ליתר דיוק, ברוורס.
ניתן היה לצפות שהאבולוציה של המשחק תהיה כלפי מעלה: גבוה יותר, חזק יותר. בפועל, הכדורסל היום נוטה דווקא לכיוון ה"מהר יותר". רוב הפרשנים עסקו באספקט אחד בזכייה של מיאמי באליפות - הגאולה של לברון ג'יימס - אבל הנקודה המשמעותית יותר מבחינה מקצועית היא שההיט היא אלופת הסמול בול הראשונה.
מאז פציעתו של כריס בוש בסיבוב השני של הפלייאוף, מול אינדיאנה, עלה מאמן ההיט, אריק ספולסטרה, על הטריק: לגארדים שלו, לברון ודוויין ווייד, ממילא יש גוף של שחקני פנים; פורוורד אחר, שיין באטייה, ממילא יכול לשמור שחקנים בכל עמדה; ושחקן הציר שלו, ג'ואל אנתוני, ממילא לא ממש יודע לשחק כדורסל.
כשבוש חזר הוא הפך לסנטר של הקבוצה מפלורידה, שנהנתה מכוח אש משופר בהתקפה ולא נפגעה במאום בהגנה. בקיץ, במקום להתחמש בגבוהים, צירפה מיאמי עוד צלפים: ריי אלן ורשארד לואיס, מאבות תפקיד ה"סטרץ' פור" - פאואר פורוורד שמשחק קילומטר מהסל, מרווח את המשחק
מיאמי לא לבד. ארה"ב טיילה בקיץ לזהב האולימפי עם נבחרת שהציגה לעתים קרובות חמישה גארדים ופורוורדים בחמישיה. כרמלו אנתוני, הסמול פורוורד של הניקס, היה לעתים השחקן הגבוה ביותר על הפרקט. המאמן המתוסכל של כרמלו לשעבר בניקס, מייק דאנטוני, היה עוזרו של מייק ששבסקי בנבחרת הזאת.
על אף שיפתח את העונה בבית, רכז העבר הוא אולי האיש המשפיע ביותר על התפתחות המשחק בעשור האחרון. סגנון ה"לקלוע בשבע שניות או פחות" שהנהיג בפניקס, בצוותא עם סטיב נאש, הבהיר לליגה כולה שאפשר לנצח ולהגיע רחוק גם בלי גבוהים דומיננטיים.
זה היה שיאו של תהליך שהתגבש בעשרים השנים האחרונות, כתוצאה משכלול ההגנות ומנגד חוקי שיפוט שמקשים על שמירת הגארדים. המאמנים הפנימו שהרבה יותר קל להשיג סל על ידי פיק'נרול, ריווח המשחק והנעת הכדור לשחקן הפנוי, מאשר על ידי תרגילי הפוסט אפ והבידוד המסורבלים שהיו נהוגים בעבר.
בליגה הופיע זן חדש של פאואר פורוורדים קלעים, שמרחב המחיה הטבעי שלהם הוא הרחק מהסל. דירק נוביצקי, לואיס, דייויד ווסט, קווין לאב וריאן אנדרסון הם רק כמה דוגמאות. הליגה הבינה את המסר, מחקה לאחרונה את עמדת הציר מהבחירה לאולסטאר ועברה ל"קו קדמי".
אין פירוש הדבר, כמובן, שגבוה טוב הפך לחיסרון. לאיש לא היה ספק שאנתוני דייויס יהיה הבחירה הראשונה בדראפט, והמעבר של דווייט הווארד ללייקרס היה המהלך החשוב ביותר הקיץ. אבל שימו לב לתכונות של שני השחקנים הללו: מנתרים לשמיים, נעים היטב בלי כדור, עושים את רוב הנקודות שלהם בתנועה ולא במצבים סטטיים.
את הסנטרים הקלאסיים והאיטיים אפשר לספור על אצבעות יד אחת. פעם, ההתקפות חיכו עד שהאיש הגדול יואיל בטובו לעלות להתקפה. היום הענקים צריכים לעבור את המגרש בשבע שניות או פחות, אחרת הכדור כנראה כבר ייזרק לסל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם