מאובנים: מדינה ללא תרבות ספורט
המרוץ לתפקיד יו"ר הוועד האולימפי מזכיר שאנחנו לא חיים במדינת תרבות ספורט. הדיון על פיינל פור ברוממה ומצבו של איצטדיון ר"ג מזכירים לנו שישראל 2013 עדיין תקועה בשנות ה-50
השנה החדשה למניינם היא תמיד הזדמנות טובה להביט על מצבו של הספורט במדינת ישראל בכלל והכדורגל בפרט. למשל, אתה מביט ברשימת המועמדים לתפקיד יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, וברור לך שיהודה מעיין הוא הראוי והמתאים ביותר, ולכן לא ייבחר. כי הוא מהשייט והוא לא YES MAN.
לעומת זאת, סיכוייו של אבי לוזון הולכים וגוברים בעיקר
וטיפה יותר ברצינות: המרוץ לתפקיד יו"ר הוועד האולימפי הוא עוד הוכחה לכך שאתם חיים במדינה שאין בה, ולא מתפתחת בה, תרבות ספורט. לכן אין כאן ספורט כפי שקהילות הספורט ברחבי העולם מבינות אותו ועוסקות בו.
לאחרונה גוברים הקולות להעביר את הפיינל פור מהיכל נוקיה ביד אליהו לאולם רוממה בחיפה. בקיצור, רוצים לקבור כאן את הכדורסל סופית. ואם כבר פצחו כאן בארגון הלווייתו של הכדורסל הישראלי, למה לא ללכת עד הסוף ולקיים את הפיינל פור במגרשים של קיבוץ יגור או גבעת ברנר, או אפילו במגרש בניר דוד?
הייתי שם לאחרונה ומצאתי שהמגרש של תל עמל נשמר להפליא. ממש כפי שהיה בשנות ה-60 וה-70 המופלאות של ההתיישבות העובדת. כולל הטרקטורים והפלטפורמות, שלקחו אותנו לשדות הכותנה בהיותנו מתנדבים תמימים. את חגיגות הפיינל פור יוכלו אוהדי ארבע הקבוצות לנצל לרחצה באסי של הקיבוץ וכמובן להשקיף על הגלבוע ולהיזכר בדוד ויהונתן.
חבל לבזבז את ההזדמנות ההיסטורית ולשחק ברוממה כאשר אפשר לחזור לסחנה.
השבוע הזדמנתי לקניון איילון, וכמו בכדורסל תמיד כיף לחזור כמה עשרות שנים לאחור ולהתענג על העבר. היציע המזרחי של איצטדיון ר"ג ממש לא זקוק לשחזור. הקופות וצינורות הברזל עדיין מובילים אותך ליציע שמרוחק שנות אור ודור מכר הדשא. והצמחייה בשיפולי היציעים.
זו היתה חוויה מרגשת במיוחד. קוצים מלוא ארצנו. אם זרקת קליפת בננה לפני המשחק של ישראל נגד רוסיה בשנת 1956 וחזרת לאיצטדיון ר"ג אחרי יותר מ-50 שנה , יש לך סיכוי גדול שתמצא אותה באותו מקום ועל אותה חלקת אדמה. האחראים לשימור המקומות הקדושים לכדורגל הישראלי עושים כל אשר לאל ידם כדי לשמר את המקום בדיוק כפי שהיה.
אף אחד הרי לא יפריע לאבי לוזון ולשטרן חלובה להמשיך ולחגוג ביציע המערבי, יחד עם עוד עשרות, או אפילו מאות, מהפרזיטים שמתרווחים על כורסאות ונהנים מתקרובת שחיתות של מקורבי העריצות. היציע המזרחי זה בכלל בטדי, אז מה הוא רוצה מהחיים שלנו. ובכלל, אם יש למישהו טענות, שיפנה לניר חפץ מהמינהלת. בדיוק בשביל זה הקמנו את המינהלת. כדי שנוכל להמשיך לעבוד בשקט. יש לנו את היורו לנבחרות צעירות על הראש, וצריך לעשות הכל כדי שגיא לוזון יוכל לעבוד בשקט ובתנאים הטובים ביותר.
שורו הביטו וראו מי מאמן את נבחרות ישראל הצעירות ומי מאמן בליגת העל. ושימו לב בעיקר למי לא נמצא מקום במרחב שאותו זיהמו עסקני ההתאחדות בשנים האחרונות: גיורא שפיגל, יצחק שום, זאב זלצר. בירא עמיקתא ואפרא דארעא לעומת איגרא רמא.
כל זאת גם רקע מותו השבוע של עמנואל שפר ז"ל, גדול מאמני ישראל בכל הזמנים, שהקדים את זמנו בכל הקשור לכדורגל מקצועי ומקצועני. כאשר מדברים על שיטה בכדורגל, עמנואל שפר הוא מייסדה ומיישמה בישראל. מי שמעוניין להבין את פירוש המונח הקדוש שיטה, אין לו אלא לפנות אל הכתובים משנות ה-60 וה-70 ולהבין במה מדובר. שפר היה הטופ. סמל למשמעת טקטית ועמידה על עקרונות. המקצוען הראשון, שהבין כי כדי לסגור פערים מיריבים עדיפים ומנוסים יותר אין לך ברירה אלא להשכיל וללמוד ורק אז ללמד.
הפקולטות של שפר לכדורגל היו באותם ימים המובילות בעולם. בית הספר למאמנים של קלן, בורוסיה מנשנגלדבאך, הנס ויסוויילר הלמוט שן. שפר לא היה הפרשן שלהם, הוא היה תלמיד מצטיין שלהם. הוא לא התרברב ואמר "מה יש לי ללמוד מהם?", " מה הם יודעים שם בגרמניה שאנחנו לא יודעים כאן?". הוא רק התלונן על כך שכמה חבל שהוא לא יכול להוסיף וללמוד ולהתעדכן.
למרות ההצלחות של מכבי חיפה ואריק בנאדו, יעקב שחר שומר על פרופיל נמוך. הוא יודע שצניעות בימים אלה שווה הון, אחרי הפיאסקו שלו ושל בנו אור עם ראובן עטר. כיצד אתה יודע ששחר גם חזר ליהנות מכדורגל? כי הוא חזר להתעצבן. אין לך תמונות אותנטיות יותר מאלה של הנשיא הראשון מקמט את פניו ומקשיח את מצחו אחרי עוד החמצה או שטות של אחד משחקניו.
הספקתי לשמוע ולקרוא השבוע כאלה שטוענים ששחר משחק אותה כאילו הוא מתרגז בגלל המצלמות שמתרכזות בפרצופו הסובל. לא ששחר מתנגד למצלמות, ממש לא. הוא אפילו אוהד אותן לא מעט. אבל במקרה שלנו זה המצלמות שעושות את עבודתן כראוי.
משהו לא ברור לי בהתנהלות של מכבי ת"א בנושא היעדרותו של וינסנט אניימה ממשחקי הקבוצה בגלל גביע אפריקה לאומות. כי מכבי ת"א לא היתה צריכה לעכב את נסיעתו של השוער, אלא להיפך. לעודד אותו לנסוע כמה שיותר מהר ולחזור להיות כמה שיותר שוער.
למכבי נתניה ולהפועל חיפה ביחד 23 נקודות. נקודה אחת פחות מאשר לרמה"ש לבדה. מצבם של טל בנין וניר קלינגר לא הכי נעים. הוא אפילו מחורבן. בכל זאת, שני קפטנים של נבחרות ישראל לדורותיהן לא מתקרבים אפילו לעירוני קרית שמונה של ברק בכר. מיסטר אנונימוס עד לפני כמה חודשים.
מילא בנין, הוא עדיין די חדש במקצוע. קשה להבחין בטביעת אצבעותיו ומה היא השקפת עולמו הבסיסית, והוא זקוק לזמן שאותו הוא דווקא מקבל למרות תוצאות די עגומות.
קלינגר הוא סיפור אחר לחלוטין. כנראה משהו שקשור באישיותו. הוא הרי כבר היה אלוף ישראל, ואפילו הגיע לשלב הבתים של הצ'מפיונס ליג עם מכבי ת"א והשיג תוצאות מכובדות. מאז הוא בצניחה כמעט חופשית. יותר מקשקש מאשר מאמן. בעיקר הוא מתנצל. וגם אין מי שימליץ לו לקחת חופשה, להשתלם, להתעדכן, להפסיק לאיים, ואז לחזור ולתפוס את המקום הראוי לו ברשימת המאמנים המוערכים. וחופשה מיואב כץ הרי שווה התפטרות, ומהרבה בחינות - למשל בריאותיות.
במילאן התלבטו רבות וקשות אם להחתים את מריו באלוטלי. היו קולות לכאן ולשם. המאמן מסימיליאנו אלגרי לא התלהב, אבל לא היה מתנגד. אדריאנו גליאני המתין למוצא פיו של סילביו ברלוסקוני, שטרוד בימים אלו במרוץ נוסף לתפקיד ראש ממשלת איטליה. התייעצו עם מסארו ובארזי ובנטי, שנמצאים במערכת ויזמו ראיונות עם ג'יאני ריברה, גדול שחקני מילאן בכל הזמנים, אבל יריב פוליטי של הקוואליירה, כדי שלפחות ידעו מה דעתו של נער הזהב.
עד אתמול התקבל הרושם שברלוסקוני יעשה את המאמץ הכלכלי העצום ויחתים את סופר מריו. אתמול הגיעו התמונות מאימון הסיטי בקרינגטון, שבהן נראות בבירור דחיפות בין רוברטו מנצ'יני ל"באלו", שלא הסתיימו בחילופי מהלומות תודות להתערבותו המהירה של אחד מעוזריו של "מנצ'ו", אנג'לו גרגוצ'י. הקטטה בין שני האיטלקים החלה בגלל תקרית לא פחות מביכה בין החלוץ לחברו לקבוצה סקוט סינקלייר.
לברלוסקוני זה הספיק. מיד אחרי פרסום התמונות, הוא הודיע כי באלוטלי אמנם חלוץ מוכשר ביותר, אבל כאדם וכאישיות הוא לא עונה על מה שהוא מכנה הקריטריונים של מילאן. חבל, כי יכול להיות שדווקא הקריטריונים של מילאן היו עושים את שלהם ואחד הכדורגלנים המרתקים שיש היום בעולם היה מצליח סוף סוף למצות את הפוטנציאל העצום שטמון בו דווקא במילאנלו.
מילאן סיפקה אתמול כותרות נוספות. משחק אימון של הרוסונרי נגד פרו פטריה הופסק בגלל קריאות גזעניות שהופנו לעבר קווין פרינס בואטנג מכיוון אוהדי פרו פטריה. בואטנג עזב את המגרש במחאה, ואליו הצטרפו כל שחקני מילאן, שטענו כי מן הראוי שהמחאה תתפשט בעולם כולו למען יראו ויראו. ככה ייעשה לגזענים ולגזענות.
אולי אוהדי מילאן הפסידו אתמול חלוץ, אבל לפחות הם הרוויחו את בואטנג. נסיך שהיה לחלוץ לפני המחנה.
אקו"ם