ניר קלינגר הוא פשוט מאמן לא טוב
הכישלון של ניר קלינגר כמאמן לא נובע מהתרבות, מהחינוך, מהקהל, מהתקשורת, מהלחץ. ניר קלינגר הוא מאמן כדורגל לא טוב. ועם זה הוא צריך להתמודד
"אני לא בעניין של ליהנות. אי אפשר ליהנות. במקצוע שלנו לא נהנים. גם אבוקסיס וגרסיה לא נהנים. אני מודיע את זה חגיגית, אתה יכול לשאול אותם. אי אפשר ליהנות בכדורגל הישראלי. אין פה תרבות ספורט, הכל חיים ומוות, הכל 'תתפטר' או 'לא תתפטר', או 'תפוטר' 'לא תפוטר'. הכל קללות או נאצות. אין פה שום דבר תרבותי, אבל מה לעשות, אנחנו חיים פה, עובדים פה, מי שלא חזק שיעבור למקצוע אחר".
(ניר קלינגר בראיון לניב רסקין וטל שורר בגל"צ, 23.12)
בסיום הדברים המרגשים הודה רסקין לקלינגר על הכנות יוצאת הדופן, ואכן מאמן הפועל חיפה התנסח יפה. כפרשן הוא מסוגל להעביר מצוין את המסר, אבל בואו נחזור למציאות המוזרה שהוא צייר.
לדבריו, הכדורגל הישראלי הוא גיהנום לעומת הנעשה בעולם המחויט, אי שם מעבר לים. הרי ביוון, אצל אולימפיאקוס ופנתינאייקוס, אפשר לשמוע את קול ציוץ הציפורים במהלך הדרבי.
כשקבוצה מפסידה חמש פעמים רצוף, האולטראס מגיבים במחיאות כפיים ונושאים את המאמן על הכתפיים בדרך לחניה. אצל בשיקטאש ופנרבחצ'ה אותו הדבר. שקט מחריש אוזניים. במיוחד ברדיוס אחרי התפרעות של רבבת אוהדים, כשהמאמן מחולץ על ידי היס"מ והעוזר נטרף למוות.
גם במקום השלישי בספרד נהנים יותר. מישהו שמע ספקולציות האם מוריניו עוזב את מדריד? שום כותרת, השאלה לא עלתה. לפחות
וקלינגר אדם רציני, אני לא חושב שהוא באמת האמין במה שאמר בראיון. הרי חסוס חיל, בעלי אתלטיקו מדריד המנוח, אפילו לא שמע את השאלה "יפוטר או לא?", ופיטר ב-22 שנה 39 מאמנים.
אבל הוא באמת היה קיצוני, בואו נלך לקפריסין שממנה אנחנו צריכים ללמוד. מאז שקלינגר הגדול עזב את א.א.ק לרנקה באוקטובר 2008 ועד שרן בן שמעון הגיע ביולי 2012, עברו שם שבעה מאמנים. אבל רק אנחנו אסיאתים, מעצבנים, בלי סבלנות.
"כל ילד שרק אתמול קיבל עט הפך להיות עיתונאי, כותב עליך, ולא רק אני. גם עטר, אבוקסיס ומזרחי. ואתה בעצם סוג של אגדה, הבאת הישגים וכבוד למדינה כשחקן נבחרת, כמאמן ובליגת האלופות, כאילו לא קיים. רק מה עשית היום ואתמול ויאללה לשחוט. אני חי עם זה, אבל מאמנים צעירים יצטרכו ללמוד לחיות עם זה ולא בטוח שיצליחו".
(קלינגר, גל"צ)
אני מודה שגם לי לפעמים קשה לראות עיתונאים צעירים מקבלים את העט כל כך מהר בלי שהתקדמו בסולם הדרגות, אבל זה הפך לכלל עולמי. כמה שכאן יש עיתונים ואתרי אינטרנט, בעולם הגדול תכפילו פי עשרה. תחשבו בעצמכם כמה עמודים ה"מארקה" צריך למלא כל יום בענייני ריאל, או ה"דיילי רקורד" הסקוטי על ריינג'רס וסלטיק.
אז על מה הוא מתלונן, על הפועל חיפה? אנחנו מדברים על מועדון שבקנה מידה ישראלי מתחבא אי שם מתחת לישבן הרחב של הפועל ב"ש. לא מתקרב לתל-אביביות ולאחות מכבי, ובטח לא לבית"ר, שם כישלון כולל את האגף שמגיע ספיישל הביתה עם חליפת האיומים.
שישאל את עטר מהו לחץ, שיזכור מה עבר עליו בגירוש השחור מקרית שלום, אבל הפועל חיפה? לפעמים צריך לחפש את הידיעה שלה עם זכוכית מגדלת ליד הדוק והקפיצה בחבל. זה לחץ? במונחים ספורטיביים מדובר בבית הבראה. הציפיות מסתכמות במקומות 8-7. ינצח פעם, יסלחו לו אם יפסיד, ואז ימשיכו להתעסק בחשודות העיקריות ויניחו לו לנפשו.
אבל הוא במקום האחרון בליגה חלשה שבה רמה"ש האלמונית נמצאת 14 נקודות מעליו, סכנין המפורקת לא רואה אותו ממטר, אז על מה יכתבו, שזה רק ספורט? למבחן התוצאה אין קשר לאיזו אגדה היית בחייך.
נלך לעולם הנאור ונראה מה קרה לפיות הטובות מסיפורי האחים גרים. את ואן באסטן בעטו מאייאקס, על קלינסמן דרכו בבאיירן. את דלגליש זרקו מסלטיק ומליברפול בלי למצמץ. אין סנטימנטים. הקרדיט אוזל, המוניטין מתחסלים. נשאר רק להוכיח שוב.
ומה שעצוב בסיפור, שאם לפני עשור הייתי צריך לבחור את מאמן העתיד, קלינגר היה הראשון ברשימה. היה לי את הכבוד הגדול לסקר אותו. קשר שהוציא מעצמו אלף אחוז על הדשא, יצא ראשון מהמנהרה בימים שבהם היו פיגורות.
מנהיג, קפטן, אינטליגנט, פוליטיקאי. חבילת הכל כלול שאם תערבבו זה חייב להצליח. אבל מה לעשות, נשארנו עם יריות באוויר בסגנון "חוסר תרבות", "יחס לאגדות". סניגוריה זולה להמונים, וחבל.
"זה הכדורגל הישראלי, זו התקשורת הישראלית. זה לחם חוק במדינה הזו. זו בעיה שאנחנו אנשים שמצליחים מתישהו אז כל הזמן מחכים לנפילה שלהם. ואז כשנפלו כבר על הרצפה, במקום להושיט להם יד בועטים בהם. זה החינוך במדינה הזאת".
(קלינגר מסכם)
זה מה שיש בכל העולם. מאמן כדורגל זה מקצוע חרא. אין פינה בגלובוס שלא אוכלים קש. ע"ע רפא בניטס, אלוף אירופה. אני לא מאלה שקוראים למאמן להתפטר. חס וחלילה.
רק לפני כמה חודשים הרגשנו את החרב על הצוואר והיה לנו רע, אבל מבחינת קלינגר יש כרגע שתי ברירות: לפרוש לנדל"ן ולהביא מכה, או להמשיך לנשוך שפתיים בימי כישלון ולקחת קרדיט חכם בזמן הצלחות. העיקר להתעורר מהבינוניות שאף פעם לא אפיינה אותו.
זה המאמן שלקח אליפות במכבי ת"א עם ראובן עובד, שניצח את אייאקס בצ'מפיונס. קלינגר חייב להבין שזה לא אנחנו, זה הענף הקשוח. אין רחמים ואין מקום לבכיינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם